רובר 25 הפתעת הליגה

בימים אלו השלימו בוחני הגה מבחן ראשון ויחיד מסוגו בארץ - על קו הזינוק עמדו 9 מכוניות קומפקטיות. למעשה כל ההיצע הנמכר באולמות התצוגה בארץ, למעט ההונדה סיוויק "האצ'באק" שלא סופקה על ידי היבואן. כולן אירופאיות, למעט הסוזוקי ליאנה החדשה המהווה את היוצא מהכלל היפני המעיד על הכלל. חוץ מהליאנה, גם הליאון, ה307 והרובר 25 נבחנו ע"י אנשי הגה באופן מלא בפעם הראשונה. השתיים הראשונות בשל היותן חדשות בארץ והרובר בשל העובדה שזו הפעם הראשונה שהיבואן שלה מסכים להעמיד אותה למבחן. המבחן יופיע במלואו בגיליון חודש נובמבר.
אל הרובר 25 ניגשנו ללא ציפיות גבוהות במיוחד. מדובר במכונית וותיקה למדי שכבר הספיקה להחליף שמות שלוש פעמים במהלך חייה. (בהתחלה רובר 216, אחר כך 200 ועכשיו 25) בדרך כלל שינויי שמות של דגמים לאותה מכונית לא מעידים על הצלחה גדולה והיצרנים מנסים לעשות משהו בסגנון משנה שם משנה מזל. אנחנו קיבלנו את הרובר בגרסתה האחרונה הכוללת מנוע 1.8 ליטר וגיר אוטומטי רציף. בהתחלה קצת היססנו אם לכלול אותה בקבוצה, מאחר והמנוע שלה חזק משמעותית משל המתחרות (117 כ"ס), אבל מאחר והיא מוצעת במחיר המעמיד אותה יחד עם הזולות שבחבורה, צירפנו אותה. ולא הצטערנו. הרובר 25 בהחלט זימנה לנו הפתעה נעימה. נכון שתא הנוסעים שלה קטן משל המתחרות והספסל האחורי צפוף משמעותית. נכון שהתכנון הבסיסי של תא הנוסעים כבר נותן את אותות גילו והחומרים נראים כשרידים של שנות השמונים. נכון שהמושבים קטנים מעט ונוחות הנסיעה טובה מבלי להבריק. נכון גם שהנדסת האנוש מיושנת ולעיתים אפילו מביכה (מתגי חלונות החשמל למשל נמצאים בין המושבים הקדמיים ונראים כמו ציפורני פלסטיק מלאכותיות). כל זה גם נכון וגם יכול להיראות באולם התצוגה בעיניים של כל אדם. אבל מה שאי אפשר לראות באולם התצוגה זה שהרובר הקטנה היא מכונית מאוד מוכשרת בכל מה שקשור לתחום הדינמי. קודם כל המנוע: 1.8 ליטר 16 שסתומים המספק 117 כוחות סוס, מומנט נדיב בסל"ד נמוך, וניחן באופי פעולה חלק וזורם לגמרי. (כנראה שריד לשיתוף הפעולה עם הונדה). חוץ מזה גיר אוטומטי רציף שממש מכריח את כל הסוסים לצאת לעבודה ואפילו נראה לפעמים שהוא ממציא כמה סוסים יש מאין. בנהיגה רגועה יחידת הכוח מספקת התקדמות שקטה וליניארית הנעדרת את ה"מכות" המקובלות בעת העברת ההילוכים בתיבה אוטומטית רגילה. אבל הקטע האמיתי של הגיר הזה נחשף כשבועטים בדוושה ודורשים ביצועים. הו אז הוא חושף את שיניו וגורם גם לנהג לחשוף שיניים בחיוך בלתי רצוני. הגיר מתוכנן לשלושה מצבי עבודה: במצב ה"רגיל" לחיצה שאפתנית על הדוושה תעמיד את מחט מד הסל"ד על כ 4250 (הממוצע בין הטורים בהם מתקבל שיא המומנט לבין נקודת השיא של ההספק) כאשר רק יחסי ההעברה משתנים כלפי מעלה וגורמים למכונית להאיץ בקצב מסחרר. הסטת מוט ההילוכים ימינה מעבירה את התיבה למצב "ספורט" בו הסל"ד מטפס ל6000. במצב הזה יש תחושה של מבער אחורי או מעין טורבו שפשוט מעיף את המכונית קדימה בדהרה. כשהמוט במצב הזה יש גם אפשרות להעברה ידנית בין 6 יחסי העברה קבועים לצורך האטה או האצה. בקיצור, חגיגה אמיתית למי שאוהב ביצועים וקובל על היעדרם ממכוניות אוטומטיות. כשמוסיפים לתחנת הכוח הייחודית הזאת גם הגה מתקשר למדי ושלדה ספורטיבית שאינה גובה גם טלטולים רבים, מתקבלת חבילה מאוד ייחודית שיכולה לקסום לאלה שאינם אוהבים ללכת בתלם. רוב הנהגים שלנו דרגו את הרובר במקומות הראשונים במשבצת של "העדפה אישית". יש לה אופי לרובר הקטנה. ולא סתם אופי, אלא אופי ספורטיבי כמו שאנחנו אוהבים. היא לא מתאימה לכל אחד, אבל מי שמוכן להתפשר מעט בנושא המרחב הפנימי ואיכות החומרים, יקבל מכונית כמעט מרגשת ובהחלט חריגה לטובה מבחינת סוג התחושות אותן היא מעבירה לנוהג בה. הפורד פוקוס מדויקת יותר ובוגרת יותר בכל הנוגע להיגוי ואחיזת הכביש , אבל דווקא תא הנוסעים המעט מיושן של הרובר והישיבה הספורטיבית תורמים להעצמת התחושה המתקבלת מיחידת הכוח הביצועיסטית ומהשלדה וההגה ההדוקים.