יתרון הדיזל

לפני כחצי שנה עימתנו את גרסת הבנזין של ה- 4RX מול שניים ממתחריו על פלח שוק הכבישביל. הסניק קיבל מקום טוב באמצע, כמעט ראשון בזכות תפיסה ייחודית, אבזור ונוחות. כמעט אחרון בגלל שילוב לא מוצלח בין מנוע לגיר. לקראת 2002 נחתה בארץ גרסת הטורבו-דיזל, המצוידת במנוע ה1.9- הזרקה ישירה המוכר מהמגאן. מיהרנו להניח עליה את ידינו העדינות, צירפנו סניקRX4 בנזין, ויצאנו לשטח לבדוק מה השתנה, ומי עדיפה.

עיצוב

כרכב משפחתי אופנתי דו-שימושי, רנו פגעה בול במטרה. הסניק 4x4 הוא אחד מכלי הרכב היפים והייחודים ביותר שנעים היום בכביש הארץ. מבטי הקנאה שמשכו שני הסניקים שמורים בדרך כלל למכוניות ספורט דו-מושביות ולא למיני-ואנים או רכבי כבישביל. השינוי החיצוני בין דגמי 2001 ל- 2002 מסתכם במגן גחון מפלסטיק דמוי אלומיניום, שמחדד את כוונת היצרן שה- 4RX לא מיועד לשטח. שבילים משובשים, חוף הים, טיול משפחתי מרובה זאטוטים, בתי קפה ומרכזי קניות הם הזירה בה נלחם ה- 4RX ושם מרוכזים כל יתרונותיו.
גם תא הנוסעים זהה לזה של גרסת הבנזין. דגמי 2002 כוללים תוספת אבזור שנוספה לכל דגמי הסניק במתיחת הפנים, כמו תא אחסון למשקפיים, מראות פנים מוארות לנהג והנוסע שלצדו, וילון אינטגרלי לחלון האחורי, ידיות אחיזה פנאומטיות סטייל פולקסווגן, תאורה מרכזית בתא הנוסעים ומתיזי מים לפנסים הקדמיים. שתי כריות אויר וילון שנוספו לטובת הנוסעים במושב האחורי, מעלות את המספר הכולל ל- 6 כריות נתון שאף רכב 4x4 במחיר של עד 235 אלף שקל לא משתווה לו. התא עצמו פרקטי, עתיר תאי אחסון ופתרונות חכמים לנוסעים. איכות החומרים והרכבה טובה.

כביש

על הנייר נראית גרסת הטורבו-דיזל אטרקטיבית פחות. היא חלשה ב- 35 כ"ס, כבדה ב- 20 ק"ג, איטית ב- 20 קמ"ש במהירות המרבית וזקוקה ל- 3.8 שניות נוספות כדי להאיץ מעמידה ל100- קמ"ש. רק במומנט יש לה יתרון קל - 1.2 קג"מ נוספים, הזמינים הרבה יותר מוקדם - ב- 1,500 סל"ד, לעומת 3,750 סל"ד בגירסת הבנזין.
את ההבדל בין "על הנייר" ו"על הכביש" מגלים עם הלחיצה הראשונה על דוושת התאוצה. למרות נתוני הפתיחה הלא מבטיחים, הדיזל יהיה מהיר מהבנזין כמעט בכל מאוץ ובכל סל"ד. זריז יותר בהאצות לעקיפה, נעים יותר לנהיגה. רק כשלוחצים חזק באמת, מאיץ הבנזין מהר יותר מעמידה וגם מעפיל למהירות מרבית גבוהה יותר. אבל כמה פעמים תנהגו כך, רומסים קלאצ'ים ומכללים אחרים?. בכל תסריט יום-יומי מנוע הדיזל מרגיש חי יותר, לא ממהר להשתנק, גם במהירויות זחילה, ובעל זמינות כוח בכל מצב. לא צריך להוריד הילוך כדי להאיץ ממהירויות נמוכות, פשוט לוחצים על הדוושה.
התנהגות הכביש בשני הדגמים זהה. שניהם נעימים ונוחים מאוד, אם כי רכים למדי, מגהצים כל בור בכביש באלגנטיות. הנהג והנוסעים מבודדים לחלוטין מכל תחלואי הדרך- תענוג בקו ישר, פחות בסיבובים, שם סובלים שני הסניק RX4 מזווית גלגול שמבטלת את האופציה לנהיגה תובענית, ומפחידה את הנהג הרבה לפני שהוא מגיעה למגבלות האחיזה. ההנעה הכפולה המזדמנת של הסניק גורמת לכך שנהג אמיץ שיגיע לאזור הדימדומים של האחיזה יגלה שלעזרתו נרתמים הגלגלים האחוריים, שמתחילים לקבל כוח רק כאשר הקדמיים מתחילים להחליק. בקיצור, התנהגות בטוחה מאוד, לא מהנה בכלל.

שטח

בשטח ההבדל בזמינות הכוח משמעותי לא פחות מאשר בכביש. בעבירות נטו נרשם יתרון קל לדיזל. עם מנוע הדיזל הצלחנו להעפיל עוד כמה מטרים בכל עליה נתונה. מטרים ספורים שיכולים לעשות את ההבדל בין הצלחה לנסיגה. עם מנוע הבנזין צריך לשמור על סל"ד גבוה בכדי לא לאבד את המומנטום, בעיקר בשטח חולי. סל"ד גבוה אומר התעלמות מבורות וגבנונים שצצים בדרך, וגורמים למתלים להסגר פעם אחר פעם.
עם מנוע הדיזל החיים קלים יותר. אפשר להוריד רגל מהגז לפני בור סורר ועדין יהיה למנוע מספיק כוח בכדי להמשיך למשוך את המיני-ואן למקום מבטחים. עצם הרעיון שניתן לתקל "מכשול" לאט ובעדינות משרה ביטחון כשנכנסים לשטח. מה שכן, אם במקרה נעצר ה- 4RX בחול, שום מנוע לא יעזור לו. ההנעה הכפולה המזדמנת מביאה לכך שבכל ניסיון חילוץ עצמי יתחפרו הגלגלים קדמיים עוד קצת לפני שהמערכת תשתלב. מי שיתעקש להמשיך לנסות, יזכה לניחוח של מצמד שרוף. רק חילוץ בעזרת רכב נוסף, רצוי רכב שטח אמיתי, יוציא את הסניק מהמקום שאליו לא היה צריך להיכנס איתו מלכתחילה.

סיכום

הסניק 4RX הוא4x4 מחמד, רכב שטח לשטח רך בלבד. זה בסדר, כי גם הרוכשים הטיפוסיים שלו לא מתיימרים לטחון סלעים במעלה זיק. עבור כל מי שזקוק לרכב משפחתי שיודע גם להפגין נוכחות מרשימה וגם לרדת קצת מהכביש, ה- RX4 הוא רכב נפלא. בין הטורבו-דיזל לבנזין אנחנו מעדיפים את הראשון באופן מוחלט. הוא עושה כמעט הכל טוב יותר, ומציע כבונוס צריכת דלק עדיפה מהותית. בליטרים צורך הבנזין 70 אחוז יותר מדיזל. בשקלים מחיר הבנזין כפול ממחיר הסולר. כך שכבר באיזור ה- 10,000 ק"מ בשנה מתקזז פער העלויות (אגרת הרישוי בדיזל יקרה ב- 2,617 שקל). גירסת הדיזל גם צפויה להפגין שמירת ערך עדיפה, כשם שכל רכב שטח שותה סולר מבוקש יותר מדגם ניזון הבנזין המקביל.
אבל, וזה אבל גדול, המנוע אף פעם לא היה הבעיה של רכב הפנאי הזה. רק RX4 בודדים נמסרו ללקוחות מתחילת השנה (לעומת ביקוש מתגבר לדגמי ההנעה קדמית), כשהאשמה מוטלת קצת על המחיר והרבה על הגיר. הסניק כפול ההנעה הוא ג'יפון מצוין ורב יתרונות, אבל ידני בלבד, במדינה שבה גיר אוטומטי כבר מזמן אינו תוספת, אלא רכיב ברור ומובן מאליו כמעט בכל מכונית, בטח שבמחירים האלה. זה מה שהפך עד היום את הסניק 4x4 לחיית שטח נדירה למדי, וכנראה גם לעוצמה של גרסת הדיזל לא יהיה מספיק כוח לשנות את המצב.