אוכלים חול

מי שהולך (או יותר נכון – נוסע) בעקבותיהם של מיקי יוחאי ושחר שטסלר, מארגני היוקוהמה צ'אלנג', צריך לדעת למה הוא נכנס; אצלם אין חוכמות, באים לעבוד ולעבוד קשה, עד שהנשמה יוצאת.
עזבו אתכם משיקול דעת ורחמים על המרכב התחתון, ב- DUNE TROPHY הולכים עם הראש בקיר, קדימה, ישר ובכל הכוח. החזק מנצח. הגז ברצפה, הסל"ד נוגע בשמיים וגם אז, במקרה הטוב מגיעים עד אמצע העלייה, לא יותר, לרוב פחות. חוזרים להתחלה, גונבים עוד שני מטר אחורה ועוד ניסיון. כך חוזר חלילה במעגל קסמים של עקשנות מצ'ואיסטית עד שגם אחרון הפרדים מבין שאין ברירה וצריך להתחיל לעבוד. גברים מיוזעים (לא, זה לא עושה לנו את זה) גוררים במעלה הדיונה מחרשות (בתור עוגנים) כבדות עשויות ברזל טהור, מותחים חבלים, פורשים כננות ומתחילים במלאכת הקודש. המטרה הראשונה היא לעלות את הג'יפ לקצה העלייה, וכאילו שזה לא מספיק, מחכה להם הקטע הקשה באמת - מדרגה אנכית בגובה של מטר וחצי עד שלושה, תלוי לאיזה מהמכשולים הגעתם.
ליגת יוקוהמה, סיבוב שני ופריקת הציוד מהג'יפים הבהירה לכולם שמישהו התייחס ברצינות לכל העניין; פעם היי ליפט וכננת חשמלית היו שיא האבזור, אבל היום בלי כננות גלגל (תוף), עוגנים, נדנדות, מכפילים וכדומה, אין מה לחפש בתחרות – הכניסה לרציניים בלבד.
התחרות עצמה הגיעה בפעם הראשונה לחולות והמתחרים גילו שלא כל מה שעובד על הסלעים טוב גם בחול הרך. שישה מכשולים חיכו לקבוצות שהתחלקו לשתי קטגוריות – אדוונצ'ר (עד 33' אינץ' קוטר צמיג) ואקסטרים (מעל 33'). המכשולים כללו עליות חול שמדרגות בקצה ונסיעה בשיפוע צד. הנקוד הוא על זמן, ונקודות חובה (נגיעה בסס"ל, עבירות תקנון וכו').
חוץ מהשיטות המיסיונריות היו גם כאלו שניסו תנוחות חדשות כמו הוויל פול של צוות ניר או שטיחי הפיברגלס של צוות גתוס – הכל צפוי והרשות נתונה אבל כמו שהתברר, קשה להמציא את הגלגל.
הלנד קרוזר של צוות גתוס למשל, שקע במכשול 4, נסיעה על מדרון עם שיפוע צד מלחיץ. הצוות פרש שטיחונים מפיברגלאס שאמורים היו למנוע התחפרות, אלא שכוונות לחוד ומציאות לחוד. השטיחים לא מנעו את ההתחפרות והטויוטה התחילה לעשות דרכה לכיוון ניו זילנד שחיכתה בצד השני של החול הרך, כשהשיפוע עצמו מאיים להשליך את הרכב מעליו. סוף טוב הכל טוב והג'יפ יצא אחרי ביצוע נדנדה למופת של הצוות. כבל נקשר בין הטויוטה לדיסקברי, הרכב השני של הקבוצה, דרך עוגן ששימש כנדנדה בנקודת הפיק. הדיסקברי ירד והטויוטה עשתה דרכה מעלה, שבוייה בכוחות הפיסיקה הפשוטה. על הביצוע הנאה זכו אנשי הצוות למחיאות כפיים סוערות מהקהל הרב. שיטה ייחודית נוספת נוסתה על יד צוות ניר שהיו היחידים שהשתמשו ב- WHEEL PULL של 'טל והדס'. הרעיון דומה לשיטת כננת הגלגל למעט השימוש בתופים. רצועות בד נפרשות ומקובעות בראש המעלה וסיבובי הגלגלים של הג'יפ מלפפים את הרצועות סביב הגלגלים הקדמיים ובהכרח הג'יפ אמור להתקדם. הרעיון נחמד ואפילו יעיל בנסיבות מסוימות אולם מסורבל בתחרות על זמן. בהתחלה נראה היה שהשיטה עובדת אבל אז התחילו הרצועות להחליק מהגלגל ולהסתבך והזמן שנדרש לשחרר את הגלגלים היה יקר מאד, יקר מדי. גם בצוות ניר עצמו הבינו את זה ופנו לשיטה הקונבנציונלית.
באספיר חגגו את הנצחון בקטגורית האדוונצ'ר אחרי שחברי הקבוצה הביאו לידי ביטוי את הניסיון והגיבוש הרב אותם צברו במהלך השנים. כמי שהביאו את העבודה בעזרת כננת הגלגל לכדי אומנות, קטפו חברי הקבוצה את הפרות בקצהו של הקיר הגובה. מדרגה, שרבים משתי הקטגוריות כשלו למרגלותיה, נכבשה תוך זמן קצר בידי האספירים המיומנים.
מנצחים פחות, אבל ככל הנראה יעילים יותר, היו אלה צוות פז אנדורו שזכו במקום השני בפעם השניה ברציפות. בזמן שקבוצות גתוס ואספיר נלחמות בניהן על המקום הראשון, מוכיחה פז אנדורו שבשיטת הניקוד המצטבר של הליגה, יש משמעות למערכה כולה ולא רק לקרב עצמו. מראש הטבלה מביטים אנשי הקבוצה על כל השאר למרות שעדיין לא זכו באף ניצחון.
דוגמא לנחיתות טכנית אבל דבקות במשימה ונחישות גילו צוות ניר שסבלו מחוסר מזל (יעני נאחס). אחרי קריסת מערכות טוטאלית, בסופה הסגולה, סירבו בצוות להיכנע. הסופה נגררה בעזרת הדיסקברי לכל תחנה כדי לא לאבד נקודות, כשבפועל רק רכב אחד התמודד מול המכשולים. כל נקודת ליגה חשובה וצוות ניר פעל נכון בדרך שבחר.
בקטגורית האקסטרים שלטו ביד רמה שתי קבוצות, פרוייקטים 4X4 / ב. ינוביץ וקבוצת עדו RTI . החבורה מפרדס חנה הגיעה מאובזרת בזיברים אימתניים, כננות ובעיקר מוטיבציה, על אובדן המקום הראשון (והאהוב כל כך) בסיבוב הקודם. ה"זיברים" טרפו את המכשולים בלי לבזבז זמן מיותר על ניסיונות עקרים והוכיחו שמישהו הגיע מוכן הפעם. כמוהם, גם קבוצת פרויקטים 4X4/ב. ינוביץ הציגה יכולת מעולה בעזרת כלי רכב מותאמים פיקס לאופי התחרות, רק שהמזל לא האיר להם פנים ופעמיים התקלף הצמיג הקדמי בג'יפ של איציק מיני. זה האחרון הראה לכולם מאיזה חומר עשויים התלתלים שלו כשהוריד את הג'יפ ברברס מדרגה של שני מטר שבסופה ירידה תלולה באותה קלות בה אחרים נוהגים בקו ישר.
אנשי קבוצת ריפלי/הנדסת חלומות, שסבלו מבעיות פנימיות באירוע ביבנאל, העמידו צוות מגובש שעבד קשה כשהתוצאות בהתאם ומקום שלישי ומכובד. לקראת הסוף, באחת העליות, נשברה תיבת ההגה בג'יפ הסופה של יורם דוהן בגלל כניסה ברוטלית במדרגה אכזרית. הסופה הפצועה גלשה לתחתית המעלה נתמכת על ידי כננת, אבל המקום השלישי שלהם נשמר. מי שלא הצליחו לחזור על ההישג מהתחרות הקודמת היו קבוצת פרינט סנטר/ פרוג'יפ שהגיעו רק למקום הרביעי לעומת הניצחון במרוץ הראשון.
סך הכל היה זה אירוע שעמד בציפיות הגבוהות שהצליחו ליצור אנשי קרוס קאנטרי, מארגני הליגה. עבודת ההכנה הרבה של הצוותים באה לידי ביטוי בתחרות עצמה ורוב הקבוצות הצליחו להפיק 101 אחוז מהמכונות ואנשי הצוות. הקהל הרב, ממשיך להצביע ברגלים ולקבל תמורה מלאה.
אירוע מצוין, מארגנים מרוצים ומתחרים רצוצים – מי צריך יותר מזה?

תוצא