לנד רובר דיפנר110 TD5 סיפור אהבה?

תנאי השוק מכתיבים ליצרני הג'יפים שיפור מתמיד של יכולות הכביש והענקת שפע פינוקים ללקוח העירוני המתוחכם. מתוך עדר רכבי השטח המאבדים את זהותם וייחודם מזדקר יצור מיתולוגי רבוע קווים, רכב שעבר שינויים מינימליים בשנים האחרונות - דיפנדר 110. הדיפנדר הוא מאחרוני המוהיקנים, רכב עבודה בעל יכולות נדירות שבצידן מגרעות ושיגיונות לא מעטים. אבל בזמן שרוב הדינוזאורים נכחדים מבימת ה- 4X4, חי הדיפנר וקיים- ואף זכה להשתבח במנוע דיזל חדש ומודרני.
פנים, אבזור
חרטומו של הדיפנר הינו מהחינניים ביותר שבנמצא. כך, לדעתי, צריך להיראות ג'יפ: קווים מסיביים ורבועים, פגוש מתכת שחור, מכסה מנוע מחוטב קלות, חלון קדמי שטוח, ומשטחי דריכה על הכנפיים. הפנסים הקדמיים עגולים ונקיים, לא תמצא כאן את פיסולי הזכוכית המפארים את חרטומי הג'יפים המודרניים. הבט מתחת לפגוש, אין שם חצאיות פלסטיק ומגיני גחון מפח דקיק: כאן הכנסנו ברזלים, חביבי, צינורות שני צול! עבודה יפה עשה המעצב על החרטום.
הדיפנר זועק "אמיתי אני, קשוח אנוכי", וזה בדיוק מה שאוהבים בו לקוחותיו. מסר זה מחוזק על ידי ארבעה גלגלים גדולים, זוויות מרכב מצוינות, וצמיגי שטח מרושעי מבט. פתח את הדלתות המסיביות וכאילו גלשת במכונת הזמן, עשרים שנה לאחור: לוח מחוונים ספרטני המתאים יותר לשנות השישים, הגה מגודל מידות, הגימור ברמה של רכב צבאי. תנוחת הנהיגה מיושנת וצפופה במיוחד: הדוושות אינן ממורכזות מול מושב הנהג, מהלך המושב אינו מספיק לארוכי רגליים, ידיות פתיחת החלונות ממוקמות קדימה ולמטה, מאוד לא נוח עבור עבי כרס. מושב הנהג צמוד לדלת, וקשה לתפעל את ההגה הגדול. הפתרון הוא לפתוח את החלון ולהניח את המרפק בחוץ אבל או שיורד גשם, או שמתבזבז המזגן. המושבים הקדמיים נוחים מאוד ותומכים בגוף, אבל המצב מידרדר ככל שמדרימים לאחור: שלושת המושבים מאחור עדיין נסבלים, אבל דרגשי האורך האחוריים- לא מספקים! נפח ההטענה הפנימי ענק: ניתן להשליך לאחורי הדיפנר תכולתה של משאית אספקה שתספיק לטיול של שבועות ארוכים, בישימון המפריד בין רעננה והרצליה, למשל.
מנוע, ביצועים
עם משקל עצמי מעל שתי טונות, נדרש כוח רב כדי להסיע את הכבודה. לרכב מנוע TD5 מחומש בוכנות, טורבו דיזל 2.5 ליטר. המנוע מנפיק 122 כ"ס, אבל חשוב מזה- 30 קג"מ, כבר ב- 1950 סל"ד. הבוכנה החמישית מעניקה למנוע איזון טוב יותר, ורמת הרעידות סבירה מאוד. מנוע זה לא הופך את הדיפנר לארנבת רמזורים אבל יש הרבה יותר כוח לעקיפות וטיפוסים, בכביש ובשטח. המנוע העניק ל- 110 חיים חדשים, אבל הכוח אינו שופע עד כניסת מגדש הטורבו לפעולה. חסרון הכוח מורגש בזינוק מעמידה, בחולות או בטיפוס תלול: הייתי מעדיף הילוך ראשון קצר יותר, שהיה מאפשר הפלגה זחוחת דעת גם במצבים כאלו. היום עליך להתרכז מעט בעבודת שחרור המצמד, או לשלב להילוך קצר. תיבות ההילוכים וההעברה עדיין נוקשות להפעלה, אבל משתלבות היטב על סיפונו של ג'יפ העבודה. אודה כי אלו הערות קטנוניות, זוטות שקל להתרגל אליהן: מנוע ה- TD5 הינו מבורך ונעים, ומשפר מאוד את ביצועיו של הקרון הגדול, בעיקר תחת עומס גדול של אנשים, ציוד או נגרר. יצוין גם כי המנוע יבש מנזילות שמן, מהפך של ממש בחייו של הדיפנדריסט, זה שהיה רגיל להותיר אחריו אגמי שמן זעירים.


התנהגות כביש ושביל
אוי, חברים, כמה שהוא נוח! בכל פעם שאני חוזר לדיפנר ארוך, אני מופתע מחדש מעבודת המתלים. אלו אותם מתלים ישנים וטובים, וטוב שכך: עם בסיס גלגלים ענקי, ארבע ספירלות וצמיגים גדולים, ה- 110 הוא אחד ממגהצי השבילים הטובים ביותר. הוא בולע מהמורות וקפלי קרקע, צולל בצייתנות לבורות מרושעים, מפנק את יושביו בצורה יוצאת דופן. זה נכון בגדודיות הכביש, במהמורות השביל, ובטרשי הגולן. מערכת המתלים הזו עומדת מעל לכל תחרות, מזור נפלא לג'יפאי בעל כאבי הגב.
גודלו ומידותיו של הדיפנדר פוסלים נהיגה ספורטיבית במיוחד, אבל גם כאן הוא עשוי להפתיע. כבר מצאנו עצמנו גולשים עם דיפנר 110 ואפילו 90 בכבישים מפותלים, במהירויות מרשימות למדי- אם כי נחותות ממה שניתן לבצע בג'יפ עירוני, מיותר לציין. ברכב המבחן הותקן מוט מייצב של הדיסקאברי. שמחנו לגלות כי הדיפנדר איבד את אהבתו המוכרת לזוויות גלגול גבוהות, ותנועות מרכבו מבוקרות טוב יותר. המוט המייצב מגביל את מהלך הסרן האחורי ופוגע, תיאורטית, ביכולת העבירות. אבל עבור מי שנוהג הרבה על הכביש, שווה להשקיע 1200 ש"ח ולהימנע מהפתעות.
עבירות
הדיפנדר הוא רכב שטח קשוח, אחד מהטובים ביותר לתקול מכשולים. זהו רכב עביר ביותר- זוויות הגישה והנטישה מצוינות ( זוויות הבטן קצת פחות), הצמיגים גבוהים, הילוך הכוח קצר, והכי חשוב- נראה כי מהלך המתלים אינו נגמר אף פעם. זהו אוטו המזדחל באיטיות במעלה משובש, יורד מדרגות גבוהות על בלימת המנוע, חולף באדישות על פני מכשולים הנמצאים מחוץ ליכולתם של ג'יפים עירוניים. חלק מיתרונות הדיפנדר טמון דווקא במה שאין בו- אין פלסטיקים, אין ספויילרים, אין מתלים עצמאיים. בחולות הוא לא גיבור גדול, אבל האמת היא שעם המנוע הזה הוא מסוגל להתמודד גם עם העמוקות בדיונות ישראל.
סיכום
דיפנדר 110 הוא יצור יוצא דופן בנוף המוטורי של שנות ה- 2000, הדומה לכמה כלים שאינם מיובאים לישראל- מרצדס G, UMM הפורטוגזי, ומעטים נוספים. לאחר הפסקת ייצור סדרת 70 של טיוטה, המתחרה הישיר של הדיפנדר הוא הסופה מנצרת: גם זה רכב עבודה קשוח, אבל גרסת הדיזל עוד לא הגיעה לבשלות מלאה, ומרחב הפנים שלה נחות מזה של ה- 110. ניתן למצוא תחליפים נוספים לחלק מיכולות הדיפנדר : טנדר טויוטה היי לקס עביר ואמין להפליא, אבל הוא לא ישא שבעה אנשים. ג'יפ עירוני מציע איכות חיים גבוהה, אבל כשיגיע רגע האמת- הוא ייתקע או ישבר, והדיפנדר ימשיך בדרכו. אף לא אחד מהתחליפים לא יציע את נוחות הנסיעה וחוסן המכלולים המכניים של ה- 110. ובסופו של דבר, אם לומדים לקבל את עלויות ושיגיונות הדיפנדר, זהו רכב שקל להתאהב בו. הוא אמיתי מאי