בראשית, גירסת ה- 4x4

"זוהי התרומה הגדולה ביותר של ארה'ב ללוחמה המודרנית", אמר גנרל ג'ורג' מרשל, הרמטכ"ל האמריקני במלחמת העולם השנייה, מלחמה שבה הומצאו או נכנסו לשימוש מבצעי פצצת האטום, המכ"ם, הטיל ומנוע סילון. ולמרות כל אלה, גנרל מרשל כיוון בדבריו דווקא לג'יפ, שחוגג בימים אלה יומולדת 60 שנה.
למעט גנרלים ישראלים ופוליטיקה, יש מעט מאוד מקרים בהיסטוריה שהצלחה צבאית הפכה גם להצלחה אזרחית. הג'יפ, שנולד כתוצאה ממכרז בהול לרכב סיור, הפך לאחד הסמלים של הניצחון על הנאצים ואחר-כך לממציא נישה מוטורית חדשה. ציודו בהנעה לכל הגלגלים איפשר לו להגיע למקומות שאף רכב לא הגיע לא הגיע אליהם לפני כן. ולמרות שהיו לפניו ניסיונות לבנות מכוניות עם הנעה לכל הגלגלים, הג'יפ היה רכב ה- 4x4 המוצלח הראשון, והראשון שנכנס לייצור סידרתי.
הכל התחיל ב- 1940. בצבא ארה"ב הבינו שהצטרפות למלחמה באירופה היא רק עניין של זמן, והחלו להתכונן. התוצאה היתה מכרז לרכב סיור קל, עם כמה דרישות שנראו דמיוניות. בתוך 49 ימים (בלבד...) תצטרך החברה הזוכה לתכנן ולבנות אב-טיפוס נוסע של רכב שיוכל להסיע שלושה אנשים, במהירות של מעל 80 קמ"ש, עם מנוע בהספק של מעל 40 כ"ס. לבסיס הגלגלים הוקצבו 190 ס"מ, לגובה המירבי 100, ולמשקל 560 ק"ג. במקביל, נדרשה יכולת למתקן מקלע כבד ואפשרות לקפל את השמשה. וכמובן - הנעה כפולה.
מתוך 130 יצרניות רכב בארה"ב באותה תקופה העזו רק שתיים לגשת למכרז: וויליס-אוברלנד, ובנטאם, חברה קטנה שסיפקה לצבא רכבי סיור לפני כן. לאבא של הג'יפ קראו קרל פרובסט. הוא היה מהנדס מדטרויט שעבד עבור כמה יצרניות רכב לפני כן, וגויס לשם כך לשירות צבאי. ב- 17 ביולי 1941 הוא התיישב מול לוחות השרטוט ובתוך יומיים תיכנן את העקרונות ההנדסיים לרכב של בנטאם, שהפך אחר-כך לג'יפ. שבוע אחרי תחילת העבודה נמסר התיכנון המוגמר לצבא. פורבסט טען שהרכב שתיכנן עומד בכל דרישות המכרז, מה שהתברר כנכון מלבד בסעיף אחד - המשקל שלו היה כמעט כפול, 900 ק"ג. ב- 21 בספטמבר 1941, חודשיים וחצי לפני פרל-הרבור ובזמן מבחינת המכרז, כבר היה לבנטאם אב-טיפוס נוסע. הצבא לקח אותו לסדרת מבחנים שנמשכה יותר מ- 5,400 ק"מ. רק 400 מתוכם היו סלולים. "הכלי הפגין כוח רב ועמד בכל הדרישות", סיכמו אחר-כך הבוחנים.
בתוך חודשיים נבנו 70 אבי-טיפוס. האגדה מספרת כי ליתר ביטחון שלחה בנטאם שלחה אב-טיפוס אחד גם להפגנת יכולת בקפיטול. בולונדינית זוהרת אך הרבה פחות קשוחה מהג'יפ טיפסה עימו בקלילות את מדרגות הקונגרס ונעלמה בין עמודי השיש. המאמץ היחצ"ני השתלם, ובנטאם קיבלה הזמנה ראשונית של 1,500 כלים.
אבל גם וויליס ופורד הציגו כלים שהתבססו בתיכנונם של זה של בנטאם. הוויליס קוואד היה החזק ביותר, עם למעלה מ- 60 כ"ס ממנוע ה"Go Devil" שלו, הפורד פיגמי היה בעל איכות הייצור הטובה ביותר, והבנטאם בלם הכי טוב. הוויליס היה היחיד שעמד בדרישות הצבא, ובגלל מצבה הכלכלי המעורער של בנטאם הועברו שאר ההזמנות לוויליס, לפי חוזה שקבע שהיא לא תהיה היצרנית היחידה. פורד, יצרנית הרכב הגדולה בארה"ב באותן שנים הצטרפה למאמץ המלחמתי, ויחד הן סיפקו עד סוף המלחמה 700,000 כלים לבעלות הברית, כאשר רכב הסיור הופך גם לרכב מנהלה, קרב, פיקוד, פינוי ומה לא. הג'יפ הוכיח אמינות, עבירות, אחזקה קלה ועדיפות ברורה על הפולקסווגן לשטח של הצבא הנאצי, ועל כל כלי אחר.
מקור השם ג'יפ, אגב, לא ברור עד היום. אולי שיבוש לראשי התיבות של המכרז - GPV- Genral Porpuse Vehicle, אולי על-שם דמות מסרטי פופאיי - Eujene The Jeep. אבל ב- 1945, כאשר הסתיימה המלחמה, השם ג'יפ היה מוכר היטב, והכלי הפך למיתוס. הוא התגלגל (הוא העפיל) לכל חלקי הגלובוס, הפליא בביצועיו, בפשטותו וביעלותו. היה ברור שהשוק האזרחי מחכה לכלי כזה.


אז נולד ה- CJ, הג'יפ האזרחי, שהדור הראשון שלו קיבל את הציון cj-2. הוא צויד באותו מנוע 60 כ"ס, 3 הילוכים, תיבת העברה בת 2 הילוכים, ארבעה קפיצי עלים ופנסים מוגדלים. בחיפוש אחר שווקים חדשים הציע אותו וויליס, שהפכה ליצרנית האזרחית היחידה שלו, אפילו ככלי חלקאי, כיורש לטרקטור. אחר-כך באו ה- CJ3, CJ5, CJ6 'סיקס' המפורסם, ה- CJ7, הקלאסי, ה- CJ8 טנדר הנדיר, ואחרון עד היום - ה- TJ7 רנגלר, הג'יפ של המאה ה- 21, עם קווים מוחלקים, כריות אוויר, ו - ישמור האל - קפיצי סליל, שעשו לכלי הקשוח הכירות ראשונה עם המושג החמקמק, נוחות נסיעה.
אבל ענף ה- 4x4 האזרחי החל להתפצל. עד מהרה הופיעו גם הוויליס טנדר והוויליס ואן, אם תרצו, האבות הרוחניים של הטנדר 4x4 והג'יפ העירוני של ימינו, ששניהם הורכבו בשנות ה- 50 גם בישראל, במפעלי אילין. ב- 1962 הוצג האב הישיר של רכבי השטח המודרניים, רכבי הפנאי המפנקים (מי פחות, מי עוד יותר פחות) - הוואגוניר. לראשונה מאז המצאת הגלגל משודך גיר אוטומטי להנעת 4x4, שילוב שיתברר חשוב כל-כך למדינה קטנה במזרח התיכון. בארץ הוא הפך לרכב נחשק, לאחר ששימש בשנות ה- 70 את אלופי צה"ל.
מפתיע לגלות שהראשוניות בשוק ה- 4x4 לא הבטיחה לוויליס הצלחה מסחרית. היא נבלעה בקאיזר-פרייזר, שהפכה לאינטרנשיונל, שנרכשה בידי AMC, שנרכשה בעצמה בידי קרייזלר. וקרייזלר נרכשה ב- 1998 בידי דיימלר, הרבה בזכות בעלותה על המותג Jeep, שגם אחרי יותר מ50- שנות הנעה כפולה ממשיך להיות מותג נחשק בשטח, והפך ברבות השנים לשם גנרי לרכבי 4x4.
התחרות המסחרית היתה צפויה. לנד-רובר, הג'יפ הבריטי הופיע ב1948-. הג'יפ הראשון של טויוטה התפלש בבוץ לראשונה ב- 1950. מתחרה שלישית, פורד, מייצרת את רכב השטח הנמכר ביותר בעולם כיום, האקספלורר, שמכר בשנה שעברה לבדה 445,000 יחידות. האקספלורר הוא גם ההמחשה הטובה ביותר למה שהתפתח מ"התרומה הגדולה ביותר של ארה'ב ללוחמה המודרנית": דווקא סמל לחופש, לטיולים ולהתחברות לטבע. ה- CJים שפשטותם מצד אחד וחסרונותיהם מצד שני הפכו אותם יעד להתאמות ושיפורים בידי בעליהם הקדימו את זמנם בפן אחר - המכונית האישית,