אחרון המוהיקנים

ה- TJ הוא הצעיר והעדכני בשושלת הג'יפים. הוא החליף את הרנגלר, ה- YJ (יאפי ג'יפ) בשנת 1987 ועיצובו גרם להתרגשות גדולה מצד הג'יפאים האמריקנים. מחלקת העיצוב בקרייזלר, שהושפעה מהקהל המקומי, חזרה למראה המקורי של השבכה הקדמית והפנסים וכעת הם המזכירים יותר את סידרת ה – CJ לאורך שנותיה. ואכן, בקרייזלר ניסו לשלב בין עיצוב עדכני ומודרני תוך שמירה על הייחודיות של הג'יפ האמיתי. המידות הצנועות, הכנפיים הבולטות והחזית הכל כך מזוהה עשו את שלהם וה – TJ זכה להצלחה מסחררת באולמות המכירות.
כמי ששבוי בקסמו של הג'יפ האמיתי כבר מעל 20 שנה, וכמעט תקופה דומה אף בעליו של CJ, לא יכולתי להסתיר את הנאתי לאורכו של המבחן הקצר שערכנו.
במבט ראשון, נראה ה- TJ גמדי וחסר אונים במקצת. נמוך, מלוקק, מצויד בצמיגים בעלי נטיית כביש מובהקת ומשופע בכיסויי פלסטיק לפגושים, כמתחייב בתקנות הבטיחות החדשות.
הייתי חייב להזכיר לעצמי כי גם ה- CJ האגדי, שווק בתצורה מאוד דומה, ואנחנו בפרובינציה זכינו לקנות אקסמפלרים "משופרים" שהגיעו ארצה ע"פ מפרט "הכוח הרב לאומי" או "החברה לחיפושי נפט". בקיצור, למרות מראהו ה"חנוני" משהו, יש לחשוב עליו כבסיס מצוין למפלצת שטח אמיתית.
נחזור למציאות. ה- TJ הוא בהחלט מהפכה – לפחות במפעלי קרייזלר. לאחר כ- 55 שנה, הוחלפו קפיצי העלים של הג'יפ בקפיצי סלילי. בנוסף לקפיצים ישנם שינויים רבים אחרים, בעיקר בנושא איכות החיים עם הכלי החדש.
תא הנוסעים עבר מהפכה של ממש. לא עוד לוח מכוונים ישר, זוויתי ומתכתי, אלא לוח מרופד, בטיחותי, עדכני, יפני-משהו, בטח לא עוד קשיחות ספרטנית. חבילת הבטיחות (מי שמע על דבר כזה בג'יפ?) כוללת שתי כריות אוויר, מערכת ABS , כלוב התהפכות כמעט מלא ומוט מייצב מאסיבי.
הדלתות (שוב אביזרים של רכב רגיל?) איכותיות ומרופדות, הגג הקשיח העשוי הזרקת פלסטיק קלה ולא פיברגלס ארכאי, המושבים חדשים ומרופדים במיוחד ומזגן מקורי משלימים את חבילת ה"Car-Like" של הרנגלר המודרני.
יש לזכור כי הגרסה הנוכחית הנה המעודנת והנוחה יותר. ה – TJ כמו אחיו מוצע גם בגרסת גג מתקפל, הפעם כמו ברכב "קונברטיבל" אמיתי ללא צורך בפירוק מורכב ובעייתי –של הברזנט. או אז הופך הג'יפ לרכב כיף אמיתי.
בתחום האוטומטיבי , ה – TJ נשאר נאמן למכלולים המוכרים והמושכים כל כך. בגירסה המיובאת לארץ נמצא מנוע שש בוכנות בנפח 4 ליטר – כ - 190 כ"ס, תיבת הילוכים ידנית - חמש מהירויות או אוטומטית בת שלוש מהירויות. תיבת העברה "Shift-on-the-fly " המאפשרת העברה ל- 4X4 בכל מהירות, הסרנים הם מתוצרת Dana .
בניגוד לשנים קודמות, ניתן להזמין את ה- TJ גם בגרסת שטח אגרסיבית יותר, הכוללת סרן אחורי קשיח וכבד (דנה 44) ,מתלים מחוזקים וצמיגים גדולים יותר. הגרסה בה נהגנו הייתה בסיסית, ידנית וקשיחת גג.
הדלת (!?) נטרקת ברעש איכותי. פנים הכלי נראה מרופד ואיכותי. שוב מתגנבת ללבי תחושה של אובדן הפראיות, הכל מסודר ומאורגן, נכון ומעוגל – לא מסתדר עם החיה הפראית שאני מכיר.
המנוע ניעור לחיים בצייתנות "יפנית", והשקט שורה בתא הנוסעים.
המזגן מקרר ביעילות את תא הנוסעים הקטן ואנו ממריאים לדרך. 190 כ"ס מועברים בהחלטיות לגלגלים הקטנים, מאיימים לקלף את האספלט בכל האצה. המנוע החזק אינו "מרגיש" את הכלי הקליל. בעלי הסופות היזהרו, יש הבדלי משקל לא קטנים לטובתנו, והבדל גדול במידת הגלגלים, בכביש גם לטובתנו – כאן טסים!
ה – TJ מרגיש כמו מכונית מיני קומפקטית, זריז ושובב, קוטר הסיבוב המדהים בשילוב המנוע החזק מאפשרים נהיגה בתחושה המזכירה קטנוע עירוני. הוא שומר על זריזותו גם במהירויות גבוהות, מאפשר עקיפות בטוחות והאצות מרשימות בכבישים הפתוחים. המתלים אינם מדהימים בהשוואה ל– SUV מודרני, אך בהשוואה לרנגלר אמיתי זה חלום.
כמובן שלא הכל מושלם, למרות ההערצה הכמעט עיוורת שלי, יש לי טענות. מעט צפוף למרפק שמאל, מהלך מוט ההילוכים ארוך, ההגה קל מידי, תחושת דוושת הבלם מעורפלת והמושבים אינם ממש אוחזים את הנהג – אבל, כל זה מתגמד לנוכח התחושה הכללית של הנסיעה בכלי הקטן. יש כאן אמירה - "אנו נוסעים בדבר האמיתי"! – למרות שהוא השתכלל ועודן, הוא פחות טוב מהיפנים המודרניים, אבל זהו הדבר האמיתי!! זה המסמל את החופש וההרפתקנות המוטוריים – זו האמירה החזקה ביותר של ה- TJ.
בשטח, גם עם אינו מצוייד בצמיגים מיוחדים, עזרים טקטיים (נעילות למינהן) וגימיקים אחרים, ה – TJ מאפשר ביצועים מדהימים. בסיס הגלגלים הקצר, המנוע החזק והמתלים המאפשרים מהלך מכובד, משחררים את הנהג משיקולי/היסוסי עבירות רבים, "כוון וסע"! המדהים והמפתיע ביותר היא תחושת המוצקות של הכלי בשטח. אין קרקושים וצקצוקים, איכות ההרכבה והחומרים עושים רושם מצוין – גם בכלים דומים, ישנים ומשופשפים יותר, נתקבלת התחושה הזו – כל הכבוד לקרייזלר.
ככל שמהירות הנסיעה בשטח גדלה, כך תפקדו המתלים בצורה טובה יותר, משככים וסופגים את מהמורות הדרך ביעילות מפתיעה. שוב, יכול להיות שכלים יפניים מקבילים יעשו את העבודה טוב יותר, מדויק יותר, רך יותר. אך כאן משתלטת התחושה שהכלי הזה מוכן להכל – פשוט כך וללא עכבות.
ה- TJ הוא לא רכב השטח המושלם, אבל הוא הג'יפ היחידי. למרות תג מחיר מפוצץ ולא הגיוני הוא בדיוק זה – קנייה לא הגיונית אלא רגשית. אני חושב, ואני מאמין שכך כל רוכש TJ מרגיש, הוא אינו צריך להימדד במדדים "קרים" של איכות וביצועים מול המתחרים. מבחינתי, זהו ג'יפ אמוציונאלי. ובגרסה הפתוחה, זה הרכב הקרוב ביותר לתחושה של רכיבה על אופנוע שטח.
כלי כזה המפעיל את הדמיון בכל נסיעה, ואפילו רק בכל ישיבה בו.