מחווה לשטח

גם למאזדה יש ג'יפון והוא דומה במראהו לסטיישן משפחתי. זו גם אחת הבעיות שלו - כאשר המתחרים מציגים מכוניות מעוצבות ועתירות אישיות כמו סנטה- פה (יונדאי), ראב4 (טויוטה), סניק 4X4 (רנו) ופרילנדר (לנד-רובר), הטריביוט מתקשה להפיל אותנו בקסמיו העיצוביים. מידותיו גדולות יחסית לקטגוריה, אבל העיצוב דומה למדי ל626- סטיישן.
עם זאת, העיצוב מוקפד, בלי ספק: בחזית ניכר המראה המשפחתי של מאזדה, יש קימורים נאים בדופן הגדולה, הגלגלים הגדולים מוצבים בפינות המרכב. גם תא הנוסעים אינו מצליח להלהיב, יש בו כל מה שהתרגלנו לקבל במשפחתיות מודרניות אך לא הרבה יותר. חומרי הדיפון איכותיים אך לחלוטין לא עשירים, המתגים והמחוונים אפקטיביים אך שיגרתיים, גם הגוון האפור אינו מדהים.
מה שכן, מרחב הפנים נדיב ביותר. היושבים מאחור יוכלו למתוח רגליים, גם מלפנים יש שפע מקום. גג השמש גורע מעט ממרחב הראש, אבל הוא תוספת מבורכת במכונית פנאי. כיאות למכונית המיוצרת בקנזס, ארה"ב, מוט ההילוכים מותקן על ההגה. מוט ההילוכים ארוך ויידרש מעט זמן להתרגל אליו, אבל לזכותו ייאמר שהשימוש הצפוי בו יהיה מועט מאוד. התיבה האוטומטית מתפקדת היטב.
הקונסולה המרכזית של הטריביוט אינה שימושית במיוחד, אבל כפיצוי מקבלים הנוסעים תא אחסון ענק, שבלע ללא היסוס מצלמת רפלקס + עדשה חלופית + שתי מצלמות דיגיטליות - ועוד נשאר מקום לסנדוויצ'ים. יש מגוון סביר של תאי ורשתות אחסון, ושני שקעי כוח V12. תנוחת הישיבה נעימה אם כי המושבים חסרי תמיכת צד, ברמה המתבקשת מהקטגוריה ומתג המחיר.

תא המטען מרווח ורבוע, שימושי ליציאת סוף שבוע בחיק הטבע. הדלת האחורית נפתחת בסגנון האמריקני - כלפי מעלה, עם שליטה נפרדת על חלון הזכוכית. פתיחה פרקטית זו מתאפשרת הודות להתקנת הגלגל הרזרבי, מתחת לרצפת תא המטען. תלישת הגלגל מהדלת האחורית נראית פחות קרבית מהמקובל בקטגוריה, אבל בינינו - היא מעניקה תצפית טובה יותר לאחור, ונוחות משופרת בפתיחת תא המטען. עבור גלשן הרוח ומגלשי הסקי, יש גגון נאה.

זום- זום בעיר

מנוע ה- 6V 3.0 ליטר מניע בשקיקה, מגיב נאה לדוושת הגז. הזינוק מעמידה אינו עוצר נשימה, אולם ההיסוס הזעיר נעלם בתוך מטרים ספורים - יחסי העברה הארוכים יחסית ומנועים בתוליים הם הגורם לכך. 200 כוחות הסוס צוהלים בשמחה והמאזדה ממריאה אל- על. תוך 11.8 שניות עד 100 קמ"ש והלאה עד 180 (לנתוני יצרן), עם תאוצות ביניים טובות מאוד, כמעט בכל מצב. עם 177 כ"ס ו1,600- ק"ג, הטריביוט דומה בביצועיו לפרילנדר ולסנטה- פה.
תיבת ארבעת ההילוכים מתפקדת כאמור היטב, ולשמחתנו כמעט ואין צורך להפעיל את מוט ההילוכים המסורבל. יחסי ההעברה ארוכים למדי, ב120- קמ"ש פועם המנוע 2,100 פעמים בדקה, מעניק נסיעה שקטה ורגועה. גם הבלמים הותירו בנו רושם טוב, אם כי דווקא ב-SUV שמסע הפרסום שלו מתבסס על נהיגה ספורטיבית, הייתי מצפה לבלמי דיסק גם מאחור!
לא התרשמנו במיוחד מהבידוד האקוסטי. בהשוואה למובילי הקטגוריה ולאור העובדה כי הטריביוט הנו רכב חדש לחלוטין, ניתן היה לצפות לבידוד טוב יותר של רעשי מנוע, רוח, מתלים וצמיגים.
נוחות הנסיעה מספקת לחלוטין, הצירוף של בסיס גלגלים גדול ומתלים עצמאיים מעניק איזון נעים מאוד. למרות חששותינו מהמורשת האמריקנית, שמחנו לגלות כי הטריביוט אינו רך מדי. המתלים מבקרים היטב את תנועת המרכב, וגם נהיגה ספורטיבית מדי - על גבול החוליגניות הייתי מעיז ואומר - אינה מוציאה אותו משלוות רוחו.
הטריביוט נע רוב הזמן בהנעה קדמית, כוח המנוע מנותק מהגלגלים האחוריים באזור הדיפרנציאל האחורי. עם גילוי סחרור- יתר של הגלגלים הקדמיים מועבר כוח המנוע ל'סרן' האחורי, לקבלת הנעת 4X4. תצורה זו תורמת לתת- היגוי מודגש למדי, לא מרגש במיוחד אבל בטוח, נשלט וצפוי לחלוטין.

לא מפחד משטח גס

מן הידועות היא שרוב הג'יפונים העירוניים אינם מתבקשים לצלוח שום מכשול בעייתי יותר ממשטח הכורכר בכניסה למגרש החנייה של המשרד. אבל יש מינימום אולימפי, אותו צריך לעבור ג'יפון ראוי לשמו: שבילים מסודרים, חוף הים (המעט שעדיין מותר) ושאר סוגי "שטח רך". נסיעת המבחן שאורגנה על ידי היבואן לא כללה צליחת דיונות, אבל כל השאר היה - ובשפע רב.
המסלול התחיל בשבילים המהירים של הר יתיר, שם ניתן היה להתרשם מיכולתו הספורטיבית של הג'יפון החדש. המנוע מהיר חימה, היגוי רגיש, אחיזת שביל מצוינת, זווית גלגול סבירה ומערכת ABS שאינה היסטרית מדי. מבלי להיות חד ומאתגר כמו ראב4, הטריביוט מעניק פוטנציאל גבוה לשעשועי שטח, עבור אלו שיהיו מוכנים לשלם את המחיר בדלק ובצמיגים.
להרגעת הנוסעים יבואו ארבע כריות אוויר (העשויות להמתיק מעט את הציון הממוצע ומטה, אותו קיבל הטריביוט במבחני הריסוק של IIHS - שני כוכבים בלבד).
לקראת מדבר יהודה מצאנו עצמנו בשבילים משובשים יותר, על גבול העבירות הטכנית (ובוודאי מעבר לשאיפותיהם של לקוחותיו העתידיים). זוהי טריטוריה עוינת לג'יפון עירוני, והטריביוט הפגין בה יכולת מרשימה למדי. מהלך מתלים מצומצם גרם לגלגלי הג'יפון לבלות באוויר פרקי זמן ארוכים מהמקובל, אבל בנהיגה זורמת חלפנו על פני מספר מכשולים מרשימים.
לעזרת המאזדה בא כפתור נדיר למדי בג'יפונים עירוניים - נעילת חשמלית של הדיפרנציאל המרכזי (ממוקם מאחור, למעשה…), למניעת בריחת כוח המנוע קדימה בטיפוס תלול. הטריביוט טיפל באופן נאה בקטעי שביל דרדרתיים למדי, אם כי סלעים בגודל אשכולית ומעלה עלולים לפגוע בזרועות המתלה הנמוכות, בדודי המפלט או אפילו בתיבות העברה והילוכים.
ההנעה האחורית השתלבה תמיד בזמן, ולא הבחנו בכל בעיה בנושא זה - אם כי חסר לנו קטע דיונות קצר, לסגירת נושא חשוב זה. נסיעת השטח שכנעה אותנו גם בדבר איכות פס הייצור, המכוניות נעדרו קירקושי מרכב, ושאר צלילים פרזיטיים. עם קרוב ל1,000- קילומטרים על השעון זו אינה הוכחה ניצחת, אבל כבר ראינו מכוניות חדשות המשמיעות צלילים מעוררי חלחלה. למרות היעדר שילדה, קשיחות המרכב בלטה לאו