וידויו של שוטר תנועה

מה לעשות, תמיד כששאלו אותי מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול עניתי, "שוטר". בסופו של דבר, אחרי הצבא, חשבתי שיהיה נחמד לממש חלום ילדות וביקשתי מקרובת משפחה שתקשר אותי עם משהו בפנים. אחרי חצי שנה כבר הייתי כבר הייתי שוטר, לבוש אזרחית, ובמשך קרוב לשבע שנים עסקתי בתפקידי מודיעין שונים, סמים, האזנות ועוד.
עם השנים הסתכלתי סביב וגיליתי את שאר המשטרה, זו שלובשת כחולים ופיתחתי קינאה סמויה לרוכבי האופנוע המשטרתיים. נותנים להם אופנוע חדיש, ציוד מרשים והם עובדים בודדים בשטח, צדים עבריני תנועה. יש להם הווי מיוחד, שפה משלהם וכמו כל חבורה סגורה, קשה להתברג פנימה.
עברו חודשים והתגברתי על "מחסום המדים", אותו מחסום שיש לכל איש מודיעין כלפי מדי המשטרה. הגשתי בקשה לעבור למשטרת התנועה ובגלל חוסר בכוח-אדם (אלא מה) מצאתי עצמי על קווסאקי KLE חדש, יומיים אחרי המעבר. לאט לאט, חבורת האופנוענים קיבלה אותי לתוכה כחבר שווה. למדתי את הז'רגון ואימצתי את צורת הרכיבה הלא רגועה שלהם. מדי פעם עוד עליתי על ניידת ואני מודה שזה לא נורא בכלל לעשות הפסקה קטנה על טויוטה חדשה, ממוזגת ומאובזרת כדבעי.
במשך שנתיים התמדתי כשוטר תנועה, בעבודה שזימנה לי מקרים שלא העליתי על הדעת שמתרחשים יום-יום בכבישים, בין שוטרים לאזרחים וגם היום, כבר שוב אזרח, אני קצת מופתע מהחוצפה, התמימות ולעיתים הטיפשות שהנהג הממוצע עוטה על עצמו כשהוא נתקל בשוטר תנועה. קל, והרבה פעמים גם מוצדק לבקר את השוטרים, אבל הנהג הממוצע רחוק מלהיות שה תמים.

אולי אפשר לסדר משהו?

נהגתי בניידת חדשה, טויוטה אוונסיס שעוד זכרה איך זה ללבוש ניילונים על המושבים. הבחנתי במכוניות המגיעות במהירות אל מאחורי משאית ענק ונגרר, וסוטות לצדדים בפתאומיות, מנסות להמנע מהתנגשות באחורי המפלצת האיטית שזחלה בנתיב האמצעי בנתיבי איילון. האטתי לצידה של המשאית, והורתי לנהגה ברמקול לעצור ב צד.
בבדיקת רשיון הכל נמצא תקין אבל החלטתי לשקול את המשאית בחשד כי מדובר בעומס יתר קיצוני. צמיגי המשאית היו שטוחים ורעש הבלימה החריש אזניים. המשאית התנהלה באיטיות בעקבות הניידת ועד שהגענו לנקודת השקילה סמוך לגשר מוזס בתל-אביב, כבר המתין לי ולנהג המשאית, בעל המשאית, במרצדס החדשה.
היה ברור לבעל המשאית כי בשקילה תתברר מידת החריגה והמשאית תורד מהכביש לשלושים יום. סביר להניח כי גם הנהג עצמו יאלץ להפקיד את רשיונו לתקופה דומה. הנזק הכלכלי גבוה: משאית עולה כאלף שקל ליום עבודה, וסכום דומה מקבל הנהג. השבתה של שניהם משמעה נזק של כשישים אלף שקל לאותה תקופת זמן. הרבה כסף.
החיוך על פניו של בעל המשאית לא הסגיר את חששו והוא התקרב אלי בצעדים מהירים.
"בחייך, על מה אתה מביא אותו לשקילה, הוא נבדק לפני שיצא מהמחצבה", ניסה האיש את מזלו. ניסיונות השכנוע לא עלו יפה והמשאית עלתה על המשקל. התוצאה: , 120% חריגה מהמשקל המותר. המשמעות: משאית זו לא תוכל לבצע בלימת חירום יעילה בשום מצב וסביר להניח כי במורד הכי קטן תאבד את בלמיה. "הרכב יורד מהכביש, וגם הנהג", הודעתי , "ואני מזמן לכאן קצין".
בעל המשאית התחיל להילחץ. "אולי אפשר לסדר משהו, אתה יודע איזה נזק זה להוריד את המשאית?". האמת, לא הבנתי את משמעות ההצעה והייתי טרוד בסידור הניירת שעמדתי למלא , ולכן רק מלמלתי "מה לסדר?". בעל המשאית חייך והתקרב כדי לחישה "נו , אתה יודע, שוטרים לא מרוויחים מי יודע כמה ולי הורדת המשאית עולה המון, אפשר לחסוך את הכל עם הרבה פחות הוצאות", סיים בהדגשה.
פינג. נפל האסימון.
המשאית הורדה מהכביש לשלושים יום, הנהג נפסל פסילה מנהלתית לשלושים יום ובעל המשאית הוזהר כי הצעת שוחד הינה עבירה בת מעצר. הסיפור הזה מתאר מצב אמיתי שאיתו ועם אירועים דומים לו, מתמודדים מדי יום במשטרת התנועה. רובם פחות דרמטיים, אך משעשעים ולפעמים ממש מעוררי רחמים.
ממוצע הדו"חות שלי עמד על כעשרה דו"חות ליום, כלומר בכל יום שמעתי עשרה תירוצים. תכפילו את זה בשנת עבודה שלמה ותבינו שכל תירוץ, ולו היצירתי ביותר, "כבר לא עושה לי את זה".
טיפ: אל תבזבזו זמן על תירוצים. אם קרה נס ושוטר ויתר לך על הדו"ח, תהיה בטוח שזה לא בגלל התירוץ. רוב הסיכויים שהגיע זמן הפסקת הצהריים שלו, סוף המשמרת קרב או שהוא כבר גמר את ה"מכסה היומית" למשמרת זו וכמו אריה שבע הוא רק משתעשע קצת בטרפו המבוהל. התירוצים נחלקים לכמה קטגוריות עיקריות: אני ממהר ל....., בעלי/הבוס שלי/חבר שלי יהרוג אותי......, אני חולה/מסכן/עני מרוד....., אני בסדר וכולם טועים, וכמובן עולם התירוצים הסלולרי, שהקנס הגבוה מוסיף להם צבע וציוריות מיוחדים.

היולדת הקדימה בשישה חודשים

במשמרות בוקר המתחילות בחמש, עשיתי לי מנהג קבוע, להתייצב במחלף גהה מכיוון דרום ולהמתין בסבלנות לנהגים שהמתנה מייגעת בפקק מתחת לכבודם. יום אחד הבחנתי מרחוק בסובארו חדש ממהר לאורך הפקק ועוקף את שני המסלולים היורדים מהכביש המהיר תוך נסיעה זריזה על שטח ההפרדה המצוייר לבן. חבשתי את כובע השוטר ופסעתי לכיוון הסובארו, שניסתה נואשות להשתלב חזרה לתנועה.
"בוקר טוב" - אדיבות היא מעל לכל - "מדוע אדוני עוקף את הפקק על שטח ההפרדה?", שאלתי את הנהג, יותר כדי לפתוח בשיחה ופחות כדי לשמוע תירוץ שישכנע אותי. "בבקשה תוותר לי, אני ממש ממהר, ואני מאחר לעבודה", הפתיע הנהג בקושי יחודי מאוד בשעת הבוקר, שהרי שאר הנהגים פשוט מבלים כאן להנאתם. מסביב זכיתי משאר הנהגים למבטי שמחה וסימני אגודל מורם, והיו אף שפתחו את החלון ומפטירים לאוויר "תראה לו, מגיע לו".
במקרה כזה הנהג הממהר זוכה לקנס של 130 שקל ובתמורה הוא קונה עשרים דקות של "זמן אוויר": "איזו מדינה זו ! לא נותנים לבנאדם לחיות פה ! נכנסים לורידים ! במקום לתפוס גנבים/מחבלים/סוחרי סמים אתם נטפלים לסתם אנשים. אם הייתי שר בממשלה לא הייתי מקבל דו'ח. אלוהים עושה לי בכוונה". המהדרין מקפידים להוסיף: "מה אלוהים נותן - אני מקבל".
אוכלוסיית הנהגים אגב, סובלת מבעיות ב