ביקור שכנים

כתב וצילם: רונן שריג
הדריך ועזר: יוסי שטר - קוליסים

צמיגי הלנד-קרוזר החליקו על הבוץ, משוועים לאחיזה. בחוץ יורד גשם שוטף המקשה על הראות ועל תכנון מסלול ההתקדמות. שלוליות מים עמוקות מנקדות את השביל במקומות שאינו בוצי. אני מניח את הגלגלים הקדמיים על שפת הנחל. מימיו שוצפים ואני מנסה להעריך את עומקם, לבסוף לוחץ על הגז ועובר לגדה שממול, מייחל שהמים לא יחדרו אל תא הנוסעים.
אלו מקצת מהרפתקאותי בטיול ג'יפים בקפריסין.
תחילת הסיפור בהזמנה שקיבלתי מחברים לפני מספר חודשים להצטרף לטיול ג'יפים בקפריסין.
"קפריסין?" תמהתי. "מה יש לעשות בקפריסין. עד שאני סוף-סוף נוסע לחו"ל אבזבז את זה על קפריסין? לא נראה לי שאצטרף", אמרתי.
בדיוק 3 חודשים ויומיים אח"כ מצאתי עצמי על סיפונה של אוניית המעבורת העושה דרכה מחיפה לקפריסין, עם מעט חששות בלב והרבה תקוות שלא אתבדה.
אחסוך מכם את ההמתנה לסוף הסיפור ואגיד כבר עכשיו: הופתעתי, נהניתי, וגיליתי ארץ משגעת במרחק קטן מאיתנו.
הטיול לקח אותנו למקומות הכי יפים בקפריסין. שילוב של טבע פראי, כפרים אותנטים, מים רבים ואוכל טעים.

ערב קודם ליציאה העמסנו את עצמנו ואת הרכבים אל בטן אוניית המעבורת ששטה ללימסול, חלקנו העדיף להשיט את הרכבים מארץ ולחלקנו המתינו רכבים שכורים בקפריסין.
הרכבים שהגיעו איתנו מישראל גלשו לאיטם אל המזח, ממצמצים בפנסיהם בנסיון להתרגל לשמש החזקה לאחר האפלולית ששררה בבטן האוניה. קצת אהבה ומילים טובות והם מוכנים לתזוזה. הרגעים הראשונים מאוד מבלבלים ודורשים ריכוז רב. בקפריסין נוהגים בצד שמאל, ואתה צריך להלחם באינסטינקטים המורים לך לחזור ל"צד הנכון".
היום הראשון של הטיול מעניק טעימה ראשונה מהאי הנפלא הזה. טיולנו מתחיל בלפקרה (LEFKARA)- כפר קטן ומקסים המפורסם בעבודות התחרה והאומנות שבו. בתים עתיקים וסמטאות צרות שגרמו לניסן פטרול הרחב של רוני לשפשף מעט את הקירות. הנשים שבחבורה מיצו את החוויה הג'יפאית במסע קניות נטול רסן בחנויות הכפר, ורק עם כננת ומכפיל כוח הצלחנו לחלץ אותן משם.

מלפקרה המשכנו בדרכי הרים לכיוון הרי הטרודוס, רכס ההרים המרכזי בקפריסין לארוחת שחיתות קפריסאית ולשינת לילה.
את הבוקר משני פתחנו בטיול קצר למפלי קלדוניה הסמוכים לכפר פלאטרס. הדרך למפלים עוברת בשבילי יער יפהפה, כשלג'יפאים יש את הזכות לחסוך שעת הליכה מעייפת במעלה ההר ולהגיע עם הג'יפים ממש עד המפלים. דרך עפר בינות מטעי כרמים הובילה אותנו לשביל היורד אל ערוצו של הדיאריזוס והיישר לחיקו של גשם כבד. השביל נהפך בין רגע לעיסת בוץ גדולה, דבר שלא שיפר במיוחד את האחיזה בעיקר בהתחשב בכך שהיינו בכיוון הירידה... הג'יפים החלו בריקוד מוזר לקול תיפוף הגשם: חלק נסעו על צידם אחרים פצחו בסלאלום מרגש, כל אחד והריקוד המיוחד לו. מהצד נראה היה כי מדובר בחבורת שיכורים מתודלקי אי אלו בקבוקים טובים של זיווניה. מיד הבנו כי הגיע הזמן ליישם את חוקי הנהיגה בבוץ. שילבנו ל-LOW וגלשנו במורד ללא נגיעה בבלמים אל ערוץ הנחל. לצהלת הנוכחים (ובייחוד הילדים) חצינו מעבר מים נחמד, ופנינו לטיול לאורך ערוצו של הנחל היפהפה פלאטיס (PLATYS). בדרך חזרה לכפר עצרנו לתצפית מפסגת הר האולימפוס – ההר הגבוה בקפריסין (1952 מ' גובהו), ממנו ניתן לראות ביום בהיר כמעט את כל קפריסין. בערב, כרגיל, ארוחת שחיתות לג'יפאינו הקשוחים.
היום השלישי נפתח במסלול דרך המכרות שהינה דרך עפר בנוף מדהים שלאורכה פזורים מכרות נטושים. לבד מהמכרות זרוע השטח במבנים ששימשו כמבני שירות לעובדים. דבר המקנה לאיזור מראה סוריאליסטי של מקום שכוח אל. דרך המכרות מגיעה עד לכפר קקופטריה היפהפה עם טחנת הקמח העתיקה הידועה שבו. משם, נסיעת כביש למנזר קיקוס, מנזר יפהפה ומטופח, מהחשובים בקפריסין, המשמש כמקום עליה לרגל למאמינים רבים. מקיקוס מביאה אותנו נסיעה קצרה לעמק הארזים הידוע ביופיו, שם, ברגע של היסח דעת, גלש הפטרול של רוני אל שולי השביל, והתחיל להתדרדר לערוץ הנחל שלאורכו נסענו. אני, שנסעתי מאחוריו, ראיתי כבר את הסוף. אבל לרוני יש מלאך ששומר עליו, כך שלמזלו נבלמה החלקתו ברגע האחרון, והג'יפ המגודל נשאר שעון בצורה בלתי ברורה על זוג גלגלים שנשארו על השביל, כשהוא נטוי בצורה מפחידה על צידו. נוסעי הג'יפ יצאו ממנו במהירות, חיוורים כמו השלג שעל האולימפוס. כיוון שהחשיכה קרבה, מיהרנו להתחיל במבצע חילוץ שהיה בעייתי משהו, כיוון שהפטרול הינו רכב כבד. מה שהיה צריך לעשות זה להרים את הפטרול באויר ולהחזירו לשביל. אילתרנו מנוף בעזרת הכננת של יוסי וגלגלת שנקשרה לעץ חסון, שלמזלנו, או בעזרתו של אותו מלאך ממקודם, היה ממש מעל השביל, והחזרנו את הפטרול לדרך הישר. השמש כבר עמדה לשקוע, כך שהמשכנו במהירות לפאפוס דרך …………………..
היום הרביעי הוקדש כולו לחצי האי אקאמאס – כולל ביקור במערות הימיות החצובות בסלע הגיר הלבן. משם הובילה נסיעה קצרה למסלול רגלי בקניון היפהפה של נחל האוואקאס (AVAKAS). ארוחת צהריים "קטלנית" בחוף הים (שאחריה לאף אחד אין כוח לזוז) הביאה אותנו נסיעה קצרה לצידו השני של חצי האי, לביקור במעיין אפרודיטה ומרחצאות האהבה.
היום החמישי נפתח בנסיעה לאורך החוף עד לסלע אפרודיטה, המקום שבו לפי המיתולוגיה היוונית עלתה אפרודיטה מן הים
משם, בצער רב ללימסול, לנמל, להעמיס את עצמנו ואת הג'יפים על האוניה בחזרה למציאות האפורה ולחלומות על הטיול הבא (תורכיה, הנה אנו באים).
מה אומר ומה אגיד. היה כיף, עם טעם של עוד.


את פירוט המסלול והמלצות נוספות ניתן לקרוא ב'הגה בשטח' בגליון 27 יוני 2001.