לא פעם נשאלת השאלה, מהו המצב המסוכן ביותר בשטח? התשובה המקובלת היא "שיפוע צד" אבל לדעתי, זוהי טעות. נכון כי שיפוע צד הוא אחד המצבים הפחות נעימים ואפילו מסוכנים, גם לנהגי שטח מנוסים; אך כמה פעמים בטיול אנו נקלעים למצב כזה, בלי החלטה מושכלת שלנו ובלא שליטה?
התשובה האמיתית היא כי המצב המסוכן ביותר לנהגי שטח הוא עליה שנכשלה! עליה שנכשלה, או יותר נכון ניסיון עליה שכשל, הוא הסיבה השכיחה ביותר לתאונות שטח ולנפגעים. רוב המקרים מסתיימים בהתהפכות וגלגול הרכב על צידו, עד לתחתית המדרון- קצר או ארוך.
במקרה הטוב, מסתכמת ה"חוויה" ברגעי חרדה ונזק חלקי או טוטאלי לרכב. אך במקרים אחרים, בעיקר כאשר הנוסעים אינם חגורים (או אפילו ישובים על דרגשי אורך בג'יפ מכוסה ברזנט), הם עלולים להיזרק מהרכב ולהיפגע קשות. לאור מספר המקרים, בהם נפגעו טיילי שטח, ראינו לנכון לנסות ולהאיר את הבעיה, ולתת פתרונות לאחת מהמשימות הבעייתיות ביותר בנהיגת השטח- נסיגה מעליה שכשלה.
חשוב להבין כי מרבית הבעיות ניתנות לזיהוי והבנה מראש- כל עוד נהיה כנים עם עצמנו ועם השטח. אף אחד לא מכריח אותנו להיכנס לטיפוס תלול, הפתרון הטוב ביותר הוא לא להתעסק עם עלייה קשה מדי- כמעט תמיד יש מעקף בטוח ונוח יותר. ועדיף שריטה באגו, מאשר ביקור חירום בחדר המיון!
העלייה!!!
1. בדיקה כללית של העלייה- למרות שהיינו בסיירת ואנו מריחים סכנות מרחוק, יורדים מהג'יפ ומטפסים רגלית עד לפסגה. בודקים את המשך הדרך עד וגם אחרי הפסגה: חובה לוודא כי אין תהום או חסימה שלא יאפשרו טיפוס למקום מבטחים, ירידה והמשך תנועה מהצד השני.
2. בחירת נתיב- בזמן העלייה הרגלית, יש לבחון את דרך הגישה למתלול ואת נתיב הטיפוס המועדף, כששני כללים מנחים אותנו:
א. עליה בניצב ככל הניתן- לא לזגזג במהלך העלייה.
ב. בחירת נתיב בעל אחיזה רצופה וטובה יותר- אפילו על חשבון זיגזוג קל.
הסכנה הגדולה ביותר היא אובדן אחיזה של הגלגלים, בד"כ הראשונים יהיו הקדמיים, שיגרור אובדן שליטה מוחלט על כיוון הנסיעה, קדימה או אחורה. יש להיזהר מעליות מכוסות דרדרת, ובוודאי מטיפוס על קרקע רטובה; אובדן אחיזה עלול להתרחש באופן פתאומי ומסוכן ביותר!
3. הכנת הרכב לעליה שילוב להילוך כוח (LOW ), תיבת הילוכים בהילוך שני (שילוב של כוח ותנופה), נעילת דיפרנציאל מרכזי ואחורי (אם יש).
4. עליה במהירות קבועה (כ- 15-20 קמ"ש, תלוי בתוואי- בורות, מדרגות וכו'), לא 'גז קבוע' אלא 'מהירות קבועה': העלייה תדרוש יותר גז ככל שתהיה תלולה יותר. כדאי להשתמש בכל החושים, וברגע שמרגישים כי המהירות גבוהה מידי, עקב בורות, מדרגות או סלעים, והגלגלים מאבדים את הקשר עם הקרקע- להאט!
5. במקרה של אבדן אחיזה, כתוצאה מתלילות העלייה ותוואי הדרך, יש ל"פמפם" בגז. פמפום משמעו להרפות וללחוץ על דוושת התאוצה במהירות הכי גבוהה שאפשר. זאת על- מנת לאפשר לגלגלים ה"מפרפרים" לתפוש אחיזה רגעית ועדיין לא לאבד מ"המומנטום" של הנסיעה בעליה. לאחר כמה שניות של ניסיונות פימפום, כשהבנו שהרכב אינו מצליח להתקדם, מגיע השלב הקריטי: ההבנה כי ניסיון העלייה הזה- נכשל!!!!
הבנת העובדה הזו, תגרור אחריה סדרת פעולות שיבטיחו נסיעה נשלטת לאחור. כל ניסיון אחר וחוסר הבנת מצב הרכב, עלול להסתיים באסון!
לאחר שהבנו כי הניסיון הנוכחי נכשל ועלינו ליסוג לאחור- יש לבצע מספר פעולות:
1. לחיצה החלטית על דוושת הבלמים (ומצמד, בתיבה ידנית), להפסקת ה"פרפור"- ומיד אחר כך שילוב להילוך אחורי!!! החשיבות של השילוב להילוך אחורי מייד בשלב העצירה הוא קריטי- עצירה בלבד עלולה לגרום להחלקת הרכב במדרון, כשגלגליו נעולים ללא יכולת כיוון או יכולת האטה. במקרה בו הרכב יחל להחליק במדרון מיד עם העצירה- שילוב להילוך אחורי, הרפיה מדוושת הבלמים (ומצמד בתיבה ידנית) ושמירה על גלגלים קדמיים ישרים, יגרמו לרכב לנסוע (בהילוך) לאחור, תוך שליטה מסוימת על כיוון הנסיעה.
2. אם עצרנו ושילבנו להילוך אחורי, והרכב אינו מחליק במדרון- מצבנו טוב בהרבה (זהו, אגב, המצב ברוב הנסיגות לאחור; נדירים המצבים בהם ג'יפ אינו מסוגל לעמוד בעלייה, אליה הגיע בכוחות עצמו- זה יקרה על בוץ חלקלק, דרדרת עמוקה, וכיו"ב). אז עלינו לוודא כי הגלגלים הקדמיים אכן ישרים כדי שלא נתחיל לנסוג לאחור תוך כדי סיבוב, דבר שיכניס אותנו לשיפוע צד מסוכן.
3. אם הג'יפ עומד במקומו, יש לנצל את הפסקת התנועה להירגעות, ולהערכת מצב מחודשת. במידה ולא השכלנו להוריד את הנוסעים לפני הטיפוס, האם ניתן לעשות זאת עכשיו, בלי להוסיף סיכון על סיכון? האם עשוי מישהו לעזור לנו מבחוץ, באמצעות הפעלת טרפז על צידי הג'יפ או החרטום? האם יכול נהג אחר להגיע מלמעלה, ולרתום אותנו באמצעות רצועת גרירה? אולי הפתרון הטוב ביותר הוא להשאיר את הג'יפ במקומו (ראשון- קצר ובלם יד עד הסוף, אבנים מאחורי הגלגלים!!) ולהזעיק עזרה?
4. במידה והחלטנו לסגת למטה בכוחות עצמנו, יש להניח יד אחת על גלגל ההגה, ב"שעה 12" ולהביט לאחור- לכיוון הנסיעה. היד על "שעה 12" רגישה במיוחד לתנודות בהגה ותאפשר לשמור על גלגלים ישרים.
5. במצב זה, יש להרפות בעדינות מדוושת הבלמים כדי לאפשר לרכב לנוע לאחור
ללא החלקה, אלא על בלימת המנוע והתמסורות.
בתיבה ידנית, במידה והמנוע כבה במהלך העצירה, יש להישאר עם דוושת הבלמים לחוצה. לבדוק את כיוון הגלגלים וברגע שמוכנים לירידה, יש לשחרר את דוושת המצמד (לא להרפות מדוושת הבלם), לסובב את המפתח ולהתניע את המנוע תוך כדי הרפיה של דוושת הבלם. הרכב משולב להילוך אחורי, והוא יתחיל לגלוש בירידה על בלימת המנוע והתמסורות.
יש להמשיך בנסיעה מבוקרת לאחור. במידה ומהירות הירידה גבוהה מידי, יש ללחוץ על דוושת הבלמים בעדינות רבה מאוד. עלינו להבין כי מערכת הבלמים ברכב מתוכננת כך ש- 70% מעוצמת הבלימה נמצאת בגלגלים הקדמיים. בירידה תלולה לאחור, רוב משקל הרכב נמצא על הגלגלים האחוריים. לכן הסיכוי שהגלג
צריך לדעת לסגת
מאת ג'וי בירן
26.7.2001 / 18:25