מחליפים סאלון

באופן טבעי, מסורתי, תת-הכרתי, רק וולוו מזוהה אצל רובנו עם מכונית סלון הנושאת בכנפיה גם מסר של הצלחה וסיפוק ולא רק של שינוע נוסעים יעיל. השאר, כל אחת מסיבותיה, לא הצליחו לשדרג את התדמית שלהן אל מעבר לתוצרת המוכרת והמזוהה של המפעלים מהן הן יוצאות.
אלפא-רומיאו תמיד מזוהה קודם כל עם ספורטיביות או משפחתיות-ספורטיביות, פיז'ו הפכה את עצמה למותג המתמחה בקטנות או משפחתיות הפונות לנהג והקרייזלר האמריקנית סובלת מאותה תדמית שנויה במחלוקת של מכוניות מתוצרת ארה"ב – או שאוהבים, או ששונאים. אין אדישים.
העובדה שבכל זאת היצרנים הללו מתעקשים להוציא תחת ידם מוצרים ייחודיים הפונים לפלח השוק העליון מלמדת גם על הפוטנציאל הכלכלי/תדמיתי המצוי שם, אבל בעיקר על העובדה שגם יצרני הרכב הפנימו את העובדה שעולמנו מורכב מהרבה פרטים שלכל אחד מהם טעם ודרישות שונות וששיטת הנישות עובדת – למוצר או ליצירה שלך יש קיום בתנאי שהיטבת להגדיר לה תחום מחיה ומטרה משל עצמה.
מהבחינה הזו יש לנו כאן עימות מעניין מאוד. אף אחת מהמכוניות אינה קוראת תגר על צמרת הטבלה או מנסה לכבוש אותה. כל אחת מהן פונה, בדרכה הייחודית, לטעם שונה ומנסה לכוונן את שלל תכונותיה לכדי אמירה מגובשת. ולכן זה המקום להקדים ולומר: למרבה השמחה אין בחבורה השאפתנית הזו של מכוניות העולות מעל רבע מליון שקלים, אף מכונית כושלת או נרפית. כל אחת מהן כן מצליחה בסופו של יום לשרטט קו מתאר מאופיין למדי של הלקוח אליו היא פונה. אפשר להגיד אפילו יותר מזה: כל אחת מהחברות מציגה יצירה הלוקחת בחשבון את ביקורת ולקחי העבר, מפנימה אותה ומנסה להביאה לידי ביטוי ביצירה המוגמרת.
כדאי לציין רק שנושא המחיר מורכב למדי בגבהים הללו של מכוניות ה"סאלון לייט". מצד אחד מדובר בכלי רכב העולים פחות מאשר מכוניות הסלון ה"כבדות" דוגמת המרצדס, האודי, הב.מ.וו והיגואר. מצד שני, אצל חלק מהן, ציודן קומפלט בכל האבזור והשכלול יכול להביא את מחירן אל סף 300 אלף השקלים. לכן, אלה מכם שלא הולכים אחרי דרישות הלב, אלא מובלים בעקבות תכתיבי הכיס, טוב יעשו אם יבדקו בטבלאות האתר את האבזור הכלול במחיר של כל אחת מהמכוניות. חוץ מזה, אין לכם מה לדאוג – למרות שציינו שלכל אחת מהמכוניות הנבחנות כאן יש זכות קיום בשל קהל יעד מוגדר, הרי שבכל זאת, בסופם של ימי המבחן הארוכים, עלתה וצצה לה מנצחת ברורה .