רנו עושה קופה

בהתחלה מיקום ההשקה נראה תמוה. אני מכיר את ברלין וסביבותיה; אין מה לחפש שם כבישי נהיגה. איזור מישורי הנחתך על- ידי כבישים מהירים מעולים ודרכים משניות פסטוראליות המתעקלות קלילות בין ובתוך אגמים ויערות. אבל התמיהה הראשונית פינתה את מקומה להנהון הסכמה והערכה אחרי ההיכרות עם המכונית.
הרנו אוונטיים על אף נתוני הביצועים שלה, איננה, במוצהר, מכונית המיועדת להנאה מנהיגה, אלא יותר לנהיגה מהנה. ניואנס פלצני של כתבי רכב? לא בטוח. עוד תראו בהמשך. בכל מקרה הצילומים שאתם רואים כאן מספרים רק חלק קטן מהסיפור הכולל. במציאות האוונטיים נראית אפילו יותר מוזרה, משונה, אקסטרווגנטית ובעיקר נוכחת מאוד בגודלה וגובהה.
השם שלה, לעומת זאת, כן נותן תמונה בהירה ומתומצתת של כוונת המתכננים. שימו לב – אוונט פירושו בצרפתית – לפני. טיים – כולנו יודעים – זמן באנגלית. אז או. קיי. נגיד שהמכונית הזאת מקדימה את זמנה. ביג פאקן' דיל, הנהיגה בה מוכיחה שזה לא ממש ככה. מה שאומר שהעניין אינו בפירוש המילולי, אלא דווקא בהכלאה בין השפות הנאלצות לגור יחד בכפיפה ובצפיפות בתוך ביטוי קצר אחד. רוצה לומר שבמידה מסוימת האוונטיים הנה יותר אמירה חברתית פוליטית מאשר היגד מוטורי. תארו לעצמכם את הזמן העתידי הזה שבו מטוס המנהלים החדש של התעשייה האווירית ייקרא בשם הכולל בתוכו עברית וערבית ובא לציין קדמה, חופש, שלום ועולם פתוח בעל מרחבי חשיבה והתפתחות אין סופיים.
רנו לא ניסו להמציא את הגלגל. אבל הם כן התכוונו להראות שבעזרת החומרים הקיימים ניתן להגדיר תרכובות חדשות ולפתוח נישות שלא נודעו עד כה. על הנייר הקטע הזה של הכלאה בין מיני-ואן שימושי למכונית קופה מהודרת נראה כמעט מופרך. למה להם? סתם בשביל להיות מיוחדים? אז יאללה, על המקום אפשר להמציא משאית קבריולט, נגמ"ש מירוץ, סופר-מיני 8V ועוד כהנה וכהנה זיווגים שאינם כדרך הטבע. אבל ההיכרות עם המכונית מפנה הרבה מהציניות הראשונית לבניית לא מעט הערכה. בכוונה לא אמרתי אהבה.
התגובה האינסטינקטיבית שלי למראה המכונית: "מה זה הדבר הזה?". שלל קווים, קימורים, זוויות, הרים וגאיות. מעצבים שהחליטו להיות בכוח מיוחדים ושונים – והצליחו. הרנו אוונטיים לא דומה לשום דבר שזז על הכבישים. זה כמובן גובה אין סוף מבטים, סיבובי ראש ומלמולים מהעוברים והשבים. זאת הייתה הכוונה והיא מושגת במלואה.
הרושם המוזר והמיוחד ממשיך עם פתיחת הדלת. מדובר במטיל ברזל בעל אורך ומשקל של מכונית סופר מיני-ממוצעת. פתאום כל הדבר הענק הזה כאילו נשבר ומתקפל לי מתחת ליד. מה קרה? גרמתי נזק לדלת? לא ממש. כדי להתגבר על חוסר הנוחות שבפריסת דלת כל-כך גדולה בתוך הג'ונגל העירוני, רנו פירקו את הדלת לציר נוסף הנמצא ברבע הקדמי שלה ועוזר לה להיפתח לרווחה מבלי לתפוס את כל רוחב הכיכר המרכזית של העיר. מוזר. אל המושב מטפסים. כמו אל מכונית מיני-ואן. לא מפליא בהתחשב בעובדה שהאוונטיים למעשה בנויה על ריצפת הרנו אספאס ומתחלקת גם בחלק גדול מרכיביה האחרים של המיני-ואן הצרפתית האהודה.


תא הנוסעים, לעומת זאת, שולח את יצר התחרות שלו דווקא למכוניות הקופה המפוארות מגרמניה ואמריקה. הכוונה היא שהקונה הפוטנציאלי של מרצדס קופה גדולה יוכל למצוא את ההחנפה לאגו שלו גם בקופה-ואן הצרפתית. מהבחינה הזאת רנו עשו עבודה טובה. תא הנוסעים מאוד מטופל, ובלא מעט כשרון. הגרסה הבכירה עוטה עור משובח ונהנית משילובי צבעים בהירים ונעימים ומתחושה טרקלינית אנינה ועשירה. תנוחת הנהיגה גם היא מיני-ואנית למהדרין. לגמרי אספאסית בהיבט הזה. נעים ושולט, אבל לא ממש מתחבר לדימוי הראשוני ולציפייה שיש ממכונית קופה. אבל הרי זה כל הקטע. לשבור מוסכמות. להפריך דעות קדומות. לגלות מקומות החבויים בעובי היער ועדיין לא נודעו. אני מתרצה והולך עם זה.
בין המושבים מזדקרת לה ידית ההילוכים המקשרת אותי עם התיבה החדשה של רנו בעלת שש המהירויות. המוט ארוך ומהלכו גם הוא אינו קצר. שוב משונה מאוד בהתחשב ביומרה הספורטיבית. אנחנו קיבלנו את האוונטיים כשהיא מצויידת במנוע הבכיר – 6V 3 ליטר המספק 210 כ"ס ב 6000 סל"ד ומומנט של 29.5 קג"מ נאים ב 3,750 סל"ד. מאוחר יותר במהלך השנה יוצגו גם גרסאות נוספות: האחת עם מנוע 2 ליטר טורבו 165 כ"ס והשניה עם טורבו-דיזל 150 כ"ס.
ה6-V לא ממש עוקר את המכונית ממקומה, אבל בהחלט מספק דחף רצוף ומוחשי. מדובר בהזזת טון ושלושת רבעי. לא מעט משקל הנכפה גם בשל האבזור העשיר הכולל 6 כריות אוויר, מושבים חשמליים, מערכת קול אינטגרלית (וגם ניווט לוויני באירופה) בעלת שליטה הן מההגה והן משלט רחוק הנמצא בתיבה משלו בתוך תא הכפפות, שני גגות שמש מזכוכית, חגורות בטיחות הבנויות אינטגרליות בתוך המושבים ועוד.
כשמתחילים להתרגל לתנוחת הישיבה הגבוהה ויוצאים לכבישים המהירים האוונטיים מתחילה לגלות מעט מצפונותיה. קודם כל, אם לא הייתי יודע שמדובר ברנו הייתי מהמר על תוצרת גרמנית. התחושה הראשונית היא של מתלים נוקשים וסגורים למדי המעניקים תחושה לא ממש קופצנית, אבל מאוד הדוקה ולחוצה. תוצאה ישירה מהקשחת מתלי האספאס וציודם במוטות מייצבים עבים וחסונים יותר. על הכביש הגרמני המהיר מתגלה היתרון – בנוסף להיותה שייטת מהירה ונינוחה האוונטיים מעניקה שפע של בטחון ותחושת רצף הדוקה בפניות מאוד מהירות. גם כשהאוטוסטראדה מתעקלת לה במתינות אין שום צורך או תחושה שיש לרדת ממהירויות הנושקות ל 200 קמ"ש או אפילו עולות עליהן. האמת היא שהכביש האירופאי המהיר הוא סביבת המחייה הטובה ביותר של האוונטיים, והיחידה בה היא כמעט מצטיינת. זה המקום בו הביצועים הטובים ( 0-100 ב8.6- שניות. 220 קמ"ש) מתממשים, המתלים הסגורים אינם גורעים ואף מוסיפים ותא הנוסעים פלוס מערכת הקול מפנקים.
כשירדנו לכבישים המשניים התגלה ההבדל הדק שבין הנאה מנהיגה לבין נהיגה מהנה. מי ששם את הנהיגה בראש סדר העדיפויות שלו, כלומר הנהג הספורטיבי, לא יוכל למצוא באוונטיים שותפה נכונה. להגה אומנם משקל טוב והוא גם מדויק למדי, אבל ה