ד"ר מנפרד שוקרוט שייך לאותם אנשים שהיו עלולים למצוא את עצמם על המוקד בתקופות אחרות. הדברים שהוא מתאר עדיין נשמעים דמיוניים, למרות שהם נוסעים על הכביש יותר משש שנים, והבסיס התיאורטי מאחוריהם הוא בן למעלה ממאה. אבל כשהוא יושב על שפת הים בהרצליה, ומסביר שהים-התיכון שמאחוריו הוא מקור אנרגיה פוטנציאלי בדיוק כמו שדה הגז בחופי אשקלון, אפשר לתהות לרגע האם הנוזל השקוף בכוס שלו הוא באמת מים. אותם מים שיניעו את מכונית העתיד.
ד"ר שוקרוט הוא ראש פרויקט תא הדלק בדיימלר-קרייזלר, שחטיבת מרצדס שלה היא כיום יצרן הרכב המוביל בפיתוח הטכנולוגיה שתחליף - או לפחות שיש לה את כל הסיכויים להחליף - את מנוע השריפה הפנימית. המהפכה שעליה עובד ד"ר שוקרוט תהיה המהפכה הגדולה ביותר שעברה מאז המציא אותה אחד ממייסדי מרצדס, קרל בנץ, ב1886-. הבסיס למכונית של בנץ - למכונית בכלל - היה מנוע השריפה הפנימית. היכולת להפוך נפט מזוקק וחמצן, לאנרגיה. שתי מאות אחר-כך ברור שעם מנוע השריפה הפנימית זמנה של המכונית קצוב: היא מזהמת מדי והדלק שלה עומד להיגמר. תרומת הגזים שפולטת המכונית להתחממות כדור הארץ ולנזקים בריאותיים לאדם אינה ניתנת לויכוח; התחזיות לגבי מלאי הנפט הקיים מדברות על סביבות 2050 כזמן בו יאזלו מאגרי הנפט הקיימים.
הפיתרון הוא הנעה באמצעות חשמל: לא מזהמת ובלתי מוגבלת בחומר הגלם שלה. לא מדובר ברעיון חדש - כבר בתחילת המאה ה- 20 שווקו בארה"ב מכוניות כאלו - אבל עד היום הכשילו אותו המצברים, שעדיין כבדים מדי ואוגרים פחות מדי חשמל. כאן נכנס תא הדלק לתמונה: המכונית לא נושאת את החשמל שהיא צורכת; היא מייצרת אותו. תא הדלק הוא בעצם סוג של גנרטור שמייצר חשמל (וחום) באמצעות ריאקציה בין מימן וחנקן. תא דלק הוא גם הוכחה לכך שאשר מחפשים רעיון חדש צריך לפתוח ספר ישן. היסודות התיאורטית לפעולת תא הדלק היו ידועים כבר במאה ה- 19, אבל רק עמוק בתוך המאה ה- 20 החלו ליישם אותם. סוכנות החלל האמריקנית, נאס"א, נזקקה למקור חשמל אמין עבור החלליות שלה. תאי דלק ייצרו את החשמל ששימש את חלליות אפולו שנחתו על הירח, ומותקנים כיום במעבורת החלל. תא הדלק שמתכננת מרצדס עבור המכונית שלך ושלי הם גירסה פשוטה, ידידותית והרבה יותר יעילה שלהם.
מרצדס בנתה את מכונית התא הדלק הראשונה שלה ב1994-. היא כונתה נקאר1- (Necar - New Electric Car) והתבססה על האוטובוס העירוני של החברה. השימוש באוטובוס היה הכרחי בשל גודלה ומשקלה של המערכת באותו זמן. גם כך היה שם מקום לנהג ונוסע בלבד וטווח הנסיעה שלא עלה על 130 ק"מ. הנקאר1- היתה ציון דרך, אבל הבהירה במה צריך להתרכז פיתוח מערכת ההנעה החדשה: פחות משקל, פחות מקום, יותר הספק - וזה עוד לפני הדיון בנושא העלויות.
בשנה שעברה הוצג הדור החמישי. עכשיו המערכת כבר קטנה וקלה מספיק כדי להידחק לתוך גופה הקטן אך חכם של המרצדס הקטנה, ה- A - קלאס. הנקאר5 כבר מסוגלת להגיע למהירות מירבית של 150 קמ"ש, ולנסוע 400 ק"מ בין תידלוק לתידלוק. היא שוקלת 1.7 טון ויכולה לשאת ארבעה מבוגרים. "היא מתנהגת כמו מכונית דיזל קטנה", אומר ד"ר שוקרוט. ה A - מתאימה מאוד לתא הדלק, בזכות מבנה הסנדביץ' המיוחד שלה, והיא מצליחה לאכסן את כל מערכת ההנעה בחלל שמתחת לתא הנוסעים.
"היום כבר ברור שלא מדובר בפרויקט ניסוי בלבד", אומר הד"ר. "פרויקט הנקאר הוכיח שטכנולוגיית תא דלק מתאימה להנעת מכוניות. היא זקוקה לפיתוח נוסף, אבל אין לנו ספק שהיא תוכל להניע בעתיד מכוניות מייצור סידרתי". לקראת היום הזה הקימה דיימלר-קרייזלר חברה משותפת עם פורד ועם יצרנית תאי דלק קנדית, באלרד, המספקת תאי דלק גם להונדה. שיתוף הפעולה הזה בין יצרנים שבכל מקום אחר נלחמים אחד בשני לחיים ולמוות הוא תוצאה של העלויות הענקיות הכרוכות בפיתוח הטכנולוגיה החדשה. דיימלר-קרייזלר עצמה מוציאה בכל שנה כ- 250 מיליון דולר על תאי דלק. אלה סכומים גבוהים, גם עבור יצרנים בסדר גודל כזה. ג'נרל-מוטורס, למשל, משתפת כאן פעולה עם טויוטה. הבחירה כאן ברורה: לשתף פעולה בפיתוח תאי דלק - או להישאר מאחור.
אחת השאלות עימן מתמודדת כיום מרצדס היא סוג הדלק הרצוי. המימן הגולמי הוא מטרד גדול. צריך לאחסן אותו בטמפרטורות נמוכות מאוד, וההפקה שלו ממי-ים יקרה למדי. הפיתרון שמצאה מרצדס מסבך את מכונית תא הדלק, אבל מקל על השימוש בה: לפני שהיא מייצרת את החשמל, היא מפיקה את המימן.
הנקאר5- משתמשת במתנול, נוזל שקוף המופק משאריות עצים ופסולת אורגנית אחרת. הוא לא נזקק לטמפרטורות הנמוכות של המימן, ההפקה שלו זולה הרבה יותר, והוא מצוי כבר היום בעודפים גדולים בתעשייה הכימית. החיסרון הוא החובה להוסיף למכונית מעבד שיפיק אותו, ופגיעה בידידותיות לסביבה של המכונית. על-ידי השימוש במתנול מאבד תא הדלק את חותמת "האפס זיהום" הנדרשת, אבל עדיין מדובר בצעד סביבתי ענק קדימה לעומת מנועי השריפה הפנימית. פליטת פחמן דו-חמצני (הגורם הראשי לאפקט החממה, שגורם להתחממות כדור-הארץ) נמוכה ב 50- אחוז היא אחד השיפורים, לצד השימוש בדלק שאינו מתכלה - הנפט ייגמר יום אחד, המתנול לא. אפילו עם שימוש במתנול, היעילות של תא דלק גבוהה מזו של מנוע השריפה הפנימית. במנועי הבנזין והדיזל המוכרים רק 20% מהאנרגיה המופקת משמשים בסופו של דבר להנעת המכונית. בתא הדלק, כבר היום, משמשים 24%-32% מהאנרגיה המופקת לתנועה, והשיעור הזה יעילה בעתיד.
בכלל, תא הדלק פשוט יותר מבחינה טכנולוגית ממנוע הבנזין, יש בו פחות חלקים נעים, וכבר היום מבטיח ד"ר שוקרוט, מסוגלת מרצדס לייצר מנוע תא דלק בעל אורך חיים של 5,000 שעות עבודה - אורך החיים הממוצע של מנוע שריפה פנימית. החלק היחיד שיחייב החלפה מוקדמת יהיה מעבד המתנול, שטוב כעת לכ 100- שעות עבודה.
השלב הבא במהפכת תא הדלק יהיה ניסוי בקנה מידה נרחב. ב 2002- תייצר מרצדס 30 אוטובוסים מונעי תא-דלק, שיימסרו לחברות תחבורה ציבורית ברחבי אירופה ויופעלו בקווי שירות רגילים. הדלק שלהם יהיה מימן ולא מתנול,
באיזה מימן לתדלק את המכונית שלך, אדוני?
מאת אודי עציון
1.6.2001 / 17:39