הגה בשטח בוחן

ג'יפ עירוני? איחסס, אפילו השם הזה מטופש. ג'יפ צריך לצלוח מדבריות ולטפס על סלעים, לא להזדחל בפקקי העיר הגדולה! מי שמרגיש ככה, מתבקש לעבור למבחן הבא; זהו לא מבחן של מפלצות שטח, והיום לא נטפס את מעלה זיק. הגענו לשנת 2001, חברים - ג'יפים עירוניים הם המילה האחרונה, הגיע הזמן לנקות ת'בוץ מהמכנסים, וללבוש משהו אופנתי יותר. לומר לכם את האמת? אני מת על הג'אמוסים האלה. מזה שנים אני חי עם ג'יפים עירוניים (יפניים, בריטיים, ויסלח לי האלוהים - הראשון שלי היה סובייטי. ), מאוהב בחבילת הפשרות המתחייבת מהשם "ג'יפ עירוני". אז נכון שבשטח הם לא ממש גיבורים, על הכביש המהיר הם נכנעים בפני כל משפחתית מודרנית, ובעיר אי-אפשר למצוא להם חנייה. אבל כחבילה משפחתית, כפתרון לטיולי סופשבוע וכאמצעי ייצור אדרנלין, אלו מוצרים מדהימים. רוב הג'יפאים שומרים את רבע מיליון השקל שלהם על הכביש הסלול, אבל יש רבים המורידים אותם לשטח, בישראל יותר מאשר בעולם הגדול. יעידו על כך שיירות המעלות אבק בשבילי הנגב, עירוניים מכוסי בוץ המתבוססים בנחלי הגליל.
בשנים האחרונות הולכים הג'יפים ומתפנקים, כמו בעליהם. פחות שטח ויותר כביש, פחות מכניקה ויותר אלקטרוניקה. רגע לפני שהם הופכים לערמת סמרטוטים ייצוגית, לקחנו את הטובים שבחבורה לסוף-שבוע מדברי. לא ציפינו שהג'יפים העירוניים יתחרו בדיפנדרים ובסופות, גם לא במכוניות כביש העולות עשרות אחוזים פחות. חיפשנו את הפשרה המאוזנת ביותר, את הפתרון המלא ביותר, אבל גם את הג'יפ שייתן לבעליו ערך מוסף של 'אישיות מוטורית', עם ניחוח מרגש של הרפתקה; בסופו של דבר ובניגוד למכוניות כביש שגרתיות, ג'יפים עירוניים נרכשים לא רק עבור מה שהם יעשו עבור בעליהם, אלא גם עבור הפנטסיה של "אילו רציתי, יכולתי לצאת איתו לאפריקה".