תפסה תחת

בין איים פסטורליים, מים כחולים וכפרים ציורים, בחרה סקודה להשיק את גרסת ה- 4 דלתות של הסופר- מיני שלה. גירסת ה- 5 דלתות נמכרת בהצלחה כבר שנתיים, הסטיישן הוצגה לחפני שנה, ועכשיו, בעיתוי מופלא מבחינת היבואנית הישראלית, הגיעה זמנה של גרסת הסדאן. אחרי הכל, הפאביה היא סופר-מיני מודרנית ואיכותית, אבל ללא "תחת" היא הייתה נדונדה להתחרות רק בפונטו בקליאו ובדמיו, ולא במלכת השוק, היונדאי אקסנט.
קצת היסטוריה, למי שפספס את הפרקים הקודמים. הפאביה הוצגה ב1999-, כיורשת של הפייבוריט/פליסיה, כסקודה השנייה שתוכננה כולה בעידן פולקסווגן. למרות גודלה היא אינה מבוססת על הפלטפורמה של הפולו - הפולקסווגן הקטנה תבסס על הפלטפורמה שלה, כאשר תוצג בשנה הבאה (וגם האיביזה הבאה), ולכן הפאביה היא כעת הסופר-מיני המודרנית ביותר של קבוצת פולקסווגן. זה מתבטא בין השאר בדוושת תאוצה שאין לה קשר מכאני למנוע (Drive-by-wire) ובציון גבוה (4 כוכבים) במבחני הריסוק של NCAP.
העיצוב הרבוע והשמרני של הפאביה (נסו להשוות אותה ליאריס או לשלוש היפאניות האחרות שנבחנות בגליון הזה) דווקא מסייע לה להתמקם מעל לשאר הקבוצה ולזעוק משפחתיות. עם הישבן החדש, הגבוה והמוצק למראה, הפאביה נראית גדולה בהרבה מגודלה האמיתי. קימור על תא המטען יוצר מעין ספוילר שובב בקצה הזנב. רק מהצד נחשפת הפאביה במלוא סופר-מיניותה, שובבה ואלגנטית כאחד. חזותה מציגה עירוב מוצלח של פני אחותה הגדולה האוקטביה ופני האחות החורגת, הפאסאט. הפנסים הטרפזיים הלוגו התוחם את הגריל השחור מקנים לה מראה עוצמתי.
העיצוב הפנימי חסר את הניצוץ של העיצוב החיצוני. הדשבורד מושפע וחלק למשעי. נקי מכל שעשועי עיצוב, עשיר בקווים ישרים. החומרים איכותיים רק בדרך כלל, עדיין לא פולקסווגן. את מרבית משטחי הפלסטיק, החלף גומי מחוספס ונעים. הפלסטיק המדפן את הדלתות ואת חלל התא אינו נעים. גם צבעי התא - שחור ואפור ברוב חבילות האיבזור והגימור - לא מסייע בהשמחת האווירה. גרסת הסטיישן - קומבי בסקודית - מגיעה בגוונים "רכים" ונעימים יותר, עם שילוב מוצלח בין שחור לחום בהיר. בגרסאות היקרות יותר משתפרת מעט האווירה עם תוספת כרום בידית ההילוכים ובדלתות.
סקודה טוענת שהפאביה תוכננה לאכלס בנוחות ארבעה מבוגרים. ואכן, עם בסיס גלגלים של 246.2 ס"מ, היא מצליחה לקפוץ כיתה ביחס למתחרות. המרווח מלפנים טוב יחסית גם לנהגים ונוסעים גבוהים, אם כי צפוים מפגשים תכופים בין הברכים לקונסולה המרכזית. מאחור משתפר המצב, הרבה בזכות שקעים עמוקים בגב המושבים הקדמיים, המסיעים ליצירת מרווח ברכיים סביר מאוד. מרווח הראש לעומת זאת יגביל נוסעים המתנשאים מעל 180 ס"מ. המושבים לא הפליאו אותנו בנוחותם. לאחר נסיעה רצופה ולא ארוכה לאורך חופיה הלבנים כחולים של יוון הרגשתי צורך ממשי לחלץ עצמות ולא רק כדי לסעוד מפירות הים. המסעד אמנם ארוך ותומך אך הוא קשה עד רמה ספסלית. המשענות מאחור ממשיכות את קו זה, הן תומכות אך קשות למדי.
תא המטען הוא הבשורה העיקרית במכונית הזו. הוא מאפשר שטח הטענה מכובד מאוד של 438 ליטר במצב רגיל מעל ל – 700 כאשר המשענות מאחור מקופלות - יותר מכל מכונית אחרת בקטגוריה. בתקרת התא מצויים שני ווים כפולים ושלבים המאפשרים תליית שקיות שתמנע התפזרות מוצרים ברחבי התא. חכם. בארבעת פינות התא ממוקמות ארבע נקודות עיגון לקשירת חפצים. .
הראות ההיקפית טובה בסך הכל, ומופרעית רק בידי מכסה המנוע הזוויתי ותא המטען הגבוה. מראות הצד רחבות מאוד וכך גם השטח המת שהן יוצרות.
להשקה התייצבו ה- 1.4 ליטר 68 כ"ס, 1.4 ליטר 75 כ"ס אוטומטית (4 הילוכים), 1.4 ליטר 16 שסתומים 101 כ"ס, 2 ליטר 115 כ"ס, ושתי גרסאות דיזל 1.9 ליטר, עם 64 כ"ס (SDI) או 101 (TDI). לארץ יגיעו בשלב הראשון רק ה1.4- ליטר החלשה והדיזל הפשוטה. כל השאר, כולל הגרסה האוטומטית החשובה, ישארו מסורבות עליה רק שבארץ יתחיל להימכר דלק בתקן יורו 4.
וזה חבל מאוד, כי מדובר כצפוי בשני מנועים חלשים, שאינם מנצלים את הפוטנציאל הגבוה של הפאביה. מנוע ה- 68 כ"ס מתעורר רק מעל 4,000 סל"ד, וגם אז אין לו הרבה מה לתת. הוא גם משודך לתיבה בעלת יחסי העברה ארוכים, ונזקקתי לבחוש בתיבה פעמים רבות כדי להשיג קצב תנועה סביר. פעולת המנוע אומנם חלקה ושקטה, אבל הוא מיועד בעיקר לעיר.


מנוע 75 כ"ס מעדיף גם כן את החיים מעל 4,000 סל"ד. הוא מספק ביצועים סבירים, אבל יחד עם התיבה האוטומטית מתקבלים ביצועים עצלים. זה לא מגיע לרמה של בעיה, אבל נהג 'חם' יחוש מתוסכל. עם נתוני יצרן של 17 שניות מ- 0 ל- 100 קמ"ש ו- 166 קמ"ש מהירות מירבית, מדובר באחץ המכוניות האיטיות בקטגוריה. מנוע ה- 101 כ"ס בנזין הוא העיסקה הטובה ביותר, מציע זמינות כוח טובה וביצועים מהנים. כרגע לא מתוכננת לו גרסה אוטומטית. מנוע ה- 2 ליטר הוא כמובן בעל הביצועים הטובים ביותר (אם כי רק 9.9 שניות ל- 100 קמ"ש), מרגיש טוב מאוד בגובה של סופר-מיני. עם זאת, הוא רועש מדי. במשפחת הדיזלים, ה- SDI חלש מדי, ל- TDI מומנט מצוין.
בפניות, הנטייה הראשונית של כל הגרסאות היא במידה זו או אחרת לתת-היגוי. אבל עד אליו מפגינה הפאביה אחיזת כביש גבוהה גם בכבישים האתונאים החלקלקים. המתלים מכוילים קשיח, וההיגוי מדויק מאוד, אך לא מעביר לנהג מספיק מידע.
הנעלם העיקרי סביב הפאביה הוא המחיר. המכונית עצמה טובה מאוד, בעלת נוכחות, מרווחת לגודלה, מתנהגת היטב, ואיכותית. הנקודה החלשה היחידה היא החזית המנועים, בעיקר בגרסה האוטומטית. היבואן החדש-ישן (מהחודש שעבר כבר מדובר בחברה המשותפת לצ'ימפיון מוטורס ולשלמה שמלצר) מבטיח מחיר תחרותי, אבל זה יהיה חייב להיות ברמת האקסנט, לסדאן האוטומטית, ולא יקר מהפונטו בגרסת ה- 5 דלתות. הדגמים הראשונים יגיעו באוגוסט, ואז נדע סופית אם הפאביה מסוגלת לממש את הפונטציאל הגבוה שלה.