סאליקה מעדכנת את הנובל M12

עם כל כך הרבה סדנאות ודגמים לנבור ביניהם, נראה כי בריטניה לא חודלת מלהפתיע בכל פעם מחדש. אולם לצד כל אותם משפרים מסעירים, גם תקינות טרחניות מוצאות את דרכן אל שולחן התכנון, וזה מצידו, אונס חברות לבחון חלופות נוספות בדרכן אל הקהל.

הנובל M12, מכונית המסלול הנבחרת של בריטניה, ספגה בשנים עברו אסופת ניירת בירוקרטית ששלחה את גרסת הקבריולה חזרה להאנגר של החברה לתכנון מחדש. במילים אחרות, ה-GTCהמקורית ננטשה על ידי נובל מאחור - ללא כל הסבר הגיוני המניח את הדעת. אפשר למתוח את סבלנותם של חובבי המותג, אך עם הנובל זה סיכון גבוה ומיותר - ההיסטוריה עדיין נכתבת על ידה ובגאווה.

את הופעתה הראשונה קצרת החיים, ערכה ה-GTC ב 2004, ומשום מה, העוברה ב-2005 משימת החייאתה אל פול ביילי מסדנת 'סאליקה' השוכנת בעיר בריסטול. הקמתה של 'סאליקה', נועדה לספק תשובה אחת בלבד – חיזוק הנובל M12 400 במידת האפשר. כדי לעשות זאת, ביילי חולל בנובל M12 את כל הצפוי, ואת כל מה שלא. דהיינו, מנוע ה-V6 3.5 כפול המגדשים עדיין מקורו בפורד, השלדה זהה, המתלים גם כן, אך ההספקים עודכנו, המשקל הופחת ותא הנוסעים הופשט מכל הגשעפטים הלא נחוצים.

בגרסה זו, 500 כ"ס (300-450 כסטנדרט) מניעים את הגלגלים מאחור ומאיצים את המרכב הקליל (1,025 ק"ג) ל-100 קמ"ש ב- 3.2 שניות בלבד. 0-160 מושגים לאחר 7.8 שניות והמנוע משמיע קולות פרישה רק בהתקרב המחט לפגוש ב-310 קמ"ש. על הבלימה הונחה המשימה בחטיבת AP רבת האמצעים, תיבת ההילוכים נשלפה מפרארי (6 הילוכים, סיקונסואלית) ויותר מ-75 קג"מ זה מספיק והותר עבורה. יש דברים שאסור להשאיר מאחור. החברים בסאליקה מבינים זאת היטב.