פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אודי 100

      יצרנית הפרימיום מגרמניה חוגגת 100 שנות פעילות. על התקופה שבין אוגוסט הורש לפולקסווגן, וההצלחות במסלולי המירוצים

      תחילת דרכה של אודי כמיזם, מקורה בסוף המאה ה-19. מייסד החברה אוגוסט הורש, מהנדס שעבד תחת הנחייתו של קרל בנץ בין השנים 1896 ל-1899, החליט ללכת סולו והקים את 'הורש ושות'. מ-1901 עד 1909 הוביל הורש את חברתו לפיתוחה של מכונית ראשונה, אך סכסוכים בבית שהקים במו ידיו, הביאו להסתלקותו.

      בעקבות המשברון הקטן, הורש חתר להקמתה של חברה חדשה שתישא את שמו. אלא שהשימוש בשמו כמותג, נשלל על הסף בשל זכויות יוצרים שהיו עכשיו של בעל הבית החדש בחברה אותה עזב. הורש לא התייאש, ושקד בלהיטות על מציאת תג אלטרנטיבי לחברתו המתהווה. באחד מלילותיו בביתו, בנו הלמדן העלה בפניו את האפשרות לקרוא לחברה 'אודי', שפירושה בגרמנית 'הקשב', ובלטינית משמעותה זהה.

      מאותה נקודה, ותחת מיתוג חדש, החלה אודי לבנות עצמה מתחתית הסולם, אך עם עומס אינפורמציה עתיר שנצבר במוחו של המייסד והסנונית הראשונה הגיעה לאחר מספר שנים. הורש התעקש לא לבנות מכוניות פשוטות וזולות כפי שעשה הנרי פורד, ורצונו היה לגעת בקצה העליון של האוכלוסיה באדיבות מכוניות מהפכניות ורבות עוצמה. מנועי 2.6 ל' עד 5.7 ל' הובילו את הנתיב, ואליהן חברה ב-1924 יחידת שישה צילינדרים. אך זה היה כמעט ארבע שנים לאחר שעזב הורש את החברה.

      ארבע טבעות

      'אוטו יוניון' נכנסה לתודעה לאחר התקבצות ארבע חברות ב-1932, כולל הורש ואודי. על מדפיה הונחו מנועים אמריקניים וצרפתיים, והמתכון ליצירת מכונית לוקסוס מהודרת וחזקה הייתה פשוטה מתמיד. מנועים אלו הוטמעו במכוניות האודי 'דרזדן' ו'זוויקו', שהושקו עוד ב-1929 וזכו לשדרוגים רבים במהלך חייהם. אולם, כמו כל היצרניות גם 'אוטו יוניון' נדרשה לעסוק בפיתוחים טכנולוגיים עבור הצבא עת עליית היטלר לשלטון. התוצאה – זחל"מים צבאיים משוריינים ששוגרו לחזית.

      במקביל לכל הטרנספר, הוחלט שאיחוד בין ארבע חברות טעון מיתוג נוסף. ומה ימחיש היטב את התמזגותן של ארבע יצרניות חזקות? הלוגו שנבחר - ארבע טבעות שלובות אחת בשנייה, הראשונה מייצגת את 'אודי', השנייה את 'DKW', השלישית את 'הורש' והרביעית את 'וונדרר'.

      אף יצרנית לא נחלצה מהתעסקות אקטואלית במלחמת העולם השנייה. היו שחברו כוחות עם הנלחמים, היו שקרסו, והיו שניצלו את המצב ופרחו. אודי צידדה בכוחותיו של היטלר, אך עם תום המלחמה נפלה לידיי הכוחות הסובייטים והועברה לחסות רוסית עד 1949. בתקופה זו, הלוואות אשר זרמו מהממשל הבווארי סיפקו את הקרקע להקמתה המחודשת, והיא חזרה לייצר דגמים סדרתיים בעלי הנעה קדמית ומנועים דו פעימתיים. גם מכוניות הסאלון הגדולות כיכבו כבעבר, ולראשונה אופנועי 125 סמ"ק החלו לצאת משערי המפעל.

      זמנים מודרנים

      לקראת שנות ה-60, שוב הזניקה אודי את מעמדה לפסגה. החברה החלה לרקום שותפויות חשובות ובגין הצלחותיה הרבות על מסלול המירוצים, הקהל הגיע רעב לנקודות המכירה וחיכה לבאות. ב-1959, רכשה אותה דיימלר-בנץ, אך 7 שנים אחר כך הגיעה פולקסווגן והשתלטה על המפעל באינגולשטאט, תוך ביטול מותג DKW.

      שנייה לפני כניסת שנות ה-70 לפעילות, אודי רכשה את חברת NSU שבאמתחתה מכוניות כמו הפרינס וכלים דו גלגלים רבים. אולם מה שתפס את עיניה של אודי היה דגם הסדאן K70 שהוכרז למעשה כדורה החלוצי של הפולקסווגן פאסאט. יחד עם זאת, פולקסווגן משכה את ה-K70 בבלעדיות מוחלטת, ואודי נותרה עם גרסאות עוקבות על פי הספק - מאודי 60 ל-90, שנמכרו עד 1972. בשנה זו, נולדה גם האודי 50 וזו פרשה את דרכה של פולקסווגן לקראת הפולו הקטנה.

      'קוואטרו' דרייב

      80 שנה באו והלכו. אודי התבססה ככוח משמעותי בתעשיית הרכב, ונדמה היה כי המהנדסים לקחו פסק-זמן מכל המערבולות. אבל, בהקיצו של העשור השמיני למאה ה-20, הקפאון הדומם נפרץ על ידי פיתוח שישנה את פני התרבות המוטורית וזו התחרותית בפרט. הצעה מפיו של מהנדס בשם יורג בנסינגר התקבלה על ידי החטיבה, וזה בגפו ישב ועמל על מערכת הנעה ומרכב חדשים.

      כמה חודשים נעלמו בין השולחנות, ואודי השיקה מכונית GT כפולת הנעה ומוגדשת – 'אודי קוואטרו'. על תזמורת חמשת הצילינדרים המגובשים והרועמים, ניצחה סוללת נהגי מירוץ שלקחו אותה לסבב הראלי וסחטו ממנה ביצועים שהשאירו את המתחרים בענני אבק ובהלם מערכתי. הקוואטרו הפכה את אודי בין לילה לאחת החברות הידועות ביותר בעולם ולבטח המתקדמת שבהן; וולטר רוהל, מישל מוטון, סטיג בלומקוויסט, האנו מיקולה, כולם, כל נהגי הראלי של הקבוצה, דיברו בשיבחה וצברו ניצחונות ללא הרף עד לפרישה בשלהי שנות ה-80. הקוואטרו הסדרתית יוצרה במשך 11 שנים עד 1991.

      עידן חדש

      המחצית הראשונה של שנות ה-90, לא תזכר בהיסטוריה של אודי כאופטימית במיוחד. המכירות צנחו, האמריקנים נטשו את המותג, ואירופה הצליחה כמעט לבדה להחזיק את אודי בפלח החיובי. יתרה מכך, חלה התיישנות ועייפות בחברה. אודי משכה ומשכה את גרסאות 100 ו-80 תקופות מעיקות והשינוי, רחוק ככל שהיה, חייב היה להגיע כאן ועכשיו.

      בשנת 1996, פלטפורמות משותפות עם פולקסווגן מילאו את פסי הייצור. המשפחה החדשה התמרקה תחת משפחת A, כשמאוחר יותר הצטרפה גם הקומפקטית פרימיום A3. היצרנית המתאוששת נאחזה בעוצמה בקירות, והחלה מטפסת חזרה מעלה בשווקים העולמיים עד למצבה כיום. אולי תתפלאו לשמוע, אבל גם תחת המשבר הכלכלי הנוכחי מצליחה אודי להציג שיא בהכנסות.