ביטוח? עוד שיטה לא לשלם לכם

כבר ידועה לנו שיטתן הלא-ממש-מתוחכמת-אך-הבדרך-כלל-עובדת של חברות הביטוח להתנהל מול התובעים אותה, באופן שנימוק הדחיה הראשון הוא דבר מאוד א-מורפי ונזיל, ועד שהעניין מגיע לבית המשפט צצים להם עוד אי אילו נימוקים שהמבוטח (או צד ג') התובעים את חברת הביטוח, כלל לא היו מודעים להם קודם.

המפקח על הביטוח היה ער להפקרות זו וכבר לפני למעלה מעשור הוציא הכרעה מפורשת לפיה: "כאשר נדחית תביעתו של תובע, על המבטחת לפרט את כל נימוקי הדחיה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה ואם לא עשתה כן לא תוכל המבטחת להעלות, במועד מאוחר יותר, נימוק נוסף לדחיה, אותו יכלה לטעון בהזדמנות הראשונה" (ראה קישור מצורף). חברות הביטוח אינן מכבדות את ההכרעה, ברם יש להודות כי אינן האשמות היחידות שכן פרצות, מדרך הטבע, קוראות ל... ואילו המפקח עצמו אינו מפקח על מפוקחיו ואינו אוכף את ההכרעה עליהם.

מזור מסויים ניתן לציבור בכך שבתי המשפט (החל מבית המשפט העליון ועד הערכאות הנמוכות) אימצו את ההכרעה דנן והם מרבים לפעול על פיה. בין היתר, מקבלים לעיתים בתי המשפט טענות למחיקת טענות מסויימות (שהן חדשות) מכתבי הגנה של חברות ביטוח על בסיס הכרעה זו, והמלצנו בעבר לנסות הליך מעין זה במידת הצורך (וכמובן לאחר הוועצות בעו"ד).

היום נדון בשיטה אחרת אשר המציא לנו הראש היהודי רב הפעלים, לעקיפת ההכרעה ומהותה. השיטה היא תשלום חלקי בלבד, על בסיס הטענה "תשלום לפנים משורת הדין ומבלי להכיר באחריות" – שיטה אשר לדעתן של חברות הביטוח או כמה מהן, פוטרת אותן מפריסת נימוק כלשהו מדוע הן משלמות רק חלק מהכסף, שהרי גם כך, לשיטתן, כל שקל שהן משלמות הוא בגדר התנדבות, שכן מקרה הביטוח לא הוכח או שאינו באחריותן. אלא שכידוע, חברות הביטוח אינן מלכ"רים ואין לחשוד בהן בהתנדבות לתשלום כספים שאינם מגיעים.

במקרה שהבאנו בפניכם היום, אירעה התנגשות בין רכב של התובעת (חברת מוניות) לבין רכב המבוטח אצל חברת הביטוח הנתבעת. המונית נפגעה באופן שנגרם לה אובדן מלא ובעליה נאלצה למכור אותה בשיעור מופחת של 40 אלף שקלים (נציין כי לא ברור לנו הכיצד רכב באובדן מלא נמכר עם רישיונותיו וככל הנראה נפלה שגגה בתיאור העובדות בפסק הדין), וכן נגרם לה נזק נוסף בשיעור של כ-4,000 שקלים בגין שכר טרחת שמאי. הערת אגב, בתביעות שהינן מול מבטחות של כלי רכב אחר ולא של הרכב הנפגע, ניתן לתבוע גם הפסדים ונזקים עקיפים כגון הפסד ימי עבודה והשבתת הרכב, בפרט כאשר מדובר ברכב המהווה מקור פרנסה. כאן נמנעה התובעת מלעשות כן וטעמיה כמובן עימה.

לטענת התובעת, חברת הביטוח של הרכב השני שילמה לחברת המוניות סכום של 30 אלף שקלים לאחר שהודתה באחריות המבוטח שלה לתאונה. לפיכך התביעה נסובה על יתרת הנזק בסך 14 אלף שקלים. במשפט, הציגה חברת הביטוח תיזה אחרת לחלוטין – כי מעולם לא הודתה באחריות נהג הרכב המבוטח אצלה, ובכלל נהג המונית הוא האחראי העיקרי אם לא המלא לתאונה. ליתר בטחון גם הוסיפה וטענה כי סכומי התביעה ודרך חישובם שגויים.

לטעמנו, אם וככל שנכונה טענת התובעת כי חברת הביטוח הנתבעת כבר הודתה באחריות ולא היתה לה כל טענה אחרת מדוע אין משולמת יתרת הסכום, הרי לא ברור איך התנהל משפט על בסיס טענות של חברת הביטוח שלא הועלו כלל בתחילה ולאחר שחברת הביטוח לכאורה כבר הודתה באחריות בעצם העובדה כי שילמה כ- 3/4 מהסכום הנתבע.

נושא זה לא נדון כלל במשפט, הגם שלטעמנו הנו נושא מהותי. בית המשפט התמקד בבחינת גרסאות שני הנהגים ונסיבות התאונה וקבע, בסופו של דבר, כי שני הנהגים היו אחראים לתאונה, הגם שאחריות נהג המונית נופלת בהרבה מזו של הנהג השני. בשורה התחתונה ובאופן כנראה לא מפתיע, קבע בית המשפט כי חלוקת האחריות בין הנהגים תהיה כפי שכבר בפועל קבעה חברת הביטוח כבא לביטוי בסכום שכבר שילמה – 70/30. אשר על כן, היתרה לטובת חברת המוניות היתה כ-1,700 שקלים.

אין אנו יודעים כמובן מהי חלוקת האחריות הנכונה בין הנהגים, ברם על בסיס ההנחה כי טענות התובעת ביחס לתגובתה הראשונה של חברת הביטוח טרם הגיע העניין לבית המשפט הינן נכונות (והעניין כאמור לא נדון כלל בפסק הדין), כי אזי חברת הביטוח היתה מנועה מלהעלות כל טענה חדשה או שונה במשפט, ובפרט היתה מנועה מלהעלות את הטענה כי אין היא מכירה באחריותה כלל. לו היתה עומדת התובעת על קבלת הכרעה בעניין זה, יתכן והמשפט היה נראה ומתנהל אחרת.

ומהו המסר? מבחינת חברת הביטוח, טוב עשתה כאשר שילמה רק חלק מהסכום ושימרה לעצמה את הזכות לקפץ מטענה לטענה על פי מה שנראה לה מתאים ברגע נתון. חברת הביטוח למעשה הוכיחה, לאחר הליך מתיש ויקר (אגרות, עורכי דין, עדים) אשר הניב תוספת של 1,700 ¤ בלבד, כי טוב היתה עושה התובעת אילו היתה נמנעת מתביעה מלכתחילה. זאת, למרות שהאחראית להגשת התביעה היתה חברת הביטוח עצמה אשר לא טענה מלכתחילה כי היא מכירה באחריות של 70% בלבד לנזק. וזה, רבותיי, נקרא במקומותינו "נצחון מלחמת ההתשה".


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'