.
אם הייתם טורחים להתעמק במצבה של סיאט בישראל עד לפני מספר שבועות, ודאי הייתם מגלים כי הוא לא מזהיר. או בעצם כן מזהיר, מזהיר מפני שחיקה והעלמות מסדר היום של צרכני הרכב בישראל. זאת משום שמאז ימיה הקדומים של הקורדובה המזדקנת והטולדו מתחילת העשור, למותג הספרדי פשוט לא היו מכוניות להציע. אמנם פה ושם צצו מספר גרסאות ספורטיביות לאיביזה (FR וקופרה) וללאון החדשה ואפילו זכינו לראות את האלתיאה בהופעת אורח קצרה שנכשלה, אבל עם שתי מכוניות וקומץ גרסאות ספורטיביות קשה להצדיק את קיומו של המותג.
הבעיה הייתה הרבה מעבר לרמה המקומית, כך לפחות טענה היבואנית, אלא דווקא אצל היצרנית כאשר שורשיה נעוצים בעובדה שגם ללא הבגאז' הבולט, מנועים ותיבות הילוכים כמו שאתם אוהבים פשוט לא היו בהיצע.
אבל כל זה יכול להשתנות בקרוב. ממש בקרוב, אפילו עוד השנה משום שהאיביזה החדשה נבחרה להיות הסנונית הראשונה בהסתערות מחודשת של המותג הספרדי על השוק הישראלי. בנוסף אל הסופר מיני האדמונית, אנו נקבל בקרוב גם מתיחות פנים ללאון ולאלתיאה המשפחתיות, הכוללות מנועים ותיבות הילוכים במפרט ישראלי ואפילו את האקסאו, המשפחתית הגדולה והחדשה של החברה. אבל הפעם, הבמה שייכת כולה לאיביזה החדשה, אז בואו נכיר אותה ונראה עם מה יש לנו כאן עסק.
מה זה אדום מבחוץ ואפור מבפנים?
כמעט בכל ביקור של אחת ממכוניות סיאט בחניית המערכת שלנו, טרחנו לציין כי היצרנית, הנושאת את הדגל הצעיר והטמפרמנטי בקונצרן פולקסווגן, מנסה תמיד להיבדל מאחיותיה בזכות עיצוב חייכני וחריג וגם הפעם המצב דומה. האיביזה מבוססת על הפלטפורמה החדשה של הקונצרן ואותה חולקות כל שאר שותפותיה בסקודה (פאביה), בפולקסווגן (פולו החדשה) ובעתיד ככל הנראה גם הבייבי אודי, ה-A1 שיתכן ותופיע במהלך 2009.
מבחינת העיצוב החיצוני, אפשר לומר שיש לה את זה, לספרדיה הזו. לצורך משימת הבידול בהופעה, גייסה סיאט את שירותיו של המעצב הראשי של אלפא רומאו ומשם גם מגיע הדמיון אל אותה קבוצה איטלקית. מלפנים, האיביזה החדשה מציעה מראה עז ובולט, עם הגריל הטרפזי ויחידות התאורה המאורכות ולמרות תוספת זוג הדלתות מאחור, המראה הספורטיבי נשמר בקפידה.
אולם, למרות עירוב הזוויות בדשבורד, לטעמנו אפשר היה להשתדל שם מעט ביצירת אווירה ספורטיבית יותר. ללא ספק, קצת יותר צבעים שמחים בקבינה, היו מחיים בהרבה את האווירה האפרורית משהו שם. בחירת החומרים נשענת על הצד הטוב, אך דווקא בכל הקשור לאיכות ההרכבה, סיאט בחרו להקפיד מעט פחות ביחס למצופה מבת משפחה למכוניות פולקסווגן ואודי.
מבחינת השימושיות והמרחב, תוספת הממדים בדור החדש, עשתה לאיביזה רק טוב וכעת המרחב מלפנים טוב מאוד וכך גם מאחור לשני מבוגרים. מסביב, לנוסעים יש כמות לא גדולה של תאי אחסון, כאשר תא המטען אמנם נראה קטן, אך נפחו נדיב יחסית בקבוצת הסופר מיני.
המנוע הרצוי, התיבה המועדפת
אם עד לרגע זה, מנת חלקה של סיאט בישראל היה מורכב אך ורק ממנועים מוגדשים בעלי ניחוח ספורטיבי, הרי שהאיביזה החדשה קולעת ישר אל לב המיינסטרים. הדור החדש מוצע בישראל עם שני מנועי בנזין, האחד בנפח 1.4 ל' והשני בנפח 1.6 ל' כמו שאתם אוהבים. זה השני אמנם כבר נחשב לוותיק מאוד בקבוצה. כן, זה אותו מנוע 1.6 ל' שמשווק כאן כבר שנים לא מעטות ולו 105 כ"ס ו-15.6 קג"מ. גם תיבה ההילוכים היא כמו שאתם אוהבים ואף יותר מכך. האיביזה החדשה קיבלה את תיבת ה-DSG של פולקסווגן וזו מציעה לא פחות מ-7 הילוכים.
כבר ברגע ההתנעה, גילו המתקדם של המנוע מורגש מייד. הוא מווברץ יותר ממה שהורגלנו במנועים המודרניים, כוחו לא נמצא עוד במותניו, פעולתו מחוספסת למדי וקולו נשמע מדי מעל ל-4,000 סל"ד. אולם, לפחות בכל הקשור אל הכוח והביצועים, תיבת ה-DSG ושבעת הילוכיה מצליחים שוב לגרום למנוע חלוש להרגיש כמעט כל יכול. יחסי ההעברה בה מחולקים היטב, העברות ההילוכים בה חלקות, ומלבד השהיה של חצי שניה בזינוק ממצב נייח, היא מתפקדת ללא דופי. לכן, לא מעט בזכותה, מצליחה האיביזה להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך מעט יותר מ-10 שניות ולהשיק למהירות מרבית של 190 קמ"ש.
גם יודעת להתנהג
האיביזה הקודמת לא הצטיינה כאשר הכבישים נעשו מסולסלים, אך סיאט ככל הנראה הקשיבו לקולות מהעם משום שזו החדשה מצליחה להיות טובה בהרבה. ההיגוי בה אמנם מתוגבר חשמלית, אך גם משקלו, גם החדות בו וגם מידת התקשורת רחוקים מלאכזב. עדיין לא ברמה של כלי רכב ספורטיביים, אך ממילא היא אינה כזו.
בהמשך הדרך אל ההנאה מהנהיגה, ישנם המתלים. אלה כוילו על הצד הקשיח של הסקאלה ולכן גם פוגמים בנוחות הנסיעה בכך שהם מתקשים לספוג מהמורות ברמה בינונית ומעלה, אך הם עושים פלאים בשמירה על המרכב מפולס רוב הזמן, גם תחת עומסים כבדים בפניות. יחד עם שני אלה ובתוספת לשלדה הקשיחה יותר, האיביזה מצליחה להפתיע לטובה ביכולותיה לשנות כיוון.
היכולות הגבוהות שלה, גרמו לנו לא פעם לדחוק את כל רכיביה אל הקצוות. את המנוע (שהגיע אלינו עם קילומטרים ספורים וגם הרגיש עדיין בתול) להפקת מרב סוסיו, את תיבת ההילוכים במצב הספורט, את הצמיגים עד גבולות האחיזה וגם את הבלמים ואלה האחרונים החלו לפתח הרגל מגונה של עישון אחרי התעללות לא קצרה, אך לא הראו סימנים של דעיכה או החלשות.
קאמבק או הופעת בכורה?
בסיומם של ימי מבחן הבכורה, נותרה בנו התחושה שבכוחה של סיאט לעשות קאמבק משכנע אל השוק הישראלי, אבל אז גם מייד נזכרנו שלא נכון יהיה זה לקרוא להתעוררות מבטיחה זו, קאמבק. סיאט מעולם לא בלטה בשוק המקומי וגם האיביזה לא הצליחה להשיג את תואר מלכת המכירות ולטעמנו, גם זו החדשה תתקשה לעשות זאת.
לא מפני שהיא לא מכונית טובה, היא כן, אבל לנוכח מצבו של המותג בישראל, יידרש מאמץ גדול יותר מצד היבואן ויותר מדגם רלוונטי אחד עם התוכן המבוקש, כדי להביא את סיאט אל דרך המלך ואל התודעה הציבורית. בכל הקשור לאיביזה לפחות, אפשר לומר שיש לה את מרב התכונות הדרושות כדי להצליח כאן באופן יחסי ולהעלות כמה מאות עותקים ממנה על כבישי ישראל בשנה.
מחיריה של האיביזה אמורים להקל על המלאכה, כאשר אלה מתחילים כבר ב-95 אלף שקלים לגרסת ה-1.4 ליטר הידנית ומגיעים עד כדי 20 אלף שקל יותר עבור הגרסה הבכירה ביותר, אשר הגיעה אלינו למבחן לעת עתה (עד שתגענה ה-FR והקופרה). מלבד ההמלצה להכניסה אל רשימת המכוניות המועדפות בזמן חיפוש סופר מיני חדשה, נמליץ לכם להוסיף את 2,000 השקלים כדי לקבלה עם זוג כריות אוויר נוספות (6 בסה"כ), כדי שתוכלו לסמוך ברגע הגורלי על חמשת כוכבי הבטיחות בהם היא זכתה במבחני הריסוק.