דעה: הכל צפוי והרשות נתונה

"אין לנו ספק שאתם עושים כמיטב יכולותיכם וגם הישגכם מרשימים, במיוחד בעצם הקמת מרכז המידע הלאומי, אך גם אין ספק כי עתידה של הרשות לוט בערפל אלמלא ינקטו צעדים מתאימים". כך סיכמו השבוע נציגי וועדת שיינין את ביקורם במשרדי 'הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים', לשם הגיעו במסגרת מה שנקרא "חזון למציאות". הביקור נערך במטרה לבחון האם וכיצד התממש החזון להקמת רשות לאומית לבטיחות בדרכים.

בסיור זה, סקר יאיר דורי בפני חברי הוועדה את אשר השיגה והקימה הרשות הלאומית תחת ניהולו, מאז נכנס לתפקידו באוקטובר 2007. אולם, משהגיע לדבר על החזוי להתרחש בשנה הקרובה, ניתן היה לראות על פניו את סימני הייאוש. כן, הרשות הלאומית חווה ימים קשים. לא מכבר, סיפרנו לכם על הקיצוץ המשמעותי המתוכנן בתקציבה (200 מיליון שקלים), אולם עד לרגע מפגש זה, לא הבנו את משמעותו האמיתית ונתחיל עם המספרים.

על פי חוק הרשות הלאומית, זו שהוקמה בשנת 2007 בעקבות המלצות וועדת שיינין, עומד תקציבה על 550 מיליון שקלים אשר יופנו עד האחרון שבהם לטובת שיפור הבטיחות בדרכים. אולם, עוד נקבע כי 220 מיליון שקלים מתקציב זה יופנו באופן קבוע ויחולקו בין 254 מטות בטיחות ברשויות המקומיות לטובת שיפור תשתיות. בנוסף לכך, 60 מיליון שקלים יועברו מדי שנה אל משטרת התנועה לצורך תגבור האכיפה, ו-40 מיליון שקלים יועברו אל משרד החינוך במטרה לרכוש שעות לימוד בכיתות ופעילות מחוץ לבתי הספר.

בחשבון פשוט נגלה כי בכיסה של הרשות נשארים 230 מיליון שקלים לטובת פעילויות בטיחות נוספות, אך מזה יש כמובן לקצץ מעתה 200 מיליון שקלים כפי שדורשים פקידי האוצר. התוצאה, הרשות תצטרך להתקיים מ-30 מיליון שקלים בלבד לשנה, וזה כמובן כולל את הוצאותיה התפעוליות. ובמילים אחרות, לסגור את כל פעילויותיה הענפות במלחמה בתאונות. כמו כן, מארגון שתוכנן ונבנה במטרה להעסיק מאות מומחים, נותרו בהוראת האוצר רק 79 משרות.

ניסיון לעמוד על הסיבות לקיצוץ מובילות אותנו אחורה בזמן, עוד לרגע חקיקת חוק הרשות הלאומית. מחוק זה, נופו רוב הסעיפים החשובים בהקמתה של הרשות, ניפוי שמטרתו לא יכול להיות אחר מאשר הרצון לקבור את הגוף החדש ולמנוע את צמיחתו. יש הסוברים כי הסיבה לכך נעוצה במשרד התחבורה, הגוף שמתוכו קמה הרשות הלאומית, החושש מהקמת גוף מבקר אמיתי ובעל שיניים אשר יחשוף אותו במערומיו בכל הקשור לטיפול בתאונות הדרכים בישראל, ואף יגרום בשל כך לאבדן משרות.

התוצאה היא כאמור, חוק כושל לחלוטין אשר מסרס לגמרי את פעולת הרשות, מותיר אותה ללא היכולת לבקר את הארגונים הממשלתיים העוסקים בתחבורה. וללא שיניים, אפילו לא שיני חלב, במקום ליצור ארגון הלוחם למען הבטיחות בדרכים, נוצר גוף העוסק אך ורק במתן ייעוץ וגם זאת רק אם יתבקש לכך.

הבסיס עליו הוקמה הרשות הלאומית הנו מחויבות המדינה למלחמה בתאונות הדרכים, אולם, את זו קשה עוד לראות. האם יתכן הדבר שהמלצותיה של וועדה (שיינין) שהוקמה על ידי הממשלה וקיבלה את ברכתה להקמת רשות אחראית, יימחו על ידי פקידי מדינה? ההיגיון אומר לא. המציאות לעומת זאת, אבוי לנו.

ישנה כאן רמייה של הציבור שציפה ועדיין מצפה לפעולה אמיתית במלחמה בתאונות הדרכים, אותו ציבור הדורש מעשים אמיתיים ופחות פופוליזם זול של שרי התחבורה. אך המגבלות שהונחו על צווארם של אנשי הרשות הלאומית, מצמידים אותם ככלב למלונתו וללא היכולת להפיק תוצאות של ממש, הגוף החשוב הזה יעלם. למרבה הצער, הוא לא יהיה הראשון ולא האחרון.

קחו לדוגמה את מקרה התאונה החמורה ביותר בתולדות המדינה – תאונת אוטובוס התיירים בדרך לאילת. אנשי הרשות הלאומית לא הורשו כלל לעסוק בחקירת נסיבות המקרה כפי שהחוק דורש מהם, הן על ידי משרד התחבורה, החברה הלאומית לדרכים (מע"צ) ומשטרת ישראל. במקומה, התבקשו אלה לספק את מסקנותיהם לשר (שאול מופז) רק בהסתמך על חקירות הגופים המוזכרים לעיל. אם כן, מה הפלא שלא נמצאו כלל אשמים מלבד הנהג במקרה התאונה?

המצב הנוכחי לא יכול להמשיך ולהתקיים כך שאנו עומדים למעשה לפני נקודת הכרעה. הדרך שבה נאלצת הרשות הלאומית לתפקד אינה עוד בעיה אותה ניתן לטאטא מתחת לשטיח. יש ליצור דחיפה חדשה וקריאה מהציבור לחקיקת חוק רשות לאומית חדש אשר יעניק לה סמכויות נרחבות יותר, לביקורת, לאכיפה ולהסדרת פעילות הבטיחות בקרב כל העוסקים במלאכה, בדיוק כפי שדרשה וועדת שיינין בדוח שהוגש לשר התחבורה.

רק כך תוכל הרשות הלאומית למלא את ייעודה ואף לדרוש משר התחבורה עצמו לקחת אחריות על הנעשה בדרכים, ממש כפי שנשבע הוא עצמו בכניסתו לתפקיד. אחרת, עם כל הרצון הטוב ויכולת העמידה של אנשי הרשות הלאומית ויאיר דורי בראשם בפני היאוש, נישאר עם אותו גוף מסורס, חלש ולא אפקטיבי, בייחוד לאחר הקיצוץ הדרסטי בתקציבו. במקרה הרע יותר, נחזור לתקופה החשוכה והאיומה שקדמה להקמת הרשות הלאומית ולשם לדעתנו, איש לא מעוניין לחזור, גם לא הפרנואידים הגדולים ביותר במשרד התחבורה, בחברה הלאומית לדרכים ובמשטרת ישראל.