פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הרכב נגנב? שלם כופר והוא יחזור

      תופעה ה"כופר" הולכת וצוברת תאוצה. המתווכים מרוויחים, אתם מפסידים, וחברות הביטוח ורשויות החוק לא מתאמצות לעצור אותה

      פעם, היו נחטפים אנשים (עשירים ונבחרים, בעיקר בסרטים אבל גם בחיים) לצורך קבלת כופר בעבור החזרתם. בעידן המוזר בו אנו חיים, נגנבים כלי רכב משטחי ישראל לצורך אותה המטרה. ניהול מו"מ עם הגנבים ו"פדיון" הרכב הגנוב הפך לחזון נפרץ. תופעה זו של כופר, מעלה שאלות נוקבות הן בתחום הביטוח, הן בתחום הפלילי וכמובן גם בתחום המוסרי – האם יש לנהל מו"מ עם גנבים?

      יש להניח, כמו מחדלים רבים אחרים במדינתנו, כי גם מחדל זה הנו תולדת תצריף של אוזלת היד השלטונית (במניעת הגניבות ותפיסת הגנבים), יחד עם יצירת הביקוש לחלפים משומשים המפורקים מכלי הרכב הגנובים (ביקוש שלמרבית האבסורד, לחברות הביטוח עצמן חלק מכריע ביצירתו, וכמובן הביקוש לתשלום הכופר על ידי האזרחים העושים זאת מסיבות שונות).

      הבעיה, כמו תמיד, נותרת בסופו של דבר אצל האזרח הקטן: תשלום כופר לגנבים, ובכלל המגעים עימם לרבות הכניסה לשטחי הרשות הפלסטינאית, הינם לכאורה על גבול הפלילי אם לא מעבר לכך, אך רבים מאיתנו הלא מעדיפים "לשלם ולגמור עם זה", וכך אנו נותרים בדד במערכה אל מול הגנבים ואל מול "בעלי המקצוע" החדשים - מתווכי כופר של רכבים גנובים.

      לפני מספר ימים ניתן בבית משפט השלום בראשון לציון פסק דין ארוך ומנומק לעניין אותם "מתווכים", בהליך פלילי שהוגש כנגד "מתווך" שכזה, והלקחים העולים ממנו ראויים להילמד ולהיטמע.

      הרכב הגנוב וה"מתווך" שרק רצה לעזור

      כנגד ה"מתווך", הוגש כתב אישום המייחס לו שבעה אישומים, במסגרתם יוחסו לו עבירות של עושק, עבירות של קבלת רכב או חלק גנובים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירת קשירת קשר לביצוע עוון, ועבירה של שינוי זהות של רכב או חלק רכב.

      מהתיאור המפורט בפסק הדין (המהווה למעשה הכרעת דין הקובעת את אשמתו של הנאשם, אך לא גזר דין הקובע את עונשו), עולה כי עיסוקו של הנאשם היה הושטת "עזרה" באיתור ובהשבת כלי רכב גנובים. הוא היה מקבל פניות מאת בעלי רכבים שנגנבו, יוצר קשר עם הגנבים בשטחי הרשות, ומתווך בביצוע התשלום והחזרת הרכב בין הבעלים לגנבים, וכמובן, הואיל ולא עבד לשם שמיים, גזר קופון מתוך הסכום ששולם על ידי הבעלים שרכבם נגנב.

      לעיתים, כך מתואר באחת הפרשות, השיב הרכב בעצמו ואף מכר אותו הלאה. בהמשך, ככל הנראה "ראה כי טוב" ולפיכך החל לעסוק ביזמות בדמות תיווך בהזמנת הגניבות. כמו כן, וכאילו לא היה די בכל אלו, במקרה אחד אף רכש רכב שעבר תאונה קשה, וחיבר את שלדת הרכב הפגוע למרכב של רכב אחר שהיה בעברו רכב צה"לי, ובכך יצר רכב חדש.

      בית המשפט מגולל בפסק הדין את מסכת העדויות שנשמעו במשפט, בין היתר של בעלי כלי הרכב שנגנבו ואשר הנאשם "עזר" בהשבתם. אחד מבעלי הרכבים נשאל כך: "אם היית חושב שיש לו קשר עם הערבים שגנבו את הרכב לא היית מאמין בו? (בנאשם, א.ה.)". התשובה היתה: "זה לא מעניין אותי, הוא היה איתם בקשר, הוא הכיר את המערכת". הנה למדנו, כי האזרחים במדינת ישראל כבר משוכנעים שגניבות הרכב מוסדרות ומוטמעות ב"מערכת" של ממש.

      ייאושו של האזרח הפשוט

      עוד מעניין לציין, מדוע סבורים אזרחי מדינת ישראל כי הם זקוקים לכופר ולמתווכים. לכשנשאל אותו בעלים מדוע היה כה להוט לקבל רכבו חזרה באמצעות כופר במקום לתבוע את הביטוח, השיב: "לא רציתי להפסיד את מקום העבודה, דרך הביטוח זה יכול לקחת הרבה זמן". במדינתנו האזרחים ככל הנראה מיואשים כבר מחברות הביטוח עד כי הם מעדיפים לשלם כופר לגנבים (הגם שבמקרה מסוים זה הסתבר שכלל לא היה מבוטח).

      עוד הסתבר מתיאור העדויות, כי הנאשם טען שהסביר לבעלי כלי הרכב שאסור לו לבצע החזרה של כלי רכב משטחי הרשות הפלסטינאית, וכי הדבר מהווה עבירה על החוק. אך עם זאת, טען כי: "נלחמתי בשביל הבן אדם כדי להוריד את המחיר". ולכשנשאל: "אתה נלחמת רק בשביל דבר אחד, להגדיל את הרווח שלך", השיב: "אני עשיתי את המלחמות כדי שהם לא יתרגלו לבקש ממני סכומים אסטרונומיים. אני את הרווח שלי תמיד מקבל אם לא אני לא הולך".

      הנה כי כן, מסתבר כי גם את הגנבים צריך לחנך ולרסן מבחינת שעורי הכופר שהם דורשים, והנאשם הוא כנראה שליח הציבור שנטל על עצמו מלאכת קודש זו. ואכן קבע בית המשפט: "מדבריו אלו ומטיעוניו הבאים (של הנאשם, א.ה.) ניתן להבין כי מה שאכן היה חשוב לנאשם זה הרווח אותו יפיק ולא החזרת הרכב לבעליו". עוד טען הנאשם, כי אומנם אנשים פונים אליו לאחר שהרכב שלהם נגנב, אך בכלל זה גם משטרת ישראל(!) אשר לדבריו נתנה לו גם היא תמורה על מנת שיעזור לה לחפש מכוניות.

      לעניין הזמנת גניבת אוטובוסים של 'אגד', אמר הנאשם במשטרה: "התקשר אלי בחור מעפולה... הוא אמר לי שהוא שומר בחניון אוטובוסים ויכול להוציא אוטובוסים לשטחים וביקש שאני אמצא לו קליינט שיקלוט אותם. אמרתי לו שאני אבדוק ויבוא איתו לפגישה...". הנה כי כן, קבלת כלי רכב גנובים נעשית בשיטת "מרכז קליטה".

      נורת אזהרה לכולנו

      ועוד כהנה וכהנה רבות העדויות המצוטטות בפסק הדין, וכל אחת ואחת מהן מכווצת עוד יותר את הבטן ומותירה בנו תחושת קבס ופחד של ממש. ואכן, בית המשפט לא חסך את שבטו וקבע: "היתרון היחסי היחידי שיש לנאשם הוא במעורבותו בעולם הפשע ובתחום סחר הרכב מחד ומצבו הנפשי הירוד של בעל הרכב הגנוב מאידך. הרווח של הנאשם קל ומושג ממצוקה קשה של אחרים ולפיכך מושג שלא כדין".

      בית המשפט דחה טענת הנאשם כי "שודל" לדבר עבירה על ידי בעלי כלי הרכב ושהיה למעשה "רק שלוח" שלהם, וכן טענות הגנה נוספות שהעלה כמפורט בפסק הדין. סופו של דבר, הורשע הנאשם במרבית העבירות בהן הואשם. אנו נמתין ונעקוב אחר גזר הדין שינתן בפרשה ובמסגרת זו נבחן באיזו דרגת חומרה רואה בית המשפט עבירות אלו. אנו מכל מקום, סבורים כי הלקח מפסק הדין ברור מאליו ומהווה נורת אזהרה עבור כל אחד ואחד מאיתנו, אך יש לאמר – גם תעודת עניות עבור כל אחד ואחד מאיתנו ועבור החברה בה אנו חיים.


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'