צילום: אור ירוק
עריכה: בת גולן
בשנת 2008 נהרגו 47 רוכבי דו גלגלי, עלייה משמעותית של כ-30 אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2007. תמונת המצב מראה כי אחוז ההרוגים בתאונות דרכים בקרב רוכבי הדו-גלגלי גבוה אף הוא עד פי 2 משיעור כלי הרכב הדו-גלגלי מכלל מצבת כלי הרכב.
על פי נתוני משטרת ישראל החלק היחסי של כלי הרכב הדו-גלגליים במעורבות בתאונות דרכים חמורות גבוה מחלקם היחסי בצי הרכב, במעורבות בתאונות דרכים, מסה"כ דוחות התנועה ומהחלק שלהם מסה"כ הנסועה.
ארגון הבריאות העולמי מעריך כי על כל קילומטר נסיעה, הסיכוי של רוכב אופנוע להיהרג בתאונה גבוה פי 10 מזה של נהג או נוסע ברכב סגור. נתונים מארצות הברית מראים כי רוכב אופנוע מצוי בסיכון להיהרג אף פי 30 מאשר נהג או נוסע ברכב סגור.
בשני מחקרים מפורטים ומקיפים שבהם נחקרו לעומק תאונות שבהן היו מעורבים רוכבי אופנוע, נמצא כי הגורם האנושי, כלומר, התנהגות רוכב האופנוע או התנהגות הנהג של כלי רכב נוסף שהיה מעורב בתאונה, הוא האחראי לתאונה ב-90 אחוזים מהמקרים. בניתוח מפורט יותר נמצא כי הסיבה המרכזית לתאונה נעוצה בכשל של הנהג לצפות את בואו של רוכב האופנוע בזמן מספק כדי להימנע מתאונה.
על מנת להקטין את הסיכון הכרוך ברכיבה, על רוכבי אופנוע להיות מיומנים ובעלי ניסיון משמעותי יותר מאשר נהגים ברכב סגור, כיוון שהם פגיעים יותר מאשר הנהגים ברכב. בנוסף, עליהם להיות מצוידים באביזרי נראות בולטים, על מנת שמשתמשי הדרך האחרים יוכלו לזהותם ולמנוע מצבי סיכון העלולים לגרום לתאונה.
האופנוע הכבד נוסע יותר בדרכים בין-עירוניות, במהירות גבוהה ומעורב הרבה יותר בתאונה עצמית שחומרתה עולה פי שלושה על חומרת תאונות התנגשות.
בעיר, רוכבי האופנוע עוצרים על מעברי החצייה או עוברים אותם בעת העצירה לרמזור ללא התייחסות נאותה לזכויות הולך הרגל.