אחת הטענות המרכזיות נגד שר התחבורה היוצא, שאול מופז, היתה שהתייחס לנהגים כאל טרוריסטים וניסה לפתור בכוח בעיות ארוכות שנים, שמצריכות טיפול עדין יותר ודמגוגי פחות. אם מישהו ציפה לשינוי סגנוני עם כניסתו של ישראל כץ למשרד, כנראה שהוא צפוי להתאכזב.
מופז הוא אמנם רב אלוף במילואים בעוד מחליפו היה סרן בלבד, אבל הרזומה של כץ מראה שהמוטו שלו הוא שמה שלא הולך בכוח, יילך ביותר כוח. כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים עמד כץ בראש המאבקים האלימים עם סטודנטים ערבים בקמפוס; ב-2007 מתח עליו מבקר המדינה ביקורת על מינוי מקורב בתקופה שהיה שר החקלאות; באותה שנה המליצה המשטרה להגיש נגדו כתב אישום בחשד לעבירות מרמה והפרת אמונים מתקופת כהונתו כשר החקלאות. טרם התקבלה החלטה אם להגיש כתב אישום; ב-2008 הוביל הצעת חוק שנויה במחלוקת, המכונה "חוק דרומי", שפוטר מאחריות פלילית אזרחים שיורים ופוגעים בפורצים לבתיהם. החוק אושר למרות ביקורת ציבורית קשה.
עם זאת, אי אפשר להתעלם מהניסיון הציבורי העשיר של כץ. השר בן ה-54, יליד העיר אשקלון וכיום מושבניק בכפר אחים, הוא חקלאי במקצועו, נכנס לכנסת לראשונה ב-1998 והתמנה לשר החקלאות כעבור חמש שנים. בכנסת היוצאת הוא כיהן בוועדות הכספים, הפנים והגנת הסביבה, וכממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון. בנוסף היה חבר בשדולה לצמצום הפערים החברתיים. לכץ יש אוריינטציה חקלאית ודעות נחרצות בתחומים מדיניים וביטחוניים. רק דבר אחד לא ברור: מה הוא חושב וחשוב מכך, מה הוא יודע על תחום התחבורה.
לתת גם ברקסים
מעקב אחר כל פעילותו הציבורית של כץ לא מגלה לנו כל קשר או יוזמה למהלכים הקשורים לעולם התחבורה. בקדנציה האחרונה התברר שגם כהונה כרמטכ"ל לא מבטיחה הצלחה במשרד התחבורה, שכרוך בהתמודדות לא פופולרית עם מאות הרוגים בשנה. מדאיגה יותר תדמית הבולדוזר שהודבקה לכץ. העבר לימד אותנו שענישה היא לא הדרך לשיפור המצב בכבישים, על אחת כמה וכמה כאמצעי להפחתת התאונות.
אם השר הנבחר ימשיך כקודמיו לשים את הדגש על אכיפה ולא על חינוך, כנראה שלא נזכה לראות כל שינוי משמעותי. אבל במציאות הישראלית, שבה השרים אינם מקצועיים, שבה פילוסוף ממונה לשר האוצר ומשרד הבריאות נותר ללא שר, זה יהיה נאיבי לצפות להתאמה מוחלטת לתפקיד. אפשר רק לקוות שכץ יבין שבמשרד הזה לא צריך ללחוץ רק על דוושת הגז כל העת, ויזכור מפעם לפעם לתת ברקס.