פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הזמן חזר מלכת

      כשהחליטה ב.מ.וו לשמור את מותג מיני של רובר, היא ידעה מה היא עושה. האם פיאט תצליח לשחזר את הנוסחה עם ה-500?

      הזמן חזר מלכת

      צילום: דייב שחר
      עריכה: בת גולן

      הבריטים בוודאי התמוגגו מאושר כאשר ראו בשנת 1969 את מכונית המיני שלהם עושה שמות לאלפות של משטרת איטליה. הכל היה כמובן על מסך הבד, בסרט 'הג'וב האיטלקי' בכיכובו של מייקל קיין. 35 שנים אחרי, יצאה גרסת שנות ה-2000 לסרט בו שוב מככבות מכוניות המיני, הפעם בגרסתן המודרנית ותחת חסות בעלת הבית הגרמנית ב.מ.וו. קשה להחליט מי התמוגג הפעם מאושר, אך בטוח שבשני המקרים לא היו אלה האיטלקים.

      הסרט המקורי, היה סוג של נקמה. הבריטים, למודי קרבות מלחמת העולם השנייה, החזירו לאומה הפשיסטית דאז בכלי הנשק החזק מכל – תבונה. לא צריך גודל וכוח בכדי לנצח, צריך זריזות ועורמה ואת זה הניבה המיני בכמויות. ואולי היה זה הסרט השני, שהביא את גאוותה של האומה האיטלקית לצאת ידי החלטה – הגיע הזמן להציג את הנשק שלנו. וכך, בשנת 2007, הושקה הפיאט 500.

      לרגל העשור הרביעי לאותו סרט קאלט, החלטנו כי הגיע הזמן לבדוק מי מבצעת את הג'וב האיטלקי טוב יותר - זו שעשתה מאיטליה צחוק, או זו שאיטליה אוהבת לאהוב.

      בחזרה לעבר

      כשהגיעו מהנדסי רובר ופיאט אל לוחות השרטוט, עמדה מולם מטרה אחת – לתכנן מכונית פשוטה וזולה לטובת העם. ללא תקני בטיחות או זיהום אוויר מחמירים, וללא כל יומרות עיצוביות, אלה היו האילוצים היחידים. בראייה לאחור, לא רק שתוכניות הפעולה של שתי היצרניות רשמה הצלחה, גם היום, עשרות שנים אחרי, חיוך עולה בכל פעם בה אנו נתקלים במיני קופר וב-500 המקוריות.

      פרט לערגה לאותה תקופה, שום דבר אמתי לא נשאר במעבר לעידן הנוכחי. עם תקני בטיחות וזיהום מחמירים, והרצון לשמור על קווי העיצוב המקוריים בתוספת שיק מודרני, הדבר ביחיד שאינו בגדר אילוץ הוא השמירה על מוצר זול. מכאן, שהשתיים בגלגולן הנוכחי תפזולנה לכיוונם של מביני עניין ולכן זולות, הן לא תהיינה.

      חיצונית, שומרות השתיים באופן כמעט מושלם על קווי המתאר המקוריים (להוציא צמיחה מובנת במידות) גם אחרי התרגום לזמנים המודרנים. ובעוד המיני נראית מאופקת יותר, ה-500 היא זאת שמציגה עיצוב מעניין וכפועל יוצא מכך מנצחת ללא עוררין במבחן הרחוב. אמנם המיני כבר אינה חדשה לנו, אך אנו משערים כי גם לו היתה כזו, היא הייתה מפסידה ל-500 בגדול.

      בתא הנוסעים המצב הוא הפוך, ומיני מנסה להציג אמירה עיצובית בדמות המחוון גדול המידות במרכז הדשבורד ומתגי התפעול. אבל זה לא מצליח לה כל כך, וה-500, למרות הפשטות משהו, משיגה את המטרה – היא נראית טוב יותר גם בפנים. את האיכויות אין להשוות. כיאה לבת חורגת של ב.מ.וו, איכויות החומרים, ההרכבה והגימור של המיני גבוהות שבעתיים מזו של פיאט, שבה נרשם חוסר אחידות ונטייה לאיכויות מהסוג הלא מזמין.

      אותו הסרט, ז'אנר שונה

      הפעולה הראשונה בטרם נצא לדרך, היא כיוון תנוחת הנהיגה. במיני זה לקח שניות ספורות, ואילו ב-500 לא הצלחנו למצוא אותה עד לרגע החזרת המכונית לחניון חברת 'car2go' ממנה היא נלקחה. הישיבה הגבוהה משהו ומדרס רגל שמאל קרוב מדיי, לא מאפשרים ישיבה נוחה ובטח שלא נכונה, והעובדה כי גלגל ההגה אינו מתכוונן בציר העומק לא תרמה לשיפור המצב. ותסלחנה לי בנות המין היפה על ההערה הסקסיטית משהו, אבל הישיבה מעלה את השאלה – האם ה-500 נבנתה רק עבור נשים?

      כמי שעושה שימוש בפלטפורמה של הפנדה, גם אל תצפו ליותר מדיי מרחבים בתוך תא הנוסעים. הברכיים מרגישות מקרוב את מגע הפלסטיק הקשיח שמרכיב את דיפון הדלתות והדשבורד, ומרחב נרשם רק בחלקה העליון מכיוון הגג. מאחור, המצב קלסטרופובי הרבה יותר ורצוי שגובה היושבים (שניים, לא יותר) לא יעלה על מטר וחצי, בלחץ.

      צורתה המרובעת של המיני, פותרת את בעיית מרווח הראש והכתפיים מאחור ומהשניה שמתיישבים מאחורי ההגה שלה, מבינים שמדובר כאן במכונית חריגה (לטובה). הישיבה נמוכה מאוד וקרובה לאספלט, נמוכה בהרבה מזו של הפיאט, ממש כמו שאנחנו אוהבים, הגג המרובע נמתח קדימה, השמשה הקדמית ניצבת כמעט ב-90 מעלות ונראית כאילו נמצאת הרחק לפנים והתחושה היא כאילו מושב הנהג נמצא במרכז אורך המכונית. שטח החלונות המצומצם גורם לקלסטרופוביה קלה, אבל מהר מאוד מתרגלים לזה ולומדים לאהוב את הקטע.

      שתי היצרניות ניסו למקסם ככל הניתן את מרחב הפנים, בתוך בסיסי הגלגלים הצנועים, וכפועל יוצא מכך נותרו גם המיני וגם ה-500 עם תאי מטען סמליים. ובאין דלתות מאחור, שימוש במושב האחורי לאחסון תפוקת מסע הקניות האחרון גם הוא בעייתי.

      נעים בזמן

      מרגע צאתה של המיני החדשה לעולם, היא קטפה רק שבחים בסעיפי ההנאה מנהיגה. למעשה, בעידן המודרני היא נחשבת לאחת ממכוניות ההנעה הקדמית הטובות בעולם. הקופר, אותה בחנו עם השקת הדור השני לפני כשנתיים, מחזירה לנו את החיוך לפנים, חיוך שחשבנו שכבר אבד. גם ניעור התאים האפורים, לא הצליח להעלות במוחנו מכונית אחרת עם הגה כל כך כיפי ושלדה כל כך מתמסרת. כל שתרצה היא תעשה, ובפעם הבאה בה נלך לשדוד בנק זה יהיה רק איתה. כלומר, אפשר בהחלט להבין מדוע היא זו שנבחרה לככב גם בסרט בגרסתו האחרונה. נוסף על כך, מתלי המיני למרות הכיול המוצלח לכיוון שיפור היכולות הדינמיות, אינם רוטנים בכבישי ארצנו המשובשים והמכונית מרסנת היטב את מחדלי התשתית בעיר ומחוצה לה.

      וה-500... לא מעלה כל ריגוש בכל הקשור להנאה מנהיגה. ההגה החשמלי מרגיש מנותק, וגם הקשחתו המתלווה ללחיצה על מתג הספורט לא מניבה יותר מכבדות קלה למשקלו. פרט לכך, סובלת המכונית מחיבה יתרה לתת היגוי גם לפני המגבלות, או בקיצור - אקסטרה "אידיוט סייף". גם כיול המתלים זוכה לביקורות ולא מהסוג הטוב. כיול קשיח משהו מתקשה לספוג את מחדלי התשתית, ולמרות זאת המכונית מנדנדת יתר המידה בהגיעה לרצף מהמורות או תוואי אספלט גלי. איך אמרו חכמנו, תהיי יפה ותשתקי.

      בכוח המנוע

      ה-500 בגרסה בה נהגנו, מאמצת את מנוע ה-1.4 ל' של פיאט שמפיק 100 כ"ס ו-13.5 קג"מ. זה בהחלט יכול להספיק לרכב ששוקל פחות מטון, אלא ששיא ההספק מגיע ב-6,000 סל"ד, ושיא המומנט ב-4,200 ומתחת לכך אין כלום. בכל סל"ד הנמוך מ-4,000, מתניידת ה-500 בעצלתיים והאצה מחייבת לחיצה בריאה על דוושת הגז ושהייה בתוך רצועת הכוח גם במצב הספורט. המכונית בה נהגנו כללה תיבת ידנית לה שישה הילוכים, וגם הם התקשו לעשות סדר ושמירה על קצב מספק במהירות הממוצעת בכבישי ישראל חייבה מעבר מתמיד בין ההילוכים. גם מלאכת הבחישה בהם לא נעימה מספיק עם ערפול קל במיקום ההילוכים ודוושת מצמד בעלת מהלך ארוך וקל מדי.

      המיני שניתנה לנו הגיעה בגרסת הקופר המפורסמת. אין ספק שהמכונית הנכונה יותר להופיע כאן היא דווקא גרסת ה-ONE, אך זו כבר מזמן לא מיובאת לישראל. אבל היי, שאנחנו נתלונן על תוספת כוח?

      הקופר הזו חמושה במנוע 1.6 ליטר שמפיק 120 כ"ס. זה אמנם יותר ממה שהפיאט מציעה, אך זה עדיין לא נשמע הרבה. לפחות לא עד שיושבים בה ומבינים שהכוח זה רק תירוץ לנהיגה בה. החכמה הגדולה במיני הזו היא המינון – השילוב בין יכולות השלדה לפאנץ' של המנוע ובזה היא ממש מצטיינת. המנוע הב.מ.וואי מרגיש חי בכל מצב ובכל מהירות סיבוב. יש מספיק מומנט בתחתית לכל סוג של התנהלות וגם בקומות הסל"ד הגבוהות יש מספיק סוסים בגלגלים כדי להשאיר את רוב היפנומטיות מאחור. לזכותו של המנוע הזה אפשר גם לציין את הצליל שהוא מפיק – מעין גרגור מתכתי באסי שכיף לשמוע ושווה לפתוח עבורו את החלונות.

      מכונית המבחן מצוידת גם בתיבה אוטומטית ולמרות החיבה שלנו לתיבות ידניות, עם זו של המיני אפשר להסתדר יופי יופי. יש בה שישה הילוכים קצרים וקרובים ושלושה מצבי נהיגה – אוטומטי רגיל, ספורט ומצב ידני שגם מאפשר לכם לזפזפ בין יחסי ההעברה באמצעות מנופים מאחורי ההגה – לחיצה פנימה מורידה הילוך ומשיכה מעלה. אולם, לא כל כך אהבנו את העצמאות היתרה שלה בהעלאת הילוכים בסמיכות לקו האדום ולעצבנות המובנית שבה בהתנהלות יומיומית.

      מי חי בסרט?

      שתי יצרניות, שתי מכוניות רטרו, שתי פרשנויות. אז מי מהן עושה את הג'וב האיטלקי טוב יותר? בעוד המיני מבצעת היטב כמעט בכל סעיף, ה-500 רושמת לא מעט הערות. היא אינה מהנה לנהיגה, יחידת הכוח שלה מחוספסת ולוקה ביעילותה ואיכויות החומרים והגימור אינם מושלמים. יחד עם זאת, ה-500 מנצחת רק בסעיף אחד, זה לשמו התכנסנו – הנאמנות לז'אנר ה'רטרו'.

      את פיאט 500 לא קונים מהראש, קונים מהלב. היא חמודה, נאה, ומעלה חיוך בכל פעם בה מסתכלים עליה. אל תחשבו על שימושיות, וגם כל הביקורות כנגדה מתגמדות בגלל זה. אבל האם זה שווה את תג המחיר של 135 אלף שקלים? האם זה מה שצריך בכדי שמכונית תפרוט לנו על הרגש? כל אחד יעשה לביתו, אך לטעמנו לא. מחיר זה יקר באחוזים רבים מהמחיר הריאלי למכונית שכזו, גם אם אתם לא אנשים ריאליים בעליל. אז מה נגיד על המיני שעבורה תדרשו להוסיף עוד 50 אלף שקלים?!


      • תודה לחברת 'car2go' המאפשרת למנוייה לשכור כלי רכב לפי שעה, בניהם המיני קופר והפיאט 500 שהגיעו אלינו למבחן
      • תודה לחברת 'צחי כפרי' על השימוש במסלול הדרכות הנהיגה בנחשונים

      מה זה car 2 go?

      חברת car 2 go הנה חברה לשיתוף רכב המשכירה כלי רכב לקהל מנויים לפי שעה. שתי המכוניות שהופיעו בכתבה הגיעו מחברה זו והן מהוות חלק מצי כלי הרכב שלהם, אשר פזורים ברחבי תל-אביב. פרטים מלאים אודות car 2 go נמצאים בקישורים המצורפים.