פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיטת המצליח של חברות הביטוח

      כיצד מעריכים את הנזק כאשר הנכס הניזוק בתאונת הדרכים איננו רכב אחר אלא... עיזים וכבשים? חברות הביטוח ממציאות את הגלגל

      כמה פעמים אמרו לכם סוכן הביטוח וחברת הביטוח "ככה זה" ואתם אפילו לא ידעתם מהן זכויותיכם על פי החוק? על פי הפוליסה? כמה פיצוי באמת מגיע לכם? כמה פעמים האשימו אתכם ש"לא הקטנתם את הנזק"? כושר ההמצאה של חברות הביטוח לצורך דחיית תביעות והפחתתן – מדהים בהיקפו ובפריונו, ושיטת "מצליח" נולדה דווקא במקרים השכיחים והרוטיניים ויכולה להצליח רק בהם. הפעם מקרה לא שכיח ולא רוטיני – דווקא הוא מלמד על הצורך שלכם לחשוב כמו המבטח.

      ידוע לכולנו, כי בדיני הנזיקין והביטוח שולט עקרון "ההשבה לקדמות", כלומר – יש לפצות את הנפגע באופן יביאו אותו, ככל האפשר, למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח או הנזק. עקרון נוסף בדיני הביטוח והנזיקין הוא כי הניזוק חייב להקטין את נזקו, כמידת האפשר. לכאורה ובאופן תיאורטי, המזיק (או המבטח) לא יהיה חייב בפיצוי עבור נזק שניתן היה למנוע באופן סביר.

      לגבי נזקים שמקורם בתאונות של רכב ברכב רובנו כבר יודעים: יש נזק "ישיר" כלומר עלות תיקון הרכב ויש נזק של "ירידת ערך" שהינו נזק כלכלי "גרידא" המשקף ירידת ערכו של הרכב בשוק המכוניות המשומשות. יצויין כי קיימת מחלוקת (שכיום הוכרעה למעשה בפסיקה אך חברות הביטוח ממשיכות לעורר אותה באופן מלאכותי) לגבי אופן חישוב ירידת הערך – האם "טכנית" (על פי נתונים קשיחים ולפי סוג הפגיעה) או שמא "מסחרית" (על פי ההפחתה במחיר הרכב בשוק דה פקטו).

      לגבי נזקי רכוש אחרים כגון בתי עסק ו/או דירות, הערכת הנזק למבנה ולתכולה אולי מעט יותר מסובכת אך גם היא יחסית טכנית, ובפרט כאשר ערך הנכס מוערך מראש לצורכי הביטוח.

      נפלה עליכם עז?

      אך כיצד מעריכים את הנזק כאשר הנכס הניזוק בתאונת הדרכים איננו רכב אחר אלא... עיזים וכבשים? או - אז, צריך לבחון מהם עקרונות דיני הנזיקין והביטוח ולהחיל אותם, אך כפי שנראה - אין זה כה פשוט. העקרונות - יפים נכונים והגיוניים כאשר הם כתובים בספרי החוקים, אך לא תמיד ניתן לדעת כיצד לישם אותם בפועל. ונדגיש - שונים פני הדברים בין נזקי גוף לנזקי רכוש, וכמובן בעלי חיים הינם בגדר "רכוש".

      במקרה שבפנינו, תבע בעל עדר צאן פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו בגין פגיעת משאית בעיזים ובכבשים אשר בעדר, עת חצו כביש. התביעה עמדה על סכום של כ-157,000 שקל, מתוכו סכום של כ-130,000 שקל בגין "מות בעלי החיים" והיתר - בגין "אובדן הכנסות".

      נודה על האמת, תביעה מעין זו הינה נדירה ביותר במחוזותינו, ואמנם קיימים מקרים בהם רכב מתנגש בבעל חיים אך בהחלט נדיר כי בעליו של אותו בעל חיים תובע את בעל הרכב וחב' הביטוח המבטחת אותו.

      יצויין, כי התביעה לוותה בחוות דעת שמאי, ונודה כי אנו סקרנים לדעת כיצד נראתה חוות דעת זו, וכיצד מעריכים את ערכן של עיזים וכבשים ובפרט השאלה הבלתי נמנעת: האם מעריכים אותן כחיות או כמתות?

      חברת הביטוח ממציאה את "המדריך לבעל העדר בחציית כבישים"

      הנתבעים הגישו מצידם אף הם דו"ח שמאי שהעריך את הנזקים בכ-50,000 שקל בלבד וכן חוקר תאונות דרכים שקבע (על בסיס איזה נסיון? כמה תאונות עם בעלי חיים "עדריים" כבר יש?) כי לבעל העדר האחריות לקרות התאונה והנזק. בעל העדר ככל הנראה לא העלה בחלומותיו הפרועים עת עבר עם הצאן את הכביש פעם אחת מני מיליון, שפתאום תהיה חשיבות לשאלה האם עבר "בקצה הירידה ובעקומה" והאם "היה קשה להבחין בעדר ממרחק" והאם הקושי להבחין בו היה בשל "עצי אקליפטוס" או שמא בגין "מפלס קרקע נמוך סמוך לכביש".

      לאחר הליכים מנהלתיים שונים החליטו הצדדים להסמיך את ביה"מ לפסוק על דרך הפשרה הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. יובהר, כי פס"ד כזה הינו לרוב קצר ונתמך לא רק בעילות שבדין אלא גם בנסיבות כלליות אחרות לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

      סופו של דבר, ביה"מ פסק כי לבעל העדר מגיע פיצוי בשיעור של 80% - המשקף את אחריות נהג המשאית לתאונה – אך זאת מתוך שומת שמאי הנתבעים. ההעדפה לשומת שמאי חברת הביטוח הייתה משום שהוא אמד את היקף הנזק על פי "שווי השוק של הכבשים והעיזים במועד אירוע התאונה" ולא, כפי שעשה שמאי התובע, "על פי עלות גידולן של הכבשים והעיזים". ביה"מ קבע כי הנזק הממשי שנגרם, הינו "הפסד שווין של הכבשים והעיזים שמתו, אותן נבצר מן התובע למכור".

      מודים ומתוודים אנו, כי אין הקביעות בדבר האחריות ובדבר אופן אמידת הנזק נקיות מספיקות לטעמנו, אך מאידך אין בידינו להציע קביעות שתהיינה "נכונות" יותר או "הולמות" יותר את העקרונות הכלליים. קשה עד מאוד לבית המשפט – וגם לנו - להכריע במקרה יחידני ובלתי שכיח כגון זה, וללא תקדימים משפטיים. כפי שאנו רואים, יהיו מקרים בהם השכל הישר – ורק הוא – יכריע, ולא ספרי החוקים.

      הלקח החשוב ל'מתמודד מול המבטח'

      מקרה מסויים זה אינו רק אנקדוטה, אלא הוא מקרה קיצון אשר הבאנו אותו על מנת ללמדכם דבר-מה חשוב ביותר, שהוא בדיוק ההיפך ואשר מתרחש לעיתים מזומנות הרבה יותר, לרוב מבלי שתשימו לב, וכוונתנו דווקא לשימוש המסולף ב"עקרונות". כמה פעמים אמרו לכם סוכן הביטוח וחברת הביטוח "ככה זה" ואתם אפילו לא ידעתם מהן זכויותיכם על פי החוק? על פי הפוליסה? כמה פיצוי באמת עליכם לקבל כדי להשיב את מצב הרכב או הרכוש לקדמות – והלא זהו הערך העליון? כמה פעמים השתמשו כלפיכם ב"עקרונות נעלים" כדי להצדיק "קיזוזים" ו"הפחתות" ואי זכאויות" למיניהן? כמה פעמים האשימו אתכם ש"לא הקטנתם את הנזק"?

      השתמשו - תמיד - בשכל הישר שלכם, גם במקרים ה"רגילים" לכאורה, זיכרו - כושר ההמצאה של חברות הביטוח לצורך דחית תביעות והפחתתן מדהים בהיקפו ובפריונו, ושיטת "מצליח" נולדה דווקא בעריסת המקרים השכיחים והרוטיניים ויכולה להצליח רק בהם.

      *הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח.