כתבת יום-הולדת 50 למיני, לא יכולה להיפתח במשפט אחר מלבד "סלע הנאתנו". המיני הקטנה שהפכה את מלאכת הנהיגה לעינוג חושים, חובקת יובל שנים להולדתה ושישה מיליון צאצאים מתוצרתה עשו דרכם לכבישים עד לרגע זה, כולל את היורשת הבווארית של ב.מ.וו. האם הנצר הבא ישמר את הקסם כקודמיו?
את תחילת דרכה של המיני, נאתר במפעל BMC בעיר קאולי בבריטניה ב-1959. תחתיו ירדו מפס הייצור כ-610 אלף יחידות, עד שלאחר מכן הועתק מפעל הייצור ללונגברידג', והשלוחות המסופחות הצטרפו לחגיגה: מקסיקו, ברזיל, ספרד, יוגוסלביה, איטליה וכמה פרובינציות נוספות. הרעיון לייצורה נולד כבר ב-1955 וממש כמו בימינו, נוצר ביקוש למכוניות קטנות נפח ופחות גזלניות היות והשוק הבריטי היה שרוי במשבר טובעני.
רובר שהייתה אחראית בלעדית על המותג, שמרה עליו עד שנת 1994, אך אז נאלצה לרדת מנכסיה בשל קשיים ומכירות מעטות שגרמו לה נזקים עצומים. מי שהתערבה והושיעה אותה הייתה ב.מ.וו. הגרמנית. אלא שבהחלטה פיננסית פירקה את רובר לחטיבות קטנות, והחלה לעבוד על המיני החדשה 'ב.מ.וו מיני' המודרנית, שהוצגה בשנת 2000 והמשיכה את המסורת הקסומה, אולם במחיר גרמני לכל דבר.
דברים טובים בחבילות זעירות
קסם כאמור, היא מילת המפתח במיני. מה זה קסם? דיוויד בליין היה מת לשלוף מהשרוול גיזמו כה מתוחכם ומתחכם, אך עדיין גדול דיו להכיל 4 אנשים שמרגישים כמו גוליבר בניחותא. איך עושים את זה? לוקחים פלטפורמה רעיונית ובונים עליה היסטוריה. המיני הקטנה נשענה על תבנית של מכונית קטנה וקופסתית פרוייקט אוסטין 15. צוות מצומצם ביותר של שני סטודנטים לעיצוב ומכניקה, יחד עם ג'ק דניאלס (אין קשר לשיכר), פעלו על פי הנחיותיו של מנהל ה'על' של BMC, לאונרד לורד, שלא יכל עוד לעמוד מהצד ולספוג קו האופנתי מתעגל שלא עושה לו טוב על הנשמה.
הוראותיו היו ברורות: "תייצרו לי מכונית קטנה שמידותיה 3 × 1.2 × 1.2 מ', וחשוב שיהיה בה נפח לאנשים בגובה 1.80. הקפידו להשתמש רק בקשת המנועים הנוכחית ביצרן". האב טיפוס שבא לעולם כונה על פיהם "הקופסא הכתומה". מן הסתם בגלל הצבע העז והמבנה המרובע. התצורה הייתה במבנה 2 דלתות, 4 חלונות, ומושבים משותפים מאחור. על מנת לייעל את הפלטפורמה, ולמעשה לקבוע רף חדש בתעשיית הרכב מנקודה זו והלאה, ההנעה נשלחה לסרן הקדמי והמנוע לו ארבע בוכנות בקירור מים, אוכלס לפני הנהג.
אולם המהפכה המשמעותית במיני, טמונה במערכת המתלים הגאונית שהומצאה על ידי ד"ר אלכס מולטון. במקום להניח את המרכב על מערכת מתלים מבוססת קפיצים ספיראליים, הוכנסו לשימוש בכל קצה קונוסים מקוצרים עשויים גומי אלסטי במיוחד. בשילוב עם צמיגיה הקטנים שנדחפו החוצה, זכתה המיני לנוחות נסיעה קרטונית וקופצנית משהו, אלא שהסידור הזה מירק את הנהג במכונת נהיגה שאין דומה לה ברמת התקשורת, ומשם הדרך לתואר "גו-קארט" לכביש הציבורי היה אצלה בכיס.
זה שהתחיל הכול
המיני הראשונה בהחלט נולדה ב-1959. אלפי מכוניות הוזמנו על ידי לקוחות ונראה היה כי המפעל אינו מתקשה לעמוד בקצב הייצור. כך שבקיץ לאותה שנת בכורה, נותרו עודפים במגרשי המסירות. השם שלה מיני, לא ניתן לה מראשית חייה מפני שהתפקדה כבת ליצרן BMC שמקורותיו היו אוסטין ורובר. השם שנבחר עבורה, היה 'מוריס-מיני מיינור'. מעין הכלאה שמגשימה את ייעודה "מיינור", דהיינו הקטנה ביותר על תקן הבשורה המיניאטורית לציבור.
בשנים הראשונות, המיני התקשתה לנפח את חשבון הבנק של היצרנית, ורק בשנות ה-60 המוקדמות ויחד עם הדחיפה של ג'ון קופר ומעלליו, החלה המיני לצבור לעצמה קהל אוהדים רחב שגילה פנינה של ממש מתחת לאפו. במשך השנים חלו עליה כמה שינויים, כולל החדרה של תיבה אוטומטית אופציונאלית וכן מערכת מתלים רכה יותר שהייתה מקור לעוררין בשל איבוד חלקי של יכולתה המרשימה לתקל פניות במהירות ובהנאה.
יחד עם כך היא הייתה נוחה יותר, ולכן הגדילה את המשיכה גם לציבור שתר גם אחר פינוק, ותרמה ליצרן לשמור על מקומו. עלותה של המיני היוותה אחד הפקטורים החשובים בה אך בד בבד גרמה ל-BMC להצר צעדיה לקראת הלקוחות, ולהציע תוספות רק בתשלום. עד 1967, הדור ה-1 של המיני מכר כמיליון מכוניות סביב העולם.
הדור השני
בין 1967 ל-1970 BMC ייצרה את הדור הבא למותג המיני המצליח. עד לאותה נקודה, הטמיעה המיני את מעמדה בתעשיית הרכב כאחת הדמויות האהובות ביותר וכן הספיקה לככב בסדרות ובקולנוע, שהידוע מהם הוא הג'וב האיטלקי מ-1969, בכיכובו של מייקל קיין הוותיק. המיני החדשה לא באמת הייתה כה חדשה למתבונן רק בתוכנה. זולת הרענון העיצובי שמעצביה המטירו על גופה כנדרש מזמנים מודרניים יותר, הכול נשאר אותו דבר.
על הדרך, לצד הגרסאות הקלות להן 850 סמ"ק, לדור השני הוכנסו מנועים בנפח 1.2 ל' ו-1.0 ל' בצורות ובמרכבים רבים כמו הקלאבמן, הריילי, הקאנטרימן מיניוואן די מחריד לטעמם של רבים, ואפילו 'פיק-אפ' שמשך חייו נמרח על 20 שנה. בו בעת, היו אלו שנות הפריחה של המיני בעולם המירוצים ובסבב הראלי העולמי. ניצחונותיה בראלי 'מונטה קרלו' ב-1964, 1965, ו-1967, בידי נהגים פיניים כראונו אלטונן, וטימו מאקינן קיבעו אותה כאלופה אנדרדוגית שאסור להמעיט בערכה לעולם.
לפני שהגרמנים באו
בהפתעה לא מרעישה, כך פרסמו עיתוני בריטניה דאז, הגיע הדור השלישי והרביעי למיני המקורית בשנות ה-70. שלוש שנים בלבד לאחר הדור השני. בפעם הראשונה מאז החל ייצורה, החתימה הקונספטואלית של המיני שונתה מ-ADO15 ל-ADO20, והתקופה נתנה אותותיה גם במתחרות. הפערים בין הדגמים כללו מבנה מחוזק בעיקר בחלקי הרצפה והדלתות, ויחידות התאורה שילבו עתה את נורות המחוונים כחלק מאלומות הישבן.
בתחילת שנות ה-70, הכתיבו הזמנים קו אופנתי גדל מימדים שדעך רק בתום העשור כשארה"ב נפלה למעמקי משבר הנפט. המיני נותרה בעיני העולם כאחת המכוניות האהודות ביותר, אך עיצובה התעייף, ואירופה נכנסה לעידן מכוניות ה'על' שהגיחו מיצרני האיטלקיות הנועזות מבית למבורגיני ומזרטי. יתרה מכך, הפריצה של מכוניות הסופר מיני הקבוצתיות למשפחה פולקסווגן פולו, פורד פיאסטה וכדומה, סללו את הדרך לדור חדש שהמיני הצנועה לא יכלה לאתגר אותו עם מימדיה.
לקראת סיום, המיני זכתה לשלישית דורות מעודכנת בין השנים 1984-2000 עד אשר נפסק ייצורה לחלוטין. בתקופה זו בריטניה עשתה כמיטב יכולתה לשבץ אותה כקלאסיקה מודרנית דרך תוספות מהודרות כעור למושבים, ניקלים, מערכת שמע משופרת ומהדורות אקסקלוסיביות. אך הכתובת הייתה על הקיר לאחר 40 שנה. בשנת 2000, 6 שנים אחרי שב.מ.וו השתלטה על רובר, נולדה המיני הראשונה שיצאה תחת מותג ב.מ.וו, והבריטית הקטנה זכתה לעדנה מחודשת בהתאם לפרופורציות של המאה הנוכחית.