החלמאות של בתי המשפט

כל מערכת משפט באשר היא, הדנה בסכסוכים אזרחיים פרטניים, מכוונת להכרעה בסכסוכים והבאתם לסיומם. יש מערכות משפט הכפופות לחוקים ויש גם כאלו הכפופות לשרירות ליבו או מצב רוחו של מישהו. כך או כך, לא תעלה על הדעת מערכת משפט אשר יוצרת סכסוכים חדשים ומנפחת את הקיימים, במקום לסיימם.

כתמיד וגם כאן, המציאות עולה על כל דמיון ופסק הדין שנביא היום הנו דוגמה לחלמאות הפוגשת קפקאיות ובדרכן הן אוספות גם את האדישות, ויחד מחוללות שמות בבעלי הדין ובאמון הציבור במערכת המשפט וביכולתה לפתור סכסוכים באופן יעיל וצודק. והכל - בגלל ניסוח בלתי ברור של הסכם פשרה בתביעת פח פשוטה שנדונה בבית המשפט לתביעות קטנות, שממנו אי אפשר היה להבין בדיוק למי ומתי צריך לשלם 3,000 שקלים, שעצם החובה לשלמם לא היתה (כנראה?) שנויה במחלוקת. להכרעה בסוגיה הרת גורל זו לציבור הישראלי ולאנושות, נדרשו לא פחות מאשר ארבע ערכאות שונות. רוצים לנחש כמה עלו הוצאות המשפט לצדדים? ולמדינה? (כלומר לכם, משלמי המסים).

ומעשה שהיה כך היה, אם תוכלו להאמין: אי פעם בעבר התרחשה לה תאונת פח קלה – אחת ממיליון. משפחת פלמוני תבעה את מר פלוני ובסופו של דבר הגיעו להסכם פשרה לאחר הליך של גישור. הסכם הפשרה גובש על ידי מגשר - קיבל תוקף של פסק דין על ידי שופט הגם שהיה במהותו ובעיקרו בלתי ברור כלל וזרעי הפורענות העתידיים היו קיימים בו – ואם נרשה לעצמנו לאמר – גם גלויים מאוד לעין. כבר אז.

לא נלאה אתכם בנוסח המלא של ההסכם ורק נאמר כי לא ניתן להבין ממנו - האם התשלום שהיה צריך מר פלוני לבצע, הוא לפי דו"ח שמאי או שמא סכום "פיקס"; האם נדרש שהצד הנפגע יתקן את הרכב או לאו; למי בדיוק ישולם הסכום - האם לנפגע או למוסך; האם התשלום מותנה בהמצאת חשבונית מס; והאם בעצם ישולם סכום של 3000 שקלים או של 2951? כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט כסף, ועל זאת גם נאמר כבר: "נח בשבע שגיאות" שכן ההסכם כלל רק ארבעה סעיפים.

הואיל והצדדים נחלקו בפרשנותם לעניין מימוש ההסכם, פנו שוב לאותה ערכאה שנתנה תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בבקשה שיפרשוה, כלומר בית המשפט. אך זה לא נעתר להם וקבע באופן לאקוני כי ניתן פסק דין שאישר הסכם גישור, ואם צד כלשהו סבור כי לא מולא החיוב בפסק הדין, הנו רשאי לפנות להליכי הוצאה לפועל. במילים אחרות, בית המשפט סגר את שעריו בפני המתדיינים ושלח אותם לערבות ההוצאה לפועל. בכל הכבוד, לדעתנו שומה היה על בית המשפט באותה הערכאה לזמן הצדדים לדיון בפניו ולהביאם להסכמה בו במקום.

ואם בית משפט ממליץ, בעלי הדין לא יבצעו? לפיכך אכן נפתח תיק הוצאה לפועל על ידי משפחת פלמוני כנגד מר פלוני. עוד אגרה? עוד הליכים? עוד עוגמת נפש? למה לא, הרי ברומו של עולם עסקינן. במסגרת תיק ההוצאה לפועל, הוטלו עיקולים על משאית ועל עגלות נגררות של מר פלוני אשר שווים כארבע מאות אלף שקלים. כן, אין כאן טעות, במדינתנו קיימת ערכאה המסונפת למערכת בתי המשפט בה ניתן לעקל רכוש בגין חוב של פחות מ- 1% מערך הרכוש המעוקל.

אכן, על פי פסק הדין שהבאנו היום, יש הלכה המאפשרת זאת (בסייגים ותתי סייגים ועוד כמה פלפולים אשר זר לא יבינם). מר פלוני הגיש הליכים ובקשות שונות להוצאה לפועל ובסופם קבע כבוד ראש ההוצאה לפועל שפסק הדין אינו אכיף כלל והורה על סגירת התיק. החלטה סותרת לזו של בית המשפט? ולאחר ששני הצדדים כבר טרחו ואף הוציאו הוצאות וסבלו עוגמת נפש? לא נורא. טוב שיש עוד ערכאות לפנות אליהן.

על החלטה זו של ראש ההוצאה לפועל הוגש ערעור על ידי משפחת פלמוני לבית המשפט המחוזי, שם הושג הסדר בין הצדדים לפיו הרכב יוכנס לתיקון במוסך ומר פלוני יסכים לקיים חיובו המקורי על פי הסכם הגישור.

חשבנו שבא לציון גואל? לא ולא. גם הפעם לא השכילו הצדדים לקיים את ההסדר שביניהם. מר פלוני טען כי התיקון שכביכול בוצע היה פיקטיבי. במסגרת בירוריו הוציא ממשרד הרישוי היסטורית בעלי הרכב הנפגע ומשם למד, כי במועד התאונה המקורית הרכב הנפגע כלל לא היה רשום על שם משפחת פלמוני, ובכלל – אותו הרכב ממש הוכרז כ"אובדן גמור" בשל תאונה אחרת, המאוחרת לתאונה נשוא התיק. מכאן הסיק מר פלוני כי פעולות משפחת פלמוני למימוש פסק הדין המקורי היו שלא בתום לב. כמובן למשפחת פלמוני היתה גרסה הפוכה ושוב הגיעו הצדדים ללשכת ההוצאה לפועל, ושם נאלץ מר פלוני לשלם את מלוא יתרת החוב בתיק לצורך סגירתו.

אך גם זה לא היה סוף פסוק. מר פלוני לא וויתר, והגיש תביעה כנגד משפחת פלמוני לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הטלת העיקולים על רכוש ששוויים גדול לאין שעור מסכום החוב.

לא נלאה אתכם בהליכים שהתקיימו בתביעה זו, אשר אף הם גזלו זמן שיפוטי רב. למרבית התדהמה, גם ערכאה זו נדרשה לסוגית פרשנות אותו הסכם מקורי אשר ניתן בשלב זה כבר לכנותו ככל הנראה "זרע אנדרומדה". תביעתו של מר פלוני נדחתה והוא חוייב בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשעור של 3,500 שקלים. ואנו מבקשים רק לשאול: האם איש במהלך הדרך הארוכה והמוזרה הזו לא ראה את עירומו של המלך?

לכם קוראינו, נציע כך: ודאו כי פסק הדין בתיקים שאתם מנהלים (בין כתובעים ובין כנתבעים) ומגיעים בהם להסכמים – ברור, ואינו מובנה כמבוך ללא מוצא. לחלופין, אולי כדאי שתפסיקו לעשות תאונות?


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'