פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פיצוי, גם אם הנהג אינו מורשה לנהוג

      האם יכולה חברת ביטוח להתנער מפיצוי למבוטח כשהפוליסה נקובה על שמו בלבד, ובעת התאונה נהג אדם אחר? לא לגמרי

      חברות הביטוח מסכימות להוזיל פרמיות בתנאים מסוימים, ובעיקר כשהסיכון להתרחשות אירוע הוא נמוך יותר. כך למשל, דתיים יכולים לקבל פרמיה מופחתת אם יצהירו שאינם נוהגים בשבת, שכן בכך סיכונה של חברת הביטוח יהא מופחת. כך גם לגבי מבוטחים שמוכנים להגביל את הפוליסה לנהג אחד ויחיד. אולם, מה קורה אם אירוע הביטוח אינו תואם לפוליסה. מה הדין במקרה בו המבוטח, נהג נקוב בשם, אינו זה שישב מאחרי ההגה בעת המקרה?

      המציאות מלמדת כי חברות הביטוח במקרים דומים, דוחות כמעט אוטומטית את פניית המבוטח לתשלום ומותירה אותו ואת שאר הנפגעים ללא פיצוי. אלא שעל פי סעיף 18 ג' לחוק חוזה הביטוח, היא אינה יכולה לדחות את הדרישה במלואה והיא בכל זאת תאלץ לשאת בתשלום התגמולים. חברת הביטוח נשענת על הטענה שהוחמר סיכונה כמבטח, משום שהנוהג אינו הנהג הנקוב בשם והיא כמבטחת צריכה להיות מודעת לסיכון נוסף שכזה. טענה זו מוצדקת, ומשום כך מאפשר לה החוק את הזכות לבטל פוליסה תוך 30 יום מהרגע שנודע לה על ההחמרה בסיכון. אולם, היא אינה יכולה להימנע כליל מתשלום מלא תגמולי הביטוח ואלה יהיו מופחתים בהתאמה להבדל שבין הפרמיות, הזולה לעומת היקרה. כך למשל, אם פרמית "כל נהג" עלותה 4,000 שקלים, ופרמית "נהג יחיד" עלותה 2,000 שקלים, הרי שבמקרה ונזקי הרכוש מוערכים ב-100 אלף שקלים היא תישא בתשלום מחציתם, בהתאמה להבדל שבין הפוליסות.

      לכותב שורות אלה ידוע כי לאחרונה, חברת ביטוח מסויימת התפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט בתיק עם נסיבות דומות מאוד כשהמבוטח חש כי הוא אינו יכול לנהוג מפאת שכרותו והעביר את מפתחות ריכבו לחברו הפיכח. לא יהא זה מרחיק לכת לחשוב, כי חברת הביטוח חששה מהשלכות של פסק דין לרעתה על תיקים רבים אחרים. בצד הדברים, יש לדעת כי חברת הביטוח תהיה פטורה במקרה שכזה לשלם פיצויים למבוטח במידה ויוכח שפעל בכוונת מרמה, או שמבטח סביר אחר לא היה מוכן להתקשר עימו ולבטחו עם ההחמרה. לכאורה, חברות הביטוח יכולות לטעון בקלות כי לו היו יודעות שלא מדובר בנהג בודד, לא היו מסכימות לתת כיסוי ביטוחי.

      אולם, המדובר בתנאי שלא קל לעמוד בו. מכל מקום, זו אינה הבעיה של המבוטח: על פי פסק דין "רמי חדד נגד מנורה" (ת.א. 5283/06, ראשל"צ), נקבע שנטל ההוכחה על התובע מחייבו להוכיח רק את קרות האירוע, ואילו הנטל להוכחת העילה שבגללה מסרבת המבטחת לשלם את הפיצוי מוטל על חברת הביטוח. אם מדובר באירוע בודד שבו נבצר מהמבוטח לנהוג ברכב, יהיה קשה לחברת הביטוח להוכיח כוונת מרמה. ואולם, אם מדובר באירועים שחוזרים על עצמם בהם המבוטח, קרי הנהג הנקוב בפוליסה, אינו זה שנוהג ברכב רק כדי לחסוך בעלויות הפרמיה, חברת הביטוח תוכל על בסיס דברים אלה להראות כוונת מרמה של המבוטח.


      * הכותב הנו עו"ד מומחה לדיני תעבורה, ביטוח, ונזיקין. האמור, אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין לראות בו הזמנה לסטות מהכללים האמורים בפוליסה