ג'נסון באטון (בראון) ניצח גם את המירוץ השביעי לעונה, שנערך היום (ראשון) במסלול 'איסטנבול פארק' שבטורקיה. זהו נצחונו השישי העונה, הרביעי ברציפות, ולא נראה כי מישהו מהמתחרים יכול להדביק את הפער ממנו ומקבוצתו. אלא שיותר מבאטון, שלט במירוץ השעמום.
רגע לפני הזינוק, נראה היה כי אנו הולכים למירוץ מרתק ורווי אירועים. קבוצת רד בול שהגיעה עם חבילת השיפורים שהבטיחה (כולל הסופר דיפיוזר), הציבה את סבסטיאן ווטל בפול פוזישן ומארק וובר במקום הרביעי. בינהם התמקמו באטון ובן קבוצתו רובנס באריקלו, ומאחור יארנו טרולי (טויוטה), צמד נהגי פרארי קימי רייקונן ופליפה מאסה ופרננדו אלונסו (רנו).
עם הזינוק, פרצו באטון וצמד נהגי הרד בול קדימה בעוד שבאריקלו, בגלל תקלה, נשר למקום ה-14. את השיפור הגדול ביותר עשה ניקו רוזברג (וויליאמס) שזינק תשיעי, ואחרי הפנייה הראשונה התמקם חמישי והשאיר מאחוריו את מאסה. רייקונן כנראה בגלל תקלה, לא הצליח לשמור על מקומו.
עוד בטרם הסתיימה ההקפה הראשונה, עקף באטון את ווטל שלקח רחב מידי את אחת הפניות. בקבוצת רד בול הבינו שהסיכוי היחיד לנצחון יהיה שינוי כפוי באסטרטגיית המירוץ, אולם זה לא הצליח, והגרמני איבד גם את המקום השני לבן קבוצתו. באריקלו, שנאלץ להתמודד מאחור, הסתחרר בהקפה השמינית לאחר ניסיון עקיפה כושל על הייקי קובליינן (מקלארן) ונפל למקום ה-17. הברזילאי התקשה להתאושש ופרש לבסוף, 10 הקפות לסיום.
הפרישה הראשונה של בראון העונה, והעובדה כי רד בול עשו עוד צעד קדימה ברמת המכונית, מחייבים את בראון לערוך שיעורי בית חשובים לקראת המירוץ הבא שיערך בעוד שבועיים בסילברסטון (בריטניה). אלא שהצופים לבטח יחכו לנפילה של באטון, אחרת תסתיים העונה באופן סופי במחציתה. בניגוד לעונות הקודמות, את הימים שבין המירוצים ממלא הסכסוך בין ה-FIA לאיגוד הנהגים.
באטון, אלוף אמתי או עניין של מזל?
השליטה המוחלטת של ג'נסון באטון העונה אינה מתקבלת בצורה אחידה בקרב פרשני הפורמולה 1 בעולם. הנהג הבריטי אמנם סומן כאלוף עולם פוטנציאלי כשהצטרף לסבב בשנת 2000 עם וויליאמס, אך מהר מאוד הבינו הבריטים כי לא ממנו תבוא הישועה. את השנתיים הבאות העביר ללא הצלחה יתרה בקבוצת בנטון שהפכה לרנו, וב-2003 עבר לב.א.ר.
עם באטון, קיוו בב.א.ר להצעיד את הקבוצה קדימה ואת העונה הראשונה שלו סיים הבריטי במקום התשיעי, תוך שהקדים את בן קבוצתו ז'אק ווילינייב שבאמתחתו כבר היה תואר אליפות פורמולה 1 ומספר תארים מארה"ב. 2004 הייתה עונה מוצלחת יותר, אותה סיימה ב.א.ר כסגנית האלופה (פרארי), ובאטון שלישי בדירוג הנהגים.
בשתי העונות הבאות התקשו הנהג והקבוצה, שב-2006 עברה סופית לבעלותה המלאה של הונדה, להדביק את הפער מול המתחרות והחלו אט אט לסגת לאחור. באטון, שלא הבריק בצורה יוצאת דופן, התקשה למצוא מושב ראוי יותר ליכולתו וממירוץ למירוץ החל לדעוך. בנוסף על כך, הוא עמד בצילם של נהגים אחרים כמו פרננדו אלונסו, פליפה מאסה, קימי רייקונן, ניק היידפלד ואחרים, שכן הצליחו למצוא מקומם בקבוצות הגדולות ויש לכך סיבה.
לאחר הודעת הפרישה של הונדה בסוף 2008, נראה היה כי באטון הגיע בלית ברירה לתום קריירה אותה לא הצליח לפתח יתר על המידה. אף קבוצה לא התעניינה בו, ודיוויד קולטהארד הוותיק כבר הספיד אותו. החזרה למסלול התאפשרה בזכות רוס בראון, שכנראה ידע כי בידיו מכונית מנצחת וכאן סוד ההצלחה כולה.
ג'נסון באטון הוכתר לאלוף העולם עוד בטרם החלה העונה, וכאן למעשה ניתן לסכם את פועלו. הוא אמנם נהג מוכשר, אך לא קורץ מחומר של אלופים ואת השיא שלו הוא גם כך כבר עבר מזמן. את האחריות לתואר הראשון שלו, ואולי גם האחרון, יש לשים על המכונית בלבד וגם על רוס בראון הנחשב למנהל הקבוצה הטוב מכולם החפץ בייקרו.
בראון ראויה לתואר אליפות הקבוצות היות והצליחה להתאים את מכוניתה בצורה הטובה ביותר לתקנות החדשות, אך דווקא בגלל זה ג'נסון באטון לא ראוי לתואר אלוף העולם. ובכל מקרה, תהיה זו עונה בה תיזכר דווקא היריבות והפוליטיקה בין הקבוצות וההתאחדות, ולא ההצלחה על המסלול.
תוצאות המירוץ וטבלאות האליפות
תוצאות גרנד פרי טורקיה 2009:
1. ג'נסון באטון, בראון
2. מארק וובר, רד בול
3. סבסטיאן ווטל, רד בול
4. יארנו טרולי, טויוטה
5. ניקו רוזברג, וויליאמס
6. פליפה מאסה, פרארי
7. רוברט קוביצה, ב.מ.וו
8. טימו גלוק, טויוטה
דירוג הנהגים לאחר מירוץ מס' 7:
1. ג'נסון באטון, בראון 61 נק'
2. רובנס באריקלו, בראון 35 נק'
3. סבסטיאן ווטל, רד בול 29 נק'
4. מארק וובר, רד בול 27.5 נק'
5. יארנו טרולי, טויוטה 19.5 נק'
6. טימו גלוק, טויוטה 13 נק'
7. ניקו רוזברג, וויליאמס 11.5 נק'
8. פליפה מאסה, פרארי 11 נק'
דירוג היצרניות לאחר מירוץ מס' 7:
1. בראון 96 נק'
2. רד בול 56.5 נק'
3. טויוטה 32.5 נק'
4. פרארי 20 נק'
5. מקלארן 13 נק'
6. וויליאמס 11.5 נק'
7. רנו 11 נק'
8. ב.מ.וו 8 נק'