כנפי טיס או כנפי צניחה?

צל"ש או טר"ש, הוא מושג ששימש אותנו לא פעם לביטוי הכרעות במבחני הדרכים שלנו בין אם למכוניות או לכלי דו-גלגלי וגם הפעם, מועמד נוסף עומד למבחן כשהכל מונח על הכף. נקדים את המאוחר ונספר לכם כי מחד, יש לו הכל כדי לזכות בצל"ש: מנוע שני צילינדרים בעוד שמתחריו עדיין נאבקים עם אחד בלבד, הוא שימושי להפליא, נוח ואפילו מהנה. אולם מאידך, הכרעת קיומו צמודה אך ורק לתג המחיר הצמוד לו. תג מחיר שהופך אותו לאחד הכלים היקרים ביותר בקטגוריית קטנועי ה-400 סמ"ק.

אם התשובה המכרעת, השורה התחתונה, חשובה לכם יותר מההיכרות עם הכלי החביב של הונדה, אתם מוזמנים לגלול בזריזות מטה ולגלות. אולם, בכל זאת נשמח אם תעברו איתנו פסקה אחרי שורה, כדי לגלות מיהו בעצם כסוף הכנף של הונדה.

את הסילברווינג של הונדה, כמעט שלא צריך להציג. הקטנוע הגדול נמצא איתנו כבר מאז 2002 וכמו רבים מבני משפחתו, גם הוא מנסה ללכת צעד אחד רחוק יותר ממתחריו. במידה רבה, הוא גם הצליח במשימה זו, אם כי בשנה האחרונה זוהרו דהה והצגת מחליף הייתה מתבקשת מתמיד.

בסוף שנת 2008 הונדה ענתה לדרישה מהלקוחות והציגה בתערוכת האופנועים במילאנו את הסילברווינג המחודש עם הבטחה לשינוי עיצוב מוחשי ושלל שדרוגים וליטושים לכלי המוכר.

ואכן, הסילברווינג הגיע אלינו כשהוא לבוש במחלצות חדשות לגמרי, כאלה שהולמות אותו הרבה יותר וגם נכונות יותר מבחינת התקופה והמתחרים, אשר הספיקו להתחדש גם כן. במבט מהחזית, ההונדה הזה נראה נאה מאוד, אך גם דומה אולי אף מדי אל כלי פופולרי אחר, ה-T-MAX של ימאהה. מאחור, הסילברווינג שומר על קווי המתאר של הדגם היוצא, כולל צורתו של המפלט, אך אין לנו טענות לכך משום שהתוצאה בהחלט משביעה רצון. במבט מהצד, הדעות מעט חלוקות. הפיסול הכללי בהחלט סוחט מחמאות, אך משהו בפרופורציות נפגע כתוצאה מהלבשת גוף ארוך כל כך על בסיס גלגלים קצר יחסית של 1.6 מטר.

הישיבה על הסילברווינג מתחילה בצניחה קלה. המושב שלו נמוך למדי, כחלק מהניסיון של הונדה לשמור על מרכז כובד נמוך ככל הניתן, אבל ברגע שמניחים עליו את הישבן, לא רוצים לקום. המושב שלו נראה ומרגיש כמו כורסה קטנה והוא מפנק את לחיי הישבן מהשניה הראשונה ועד לקימה המאולצת ממנו.

כיאה לקטנוע בקטגוריה הזו, יש גם לא מעט מקום לרגליים, למקמן ב-90 מעלות לגוף ולירכיים או אף לשלוח אותן קדימה ולכך לא מפריעה השדרה המרכזית המוגבהת. הנחת הידיים על הכידון יוצרת תנוחת רכיבה זקופה, כשהידיים שלוחות הרחק לפנים. מן תנוחת שאנטי שכזו שרומזת על יכולתו לגמוא מרחקים בינעירוניים לא מבוטלים.

ממול ומאחורי הכידון הבולט, שוכן אחד מלוחות המחוונים האינפורמטיביים שאנו מכירים. יש בו כמעט את כל המידע שרק ניתן לרצות עם תצוגה אנלוגית ודיגיטלית: מד מהירות, מד סל"ד, חום מנוע, כמות דלק, נתוני צריכת דלק ושאר פונקציות במחשב הדרך. נפלא.

הסילברווינג ממשיך להצטיין גם בכל הקשור לשימושיות ותאי האחסון עם אחד גדול מתחת למושב המתאים לשתי קסדות מלאות ושני תאונים ממול לברכי הרוכב, כולם ננעלים ואת כולם יש לפתוח עם מפתח ההתנעה.

כמו כל מבחן, גם זה מתחיל בעיר, בין רמזור לרמזור ובין טורי המכוניות. אולם, בניגוד לייעודו הקטנועי, הסילברווינג מעט מתקשה ומקשה על הרוכב. הוא לא רחב באופן מוגזם, אבל הוא מרגיש מעט גדול לרחובות הצפופים שלנו. הוא ארוך יחסית, כבד ואפילו מעט מסורבל. גם לפעולת ההיגוי שלו יש להתרגל. זה אמנם חד ומהיר מאוד, אבל הוא לא מצליח להשכיח לרוכב שבין הכידון לקצהו הקדמי יש איזה חצי מטר הפרש של עודף פלסטיק.

הישיבה הנמוכה עליו פוגעת מעט ביכולת הצפיה מעל לגגות קופסאות הפח וגם המראות שלו נמצאות בגובה מקביל לזה של מראותיהן מה שאומר שיש לתת משנה תשומת לב בעת ביצוע השתחלויות ותמרונים צפופים. אותה הנמכה כללית שהזכרנו קודם, יחד עם בסיס הגלגלים הארוך גורסים שההונדה הזה לא ממש מחבב מדרכות גבוהות וממש לא מומלץ לשפשפו עם הקרקע.

הסילברווינג חמוש כאמור במנוע חריג בקבוצה המציע שני צילינדרים בנפח 400 סמ"ק המשחררים 39 כ"ס אל הגלגל האחורי. רמת הספק זו מכתיבה צורך ברשיון מסוג A (מעל ל-33 כ"ס) אשר מצמצם עוד יותר את קהל המטרה. 39 כ"ס זה בהחלט לא מעט ודי במבט על דף הנתונים כדי לפתח ציפיות.

אבל נתון זה צריך להתמודד עם אחר והוא המשקל – הסילברווינג השמין במתיחת הפנים והגיע לכדי 247 קילוגרם. כן, 247 קילוגרם וזה לא מעט בכלל. בפתיחת מצערת מלאה בזינוק מהמקום הווריאטור מעביר את הכוח רק ב-2,500 סל"ד, מתוך המטרה להתמודד עם המשקל הכבד. התוצאה היא הססנות קלה בזינוק מעמידה ברמזור. כדי לרסן את הכוח, הווריאטור ממריץ את הסל"ד ל-3,800 סל"ד עד כ-40 קמ"ש ורק אז הוא עולה מדרגה (מוחשית בזינוק) לכדי 5,000 סל"ד. אחר כך, כבר מדובר בסיפור אחר לגמרי וישנה תחושה שהכוח העומד לרשות יד ימיננו הוא בלתי נדלה.

רק כשיוצאים מהגבלות המהירות העירונית, הסילברווינג מצדיק את כנפי הטיסה שבשמו. עד 80 קמ"ש, מלבד החרישיות, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בקטנוע חלוש והססני. אך מייד עם חציית רף מהירות זה, ההונדה הזה רוצה עוד ועוד. פתיחת המצערת לרווחה גורמת לדחף מיידי שלא פוסק עד מהירות כפולה מזו שבה התחילה החוויה. לטובה יש לציין את מיגון הרוח המעולה שלו. בכל מהירות שהיא, משבי הרוח מדלגים מעל לקסדה וזה תורם מאוד גם להשקטת רעשי הרוח מסביב לרוכב.

הקילוגרמים כאילו נעלמים והסילברווינג פורץ קדימה עם יכולת להביש דו-גלגליים רבים אחרים ובניגוד לכמה מהם, שנראה כאילו איש לא תכנן שהם אכן ישיגו טיסה בגובה נמוך שכזה, הסילבר נשאר יצוק ויציב בכל מהירות. עקיפות קורות בנשימה אחת ותוך רגעים ספורים, המכונית הנעקפת הופכת ללא יותר מאשר זיכרון רחוק או נקודת לכלוך בראי.

את יכולת התאוצה הזו מגבה גם מערכת בלימה מעולה. כמו חלק גדול מכלי הונדה, גם זו משלבת בין הבלמים הקדמיים לאחוריים במטרה לאזן את עוצמת הבלימה ולמנוע את נעילת אחד הגלגלים. אז כן מצאנו בלימה חזקה ויעילה מאוד, אבל כאשר לוחצים בהחלטיות על כל אחד משני המנופים, ינעל הגלגל האחורי, או הקדמי (בהתאם למנוף), למרות חלוקת לחץ הבלימה.

כבר ציינו לטובה את תגובות ההיגוי בעיר ואלה ממשיכות להשתפר גם מחוצה לה, כך שדי בהפניה קלילה של הכידון כדי לקבל פניה מהירה, כולל הפלקות חוזרות מצד לצד. אולם, המתלים הרכים שלו, שספגו היטב כל מהמורה עד גודל בינוני, גרמו לירידה קלה ברמת הביטחון ובתקשורת עם האספלט בעת ביצוע הטיות חריפות יותר בפניות מהירות יותר, בייחוד מצד זה הקדמי.

זו אינה הפעם הראשונה שבה אנו מציינים לרעה את אופן תמחור הכלים של הונדה בישראל. אלה כמעט תמיד יקרים ממקביליהם וגם הפעם המצב אינו שונה. אל הסילברווינג המחודש לשנת 2009 צמוד תג מחיר גבוה מאוד של 62 אלף שקל, מה שמציב אותו גבוה מעל מתחריו כמו הימאהה מג'סטי והבורגמן של סוזוקי ובעיקר גבוה מעל הדור היוצא באלפי שקלים.

אמנם אהבנו אותו ונהנינו מכל רגע על גבו ובהחלט מדובר כאן בכלי איכותי ביותר, חלק, זורם, חזק, גמיש, מהיר, שמלבד העליה במשקל גם השתפר ביחס לקודמו ויכולנו להמשיך ולהכביר במחמאות. לכל מחמאות אלה וודאי שיש מחיר, אבל אין ספק שהסכום הנכבד שיש להשקיע ברכישתו, עומד לו לרועץ. תוסיפו לכך גם את הדרישה ברשיון לא מוגבל ותקבלו קטנוע שמסתכן בתחרות עם כלים טובים וחזקים ממנו, גם מצד אופנועים אמיתיים.

לכן, למרות יתרונותיו הבולטים, ההונדה המכונף לא יקבל כאן כנפי טיס, אלא כנפי צניחה, תרתי משמע וחבל. כמובן שיהיו כמה עשרות שיסכימו לפתוח עבורו את ארנקם, בייחוד אם אלה כבר הספיקו לרכב על כלים גדולים, רציניים ויקרים אחרים ועכשיו מחפשים אחר כלי תחבורה יעיל ונוח להסתובב איתו. אולם, במחיר נמוך יותר ולא בהרבה, הוא יכול היה להיות קניה לא פחות ממצויינת ובמספרים גדולים משמעותית.