פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דרך הייסורים של חברות הביטוח

      ריכבך הושבת בתאונה והפוגע טוב הלב מתנצל ומודה בפה מלא כי הוא האשם. לדעתך, כמה זמן יקח לחברת הביטוח לשלם לך?

      "להד"ם" הוא ביטוי חביב ושגור בפי הבריות. הביטוי גם מועדף על נבחרי הציבור שלנו כשהם מכחישים מעורבותם בפרשיות אלו ואחרות ויש בו שמץ קריצה ורמז להבנה נסתרת שמעבר למילים.
      אך מה כאשר חברת ביטוח משתמשת בביטוי זה או דומה לו כדי לדחות תביעה?

      אירעה תאונה, רכב ניזוק, הרכב אף פורק ושרידיו נמכרו, שמאי בדק את הרכב ונתן חוות דעת, המבוטח של אותה חברת ביטוח הודה בבית המשפט ובמשטרה על קיום התאונה ובאשמתו לה. כל זה לא מספיק כדי להוכיח שהיא אכן הייתה? היתכן כי כולנו שוטים גמורים? היש מציאות חלופית לזו שעל פני כדור הארץ, זו המתקיימת במשרדיהן של חברות הביטוח?

      בעל רכב זכה לקבל פיצוי על רכבו שניזוק רק לאחר שלוש וחצי שנים מקרות התאונה. מקרה מסובך? זהו – שלא. בתאונה היה אשם המבוטח של חברת הביטוח המסויימת ובעל הרכב הניזוק איבד בה את רכבו כליל. למה שלוש וחצי שנים? כפי הנראה כי חוק חוזה הביטוח ואף המפקח על הביטוח, הקובעים שיש לשלם תוך 30 יום, אינם קיימים במציאות החלופית עליה דיברנו. במציאות זו כפי הנראה מביטים על הכל בהיבט הקוסמי. 30 יום ושלוש וחצי שנים הם כנראה דומים למדי.

      קודם כל - לא

      בעל הרכב הגיש תביעה כנגד זה אשר פגע ברכבו וחברת הביטוח שלו. הנהג הפוגע לא מצא לנכון להגיש כתב הגנה והעיד במשפט על נסיבות התאונה והודה שוב באשמתו. לעומתו, חברת הביטוח שלו הסתערה על התובע במלוא השצף-קצף וטענה כי התאונה כלל לא אירעה ואם היא כן אירעה – היא אירעה באשמתו של נהג התובע. בכל מקרה, אם התאונה אירעה הרי שמדובר בביום תאונה (כמה נפלא שמישהו חשב להמציא את המילה "לחילופין" לתועלת ולתפארת חברות הביטוח). משמעות טענה זו הינה כי אין כיסוי ביטוחי לנזקי התאונה.

      ואיך התכוונה חברת הביטוח להוכיח את "ביום התאונה" בקונספירציה מוקדמת בין התובע לבין הנתבע – המבוטח שלה? בית המשפט קבע כי עדויות הצדדים היו ברורות ובהירות ולא נסתרו. כמו כן לא הוכחה כל היכרות מוקדמת בין הצדדים. אף החוקר מטעם חברת הביטוח העיד כי יש בידו הודעות של המעורבים בתאונה אך אלו משום מה נשמטו מתצהירו ולא הוגשו לבית המשפט (נחשו למה). עוד קבע בית המשפט כי אין לנתבע ולבנו כל מניע לשקר לגבי זהות הנוהג ברכב שכן היה כיסוי ביטוחי גם לבן שהנו נהג חדש.

      כל טענותיה של חברת הביטוח בעניין האחריות והכיסוי הביטוחי נדחו? לא נורא. תמיד ניתן לשלוף מהאמתחת טענות לעניין גובה הנזק. כעת טענה זו, כי "תיאור הפגיעה אינו מתיישב עם הנזק שנגרם למכונית התובע שכן לאור תיאור התאונה (אשר "כלל לא אירעה", זוכרים?) אין זה סביר שתיפגע גם חזית הרכב וגם צידו".

      לא תופס מים

      ועל מה ביססה חברת הביטוח תיזה מופלאה זו? על חוות דעתו של שמאי מטעמה אותה נתן חצי שנה לאחר קרות התאונה, לאחר שהרכב כבר פורק ושרידיו נמכרו ועל סמך תמונות בלבד וללא שראה את הרכב כלל. בעדותו בבית המשפט אף הודה השמאי: "אין לי חקירה, אין לי איך היתה התאונה, אין לי מהירות הרכב, אין לי את חקירת המבוטח השני, לא יודע איך היה הנזק כל זה משנה את הכל". למה, באמת, לטרוח ולבדוק את כל זאת לפני שבאים לבית המשפט עם תיאוריות מופרכות?

      ואחרי כל זאת, מה היתה המסקנה המתבקשת? לטעמנו, חד וחלק – חיוב חברת הביטוח בריבית מיוחדת שלשופט יש שיקול דעת האם להשית לפי הוראות חוק חוזה הביטוח ובהוצאות כבדות ביותר. לצערנו, למרות שבפנינו מקרה מובהק של התעללות באזרח תמים, לא מצא לנכון בית המשפט להביע את מורת הרוח מההתנהלות בפסיקת ריבית והוצאות משמעותיות ביותר אשר תרתענה את חברות הביטוח מלהמשיך בשלהן ולטעון - להד"ם.


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של 'איגוד המוסכים בישראל' ו'פורום התיקון הבטוח'

      קוראים יקרים, אם גם לכם ארע מקרה דומה, או בעל אופי מקומם, על ידי חברת הביטוח, המוסך המטפל ברכב או רשויות המדינה, אם אתם חושבים שנעשה לכם עוול, אתם מוזמנים לפנות אלינו דרך אפשרות ה"כתבו לנו" או בקישור המצורף בתחתית הדף ואנו ננסה לסייע לכם כמיטב יכולתנו.