פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עתידות: בקרוב יהיה כאן עוד כביש אגרה

      משרדי האוצר והתחבורה מקדמים חוק לפיו יוכלו שרי הממשלה לאשר כל דרך ככביש אגרה. אז מה אם שילמנו כבר את הקמתו

      גביית התשלום בסך 2.7 שקלים בגין הנסיעה בקטע הדרומי של כביש חוצה ישראל תאושר, אך תידחה לספטמבר 2010 - כך לפי יוזמה של יו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ אופיר אקוניס (ליכוד).

      זאת, בעקבות בקשתו של משרד האוצר לאפשר למדינה, במסגרת חוק ההסדרים, לנהל משא ומתן עם חברת חוצה ישראל וזכיינית הכביש, חברת דרך-ארץ, באשר לגביית אגרה בקטע הדרומי - אף שזה נסלל במימון תקציב המדינה. ועדת הכלכלה תדון מחר בהצעת האוצר, על רקע ביקורת ציבורית כנגד הכוונה.

      חברת כביש חוצה ישראל הממשלתית פתחה ב-2008 לתנועה את שני הקטעים הדרומיים של כביש 6: קטע 23 (19 ק"מ בין מחלף שורק לקרית גת) וקטע 12 (20 ק"מ בין קרית גת לאחוזם). עלות הפרויקט כולו נאמדה במיליארד שקל, והוא מומן מכספי תקציב המדינה, לאחר שבבדיקות כדאיות כלכלית לא נמצא אטרקטיבי דיו עבור יזמים פרטיים. זאת, בניגוד לקטע המרכזי של הכביש, שנסלל בידי הזכיינית הפרטית דרך-ארץ שבבעלות שיכון ובינוי, אפריקה ישראל ואייקון הקנדית, במסגרת מכרז שפירסמה המדינה.

      ואולם עם פתיחת הקטעים לתנועה, ביקשו משרד התחבורה, אגף התקציבים באוצר וחברת חוצה ישראל לאפשר לחברת דרך-ארץ, המתחזקת את הקטע המרכזי של כביש 6, לתחזק באופן שוטף גם את הקטע הדרומי ובכך לאפשר רמת שירות אחידה לאורך הכביש כולו. זאת, תוך גביית תשלום מן הנהגים בכביש, כדי לממן את עלויות האחזקה השוטפת. ההצעה גררה בעבר את התנגדותו של החשב הכללי לשעבר, ירון זליכה, אשר טען לפני שנתיים כי "לעתים עדיף שלא יהיה כביש מאשר שיוטל מס נוסף", והוסיף: "אסור להפריט את התחזוקה ולאפשר לגוף פרטי לגבות מס על נכס ציבורי".

      ואולם ראש המועצה האזורית רמת הנגב שמואל ריפמן שיגר אתמול מכתב אל חברי ועדת הכלכלה שבו הביע תמיכה בהטלת התשלום. לדבריו, סלילת הכיש אמנם בוצעה על ידי המדינה, אך יש להתייחס לכביש חוצה ישראל כאל מקשה אחת, ומכאן שעל כל המשתמשים בו לשלם עבור הנסיעה.

      הציבור מימן, הציבור ישלם, דרך ארץ תרוויח

      זה כשנתיים מנסים משרדי האוצר והתחבורה לגבש הצעת חוק כבישי אגרה, אשר נועדה להסמיך את שרי הממשלה להכריז על כבישים, מקטעי דרכים או נתיבים סלולים כדרכים שהנסיעה בהן כרוכה בתשלום.

      כלומר, המטרה היא להכשיר בחקיקה ראשית הפרטה של כבישים שנסללו במימון הכיס הציבורי ומתן אפשרות לזכיין פרטי לגבות עבור השימוש בהם תשלום, אשר נועד לכסות על עלויות אחזקה שוטפת (אותה אמורה לבצע מע"צ), לממן את עלויות הגבייה הכרוכות בכך וכן לאפשר, מן הסתם, גם רווח יזמי.

      עד היום כשלו ניסיונות אלה מסיבה פשוטה, הנעוצה בקושי שבחיוב הכפול של הציבור: גם עבור מימון עלויות הסלילה של הדרכים בעבר וגם עבור הפרטתן. מכאן, שהמהלך לאישור גביית האגרה בגין הנסיעה בקטע הדרומי של כביש חוצה ישראל הוא לא פחות מניסיון חצוף לעקוף את החסמים המשפטיים המונעים כיום הפרטת נכסים ציבוריים בדלת האחורית.

      באיזו זכות מתכוונת המדינה להעניק ליזם פרטי, בלא תמורה, את הסמכות לגבות תשלום בגין מעבר בדרך שאותה מימנו הנהגים עצמם? באיזו זכות "מאיימים" בעקיפין משרדי הממשלה כי פסילת המהלך תביא ליצירת "שני כבישי חוצה-ישראל" הנבדלים באיכותם? שהרי אם 'החברה הלאומית לדרכים' (מע"צ החדשה) אינה מסוגלת לתחזק כיאות את הקטע הדרומי - כיצד מותירים בידה את יתר כבישי ישראל?

      אם ידעו באגף התקציבים באוצר כי אין ביכולתה לעמוד בסטנדרטים הנדרשים של הכביש, מדוע לא השיתו את עלויות האחזקה השוטפת על הזכיין כבר בהליך המכרזי? ואם לא צפו זאת, מדוע לא מנוייד תקציב האחזקה של מע"צ לטובת הקטע הדרומי, במקום לגבות אותו בנוסף מהכיס הציבורי?

      הניסיון החוזר ונשנה לחמוק משאלות עקרוניות אלה, תוך התעקשות על אישורו במחשכים של אישור תקדימי זה, לא רק מוכיח את הזלזול השלטוני בכיס הציבורי ואת הסכנה שבמסגרת חוק ההסדרים למשק, אלא גם מכשיר בפועל את הפיכת הכביש הקרוב לביתכם לכביש אגרה.