פעם, כן פעם, הרבה לפני שפיאט הסתבכה עם הנרקסיזם של GM, היא בנתה מכוניות רודסטר זולות ומהנות. היו אלו דגמים שקל היה להתחבר לאופיים ולהתאהב בהם, וגם הכסף שיצא מהכיס בעבורם לא השאיר במקומו בולען ענקי. לאחרונה, פיאט שוב במגעים עם ארה"ב - קרייזלר הפעם, ומאותה נקדות מוצא, חברינו ב'דיסאנו ארט' מנסים להביט קדימה ולתת פרשנות לחיבור המתהווה בינהן. מה יוליד (שוב) הרומן בין איטליה לאמריקה? לאיורים הממחושבים התשובה, כנראה.
סאפור (Sapor) הוא השם שנבחר לפיאט, בשפתנו הפירוש הוא טעם או מרקם. האיורים מעלים הרבה מאוד דימויים מן העבר וההוווה ואכן, הסאפור נראית כמו אינטגרציה היסטורית בטעם מעודכן. הפרופרציות, כך הם אומרים, שומרות על הפיאט צנועה. היא נטולת התחכמויות בקווי הפיסול שלה וניתן לראות השפעות ממכוניות מיתולוגיות כמו 124 ספיידר, ברקטה ועוד. בהיבט העיצובי מצביעים בסדנה על השראה מפיאט 1600 S בחרטום ואילו בישבן נראה כי התגנבה לשם בקטנה ה-X1/9 בעלת המלבן השטוח מעל המפלטים, כולל הסמל של סדנת אבארת' שלא נפסל לעולם על ידי חובבי המותג.
בתוך תא הנוסעים, הגרפיקה משווה לפיאט מראה ספרטני, אולם נראה כי יושמה מידת מחשבה לפרקטיות שבשימוש והתפעול. הגג עוטה בד ולא מתכת לשמירה על המשקל, תחתיו מצויים שני מושבים הנראים תומכים ומחבקים, ידית ההילוכים קצרה (לא אופייני לפיאט, כן לקרייזלר) והתעלה המרכזית מפרידה בין הנוסע לנהג. מה בולט יותר? לטעמנו החלל ספוג עודף אמריקה ומעט מאוד איטליה. שימו לב לקונסולה השטוחה ולפתחי המזגן המעוגלים והמורחקים. מתי בפעם האחרונה פיאט נכנעה למשטחים מפולסים ומשעממים?
הסאפור מצטיידת במנוע הטורבו הקטן של פיאט בנפח 1.4 ל' שנלקח מהאבארת' Esse Esse, משמע 180 כ"ס ו-27 קג"מ. בשילוב תיבת שישה הילוכים ידנית והנעה אחורית, יכול להיות שנברא מתכון מוצק להנאה טהורה, נעיז ונאמר מתחרה ל-MX5. לטעמנו היא נראית כלל לא רע, אך בימינו אנו ניאלץ להסתפק רק בהצהרות על שובה של הרודסטר האיטלקית לדרכים הציבוריות. לחלום עוד מותר, מזל שיש מחשב ותוכנות גרפיות?
עוד בוואלה!
