פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      זהות אבודה

      היא לא מיקרווואן, לא ממש משפחתית קלאסית וגם לא ספורטיבית טהורה. סיאט אלתיאה מגיעה לסיבוב שני ומחפשת דרך חדשה

      סיאט אלתיאה חזרה לישראל. אוקיי, אז זה לא בדיוק בשורה מפולפלת וסקסית כמו מבחן לקופרה של איביזה, או ליאון טורבו. עבור מכונית שמעט אנשים ידעו על הופעתה כאן לפני 3 וקצת שנים, אפילו הסיבה לשמה התכנסנו לבחון אותה לא מרעישה: מנוע טורבו משודרג, עדכונים מבחוץ ומבפנים ותג מחיר נמוך במעט מיום בכורתה על כבישי ישראל.

      אם טרם שמעתם עליה לא צריך לחפש תירוצים מדוע ולמה. אלתיאה (השם מקורו בעיירה ליד ולנסיה), נבחרה לייצג האופנה של המותג הספרדי ב-2004, ולסלול את הדרך לכל משפחת סיאט בחמש השנים הבאות. לצערה, הדברים התגלגלו בצורה הפכפכה, וכך היא נדחקה הצידה על ידי אחיותיה לאון וטולדו הדומות לה עד מאוד.

      על מי מוטלת האשמה? לא על המכונית לבדה. אלתיאה סומנה כבר מראשית דרכה כמכונית מתחכמת עם עיצוב מושך, מרחב מחייה נדיב והתנהגות כביש מהנה. אלא שחוסר ההיררכיה שנבראה בסיאט לאור הבלבול בשיוכה, הביאו את היצרן להשחיל אותה בתוך נישה מתהווה: MSV – Multi sport vehicle. מעין "בר-מוח" בסגמנט המשפחתיות פלוס, ולהלן פקטור השיוך החמקמק.

      שנה וחצי אחרי השקתה נחתה בישראל עם 31 אלף מכירות ברקורד שלה, ותודה לאירופה. אולם היעדרותה של דחיפה מקומית והתאמות כגון מנוע-תיבת הילוכים גרמו לה כאן נזק מיידי. היא הושמטה כמועמדת רלוונטית ונמכרה בכמות מזערית ודעכה לאיטה. כעת נפלה לידינו הזדמנות נוספת לבדוק עם האלתיאה המחודשת מה השתנה ב-2009. ולבחון האם מדובר בחלופה למשפחות המתקשות להתנתק מהסולידריות ומעוניינות במשהו שונה מהמקובל, גם אם הוא חורג מהנוף המקומי.

      כמו גדולה

      הפרופרציות של האלתיאה משוות לצלליתה נוכחות כבדה ומרוחקת ממבט ראשון. ואולם כמה פסיעות קדימה לעמדת מישוש, דולות ממנה זוויות של מכונית נאה בעלת גלים מודרניים, שמימדיה נותרו זהים כבעבר, אך עדיין מציבים אותה בטווח המוגדל בקבוצה. האורך מותח 428 ס"מ, רוחבה 177 ס"מ והגובה 157 ס"מ. מכל מקום, מדובר במכונית הספוגה סממנים ספורטיביים מאופקים אך כאלו המקנים לה נוכחות ססגונית על הכביש.


      בנושא פערי הזמן, ההבדלים לעומת הדור היוצא חסרי הדגשה. עד כדי בלתי-קיימים ואם אפשר לסכם את השינוי האמיתי, הרי שכל מה שהתרחש כאן הוא הרמת עפעפיים קלה וחידוד זניח של יחידות התאורה מלפנים. לא הופתענו (גם) על ידי מבטים מבולבלים שנקלטו על ידינו מידי פעם מעוברי אורח. נראה שהייחוס לטולדו מעביר במביטים מחשבה שהם כבר היו בסרט הזה אבל משהו כאן לא מסתדר. עד שלא מתקרבים לעכוזה והכיתוב 'אלתיאה' מופיע באותיות גדולות ומרוחקות, קשה לעמוד על זהותה. יש גם תוספת זיהוי נוספת ליחידה המנועית השוכנת בחזית, אבל זה בהמשך.

      מבחן סיאט אלתיאה (2009) (ניר בן טובים)

      כרטיס מועדון

      כבר בכניסה לאלתיאה, נחשפים יתרונות המטראז' העשיר. הדלת מקלה את השתפלות הגב אל מושב הנהג ובשנייה שהכול ננעל אחריכם, ישנה תחושה של ישיבה בתוך כספת או חללית אטומה. התקרה הגבוהה אחראית כמובן על מבנה הבועה: התקרה (157 ס"מ) מתקמרת מעל הפדחת, וקו החלונות הגבוה מצמק גם את ארוכי הרגליים שבכם לגובה ממוצע.

      את תנוחת הנהיגה לא ניתן להגדיר כגבוהה או אפילו בינונית. אלא משהו שנופל באמצע. גם כשהמושב במצבו הזקור ביותר אתם עדיין שקועים עמוק מתחת לקו החלונות וצריך לנחש בזהירות היכן נמצא קצהו של החרטום, כי לא רואים אותו מעמדת השליטה. לא תורמת לכך היא השמשה הקדמית שבנויה בצורה טרפזית משונה. קורות השמשה הקדמית (A) מגבילות את שדה הראיה, ולכן בתמרונים נדרשת הסתגלות וסבלנות כדי לאמת את מימדי המכונית.

      בסיס גלגליה של האלתיאה עומד על 258 ס"מ. בדיוק כמו מקבילתה התאומה פולקסווגן גולף פלוס עליה היא מבוססת. אך ממנה היא ארוכה ב-6 ס"מ כשאת הביטוי לכך מוצאים בחלק האחורי. תא המטען גדול ב-14 ל' (395), ויש שפע מקום לרגליים. מרקם המושבים לעומת זאת, קצת פחות נעים למגע. החומרים מחוספסים ושחורים ומפאת רמת הגימור היחידה בהיצע (סטייל), ברירת המחדל הזו השאירה אותנו קצת מאוכזבים.

      השינוי הויזואלי המוחשי ביותר שייך לקונסולה המרכזית וגלגל ההגה. בדור הקודם עוד עסקו בניסיונות של דמוי ניקל ופלסטיק מגושמים. אמנם גם כאן איכות החומרים גבולית (לא נחותה), אבל האלתיאה הוצעדה קדימה לעמדת גימור הרבה יותר בוגרת. העיצוב הפנימי פשוט למראה ומבסס את מרכז העניינים על תפעול צמוד בין בקרת אקלים ומערכת השמע.

      הצרה היא שאופיו של התפעול מוטה בזווית לא נוחה, הגם סובל מהשמש הקופחת שמקשה על ראיית המתגים בתנאים לא אופטימאלים. עוד בענייני ראות, נציין הנדסת אנוש סתמית משהו בסידור לוח המחוונים. מד הסל"ד ממורכז וקטן, ובאור יום קשה לקוראו בקלות בשל השתקפויות השמש עליו.

      יש גם מהפכות חיוביות. כן אהבנו את גלגל ההגה שמעוצב בהתאם לקו הנוכחי. שמנמן בעוביו, ספורטיבי ובעל קוטר מתאים יותר ומשתלב עם הסביבה החדשה. ברמת האבזור אין כאן סערות וחידושים: חיישני נסיעה לאחור, תאי אחסון רבים, מערכת שמע עם שמונה רמקולים, גג-שמש כסטנדרט, מושבים אחוריים הנעים על המסילות ובגרסת ה-XL (עוד 20 ס"מ לאורך) מקבלים גם מגשים לנוסעים מאחור.

      מבחן סיאט אלתיאה (2009) (ניר בן טובים)
      תא מטען שמיש. השטחת המושבים מגדילה את הנפח ל-1,500 ל'

      עוד 10 כ"ס, והשילוש הנכון

      באיחור של כמה שנים, סיאט סוף סוף מיישרת קו עם הקונצרן ומאכלסת בחזיתה של האלתיאה יחידת TSI חזקה. קדמה לה יחידה בנפח 2.0 ל' עם 150 כ"ס משודכת לתיבת טיפטרוניק שישה הילוכים ואופציה לגיר ידני ב-1.6 ל (102 כ"ס). מחליפתה משילה 200 סמ"ק בדגם המקביל, ומסתייעת בנפח של 1.8 ל' בלבד. אולם ההספק צמח ל-160 כ"ס בהגדשת טורבו ו-24.5 קג"מ המתקבלים ב-,1,500 סל"ד.

      תיבת ההילוכים הוחלפה אף היא כחלק ממתיחת הפנים. כעת עם DSG כפולת מצמדים, שבעה יחסי ההעברה ותפעול מנופי מההגה (מעולה), הרומן בין השניים הופך את הנסיעה לחוויה הרמונית וחלקה. המנוע נמרץ וערני והתאוצה למאה קמ"ש אורכת קצת פחות מ-9 שניות. שאון המנוע אגב, כמעט ואינו נוכח בתא הנוסעים. כאן גם המקום לציין שבסעיף זה פרט לרעשי רוח במהירויות מעל 120 קמ"ש, החרישיות דומיננטית בחלל היושבים. צריכת הדלק בתנאי המבחן, הניבה עבורנו 11.6 ק"מ ל

      מבחן סיאט אלתיאה (2009) (ניר בן טובים)
      תפעול ידני בגלגל ההגה. מוי כיף

      בטיחות

      סיאט אלתיאה נבחנה ב-2004 במבחני הריסוק של איגוד הבטיחות EURO NCAP, וליקטה חמישה כוכבים. ברמת האבזור היחידה המוצעת בישראל, היא מצויידת ב-6 כריות אוויר, מערכת בקרת יציבות, בקרת משיכה, בקרת בלימה, ובקרת חירום לבלימה. לטובת הילדים, יש מתג לניתוק כרית האוויר הקדמית הימנית. זוג משענות ראש קדמיות אקטיביות שומרות על צווארכם מפני פגיעות 'צליפת שוט', 3 חגורות בטיחות מעוגנות ב-3 נקודות ליושבים מאחור, וגלגליה נועלים 4 בלמי דיסק.

      התנהגות, ביצועים

      בתור מיניוואן, אופס, MSV כמובן, האלתיאה מסוגלת לשלוף כמה שפנים מהשרוול. במקום בו השימושיות והנוחות לוכדים את מרבית העניין והמשיכה, לאלתיאה יש מכת נגד מהכוון השני – בסעיף הדינאמי. אמנם זה לא הקלף האבסולוטי בדרך לחיק המשפחות, אך סיאט הטמיעה בה תכונות של משפחתית ספורטיבית מותאמת לקהל הישראלי, וזה ניכר באופייה על הכביש. תחשבו מאזדה 3 עם כמה ליטרים של רוטב ספרדי פיקנטי שפוך עליה בנדיבות.

      תנועת המתלים חדה בתגובה, קצרה, קשיחה ובולעת את האספלט המרוסק בדרך, כפי שכבר התרגלנו לקבל ממנה. בעיר הצפופה, העסק מתנהל על הצד הניטראלי. היא לא ממש ספוגית, ומצד שני גם לא מבטלת כל פגם בכביש המצולק בזעזועים. היושבים מאחור עלולים להרגיש במפגשים אלו יותר מהספונים מלפנים, אולם השוויון בין המושבים האוחזים בעוצמה את פלג הגוף העליון בשתי השורות, מביא את האלתיאה לאיזון בין נוחות לתכונות ניהוג.

      באותו סעיף ההתנהגותי, האלתיאה פותחת פער מהדבוקה. שעה שמינוואנים אחרים מתקשים לתקוף עיקולים ומעוררים לעתים מחלות ים רדומות, האלתיאה נועצת את סוליות הגומי אל הכביש ומשככת כל זכר לזווית גלגול רכונה. ככל שהאתגר זוקף את ראשו, כך האלתיאה משפרת את גינוניה. ההיגוי המתוגבר, עד לפני כמה שנים חסר תקשורת בקונצרן, מעביר מהכביש את המסרים לזרועות ללא קיטועים ובתמורה זוכה הנהג לתחושה בטוחה מאוד ומספק חיוכים פה ושם.

      התוצאה בקו הגמר, היא מכונית משפחתית מוכשרת ומהוקצעת, נחושה באופן התנהגותה, ומציבה בפני הנהג התובעני שורה של יתרונות שספק אם קיימים בשלושה סגמנטים יחדיו.

      מבחן סיאט אלתיאה (2009) (ניר בן טובים)

      יותר זולה, קצת יותר טובה

      את המבחן לאלתיאה ניתן לסכם בסיועו של הפתגם הידוע: "אמור לי מי אתה, ואומר לך מי חברייך". אלא שלאלתיאה אין ממש חברים. אפילו לא קרובים מיידים. היא נווד בתעשייה בה זהותה נתונה לפרשנות על פי ראות עיניו של הנהג. MSV הם כינו אותה, בסיאט. מה זה אומר בעצם? את ספורטיבית? משפחתית? מיקרוואן, מיניוואן?

      אם נשפוט אותה רק על פי צורניות עלינו לגזור ולספח אותה לקבוצת המיניוואנים הקומפקטית. ואילו ברמת התמורה היא רחוקה מלפנק את היושבים, להציע צעצועים מפנקים או לנפק תחושה עמוסת מחשבה בתא הנוסעים. אין גם אפשרות לשורה שלישית ב-XL המוארכת.

      אחרי מתיחת הפנים זכתה האלתיאה למנוע גמיש ותיבת הילוכים עילאית. שם ורק שם טמון כל השינוי המשמעותי ואין ספק שאלו מקנים לה איכויות של מכונית טובה מאוד. במחיר של 155 אלף שקלים ועוד 3,000 ל-XL, מדובר בהפחתה לא זעומה לעומת הדור הקודם.

      אך יתרונותיה מול משפחתיות גדולות עודנה איזוטריות, בפרט בסעיף השימושיות האקוטי. זאת מפני שבניגוד למועד השקתה, התחרות בסגמנט המשפחתי השתפרה לאין שיעור ומעמידה אפשרויות מגוונות וכן, גם לא פחות טובות בחלק כלל לא מבוטל. האלתיאה אמנם נדונה לחיים בין הכיסאות. אבל שם אולי תגלו בה משהו שאין באחרות וייתכן שדווקא מסיבה זו, היא תקלע בול לטעמכם.