בנימה אישית – טובעים במספרים

מידי יום ראשון אני נאלץ לכתוב ידיעה המסכמת את הרוגי תאונות הדרכים של השבוע הקודם. למה נאלץ? כי הדו"ח המלא של ה'הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים' שממתין לי בתיבת המייל, מוכיח בכל פעם מחדש עד כמה מדובר בדפוס סתמי שחוזר על עצמו, ללא שום כורח במציאות. ברוב המקרים מדובר בתאונות אותן היה ניתן למנוע בנקל. לצערי, הידיעה שדי חוזרת על עצמה הפכה אותי לאפאטי למצב, ואני לא לבד. שימו לב כמה כל אחד ואחד מאיתנו מתעלם מהעניין. את דו"ח ההרוגים האחרון לא רציתי לראות כי לראשונה, עמדתי לכתוב על אדם אותו אני מכיר.

את עמית פגשתי לראשונה לפני כחודש במסיבת יום הולדת של חבר משותף. הספיקו שעתיים במחיצתו בכדי להחבר אליו ולהבין שמדובר באדם מסוג מיוחד. אהבתו למוטוריקה יצרה ביננו לא מעט נושאי שיחה, למרות שאני מתקשה להתחבר לאהבתו הגדולה ביותר – דו גלגלי. הסיבה? בדיוק זו בגללה הוא נהרג.

"ביום שלישי נפטר מפצעיו אדם בשנות ה-30 המאוחרות לחייו, לאחר שנפגע באופן קשה מפגיעת רכב מסחרי ב-28 ליוני בצומת הרחובות פרי אליעזר וארלוזרוב בתל אביב". את המשפט הלאקוני הזה כתבתי לא מעט פעמים, עם נתונים שונים פה ושם. הפעם כשכתבתי אותו, היו לי דמעות בעיניים. הפעם אני יודע קצת על החיים מאחורי המילים, שנגדעו באחת ובגלל נהג שבסך הכל לא חשב. שבסך הכל לא הפעיל את השכל, וגרם לעוול גדול להמון אנשים, כולל לעצמו.

מעולם לא הוצאתי רישיון לדו גלגלי בדיוק מהסיבה הזו. על שני גלגלים, אתה פגיע מאוד ובמיוחד במדינה בה כל נהג מסמן לעצמו נקודת יעד אליה הוא נוסע בעיניים עצומות. עמית אגב, לא היה הרוכב היחיד שנהרג בשבוע שעבר, היו עוד ארבעה. נכון, באותה מידה אני יכול להיפגע כהולך רגל, רוכב אופניים ואפילו בתוך הרכב שלי מרובע הגלגלים. גם התחביבים שלי לא בדיוק מהסוג הזהיר אך שם אני נתון לשיקול הדעת של עצמי ולא לטמטום של אחרים.

עמית היה בן 38 במותו, אך הוא חי חיים שאותם הייתי מאחל לכל אחד. איך אמר לי החבר המשותף, "מה שעמית עשה עד יום מותו, אני ואתה ביחד לא נספיק עד שנמות". הרבה מכך הוא עשה בזכות כלים דו גלגליים. אני לא מנסה להטיף נגד אופנועים חלילה, רק מבקש שתשימו לב למה שקורה סביבכם בין אם אתם רוכבים, הולכים או נוהגים, בכדי שלא יגמרו לנו החברים.