עכבר העיר משנגחאי

בתקופה האחרונה, למרות הירידה היחסית במספר כלי הדו-גלגלי שנמכרים בישראל, פלח ה-125 סמ"ק מוסיף להתחזק בצורה חסרת תקדים והיום, אין כמעט מותג שלא מחזיק דגם אחד או יותר המיועדים לשוק זה. בין סיבובי ההיכרות שלנו עם אותם דגמים, הגיע הזמן לפגוש גם בקטנוע החדש של קיוואי, יצרנית הדו"ג הסינית המיוצגת בישראל על ידי "רם אביב".

לקטנוע החדש שם משעשע וקליט – אאוטלוק, כן ממש כמו תוכנת הדואר האלקטרוני במחשב של רובכם והוא אפילו גם נראה לא רע בכלל. את קטנוע המבחן אספנו בסניף הנתנייתי של היבואן והוא הגיע צבוע בלבן (מאוד לטעמנו) ויחד עם הקונטרסט של הפלסטיקה השחורה, הוא מצליח למשוך המון תשומת לב ברחוב, גם אם העיצוב הכללי מרגיש קצת מיושן, כשל קטנועים מלפני עשור.

אחרי מספר הסברים קצרים על הכלי, אני מקבל את המפתח ומתכונן לעזיבה, אולם זה הזמן להתוודות ולספר שגם אני, למרות כל המאמצים, הגעתי עם דעה מעט קדומה מדי אודות מוצאו של הכלי ומה שזה עלול להעיד על המוצר המוגמר. אולם, כבר עם ההתנעה, הדעה השגויה מתחילה להעלם. המנוע ניעור מיידית וזה פועם בחרישיות מופתית. אין וויברציות, אין קרקושים, כלום.

מעט לפני זה, השקעתי זמן בסקירה חיצונית ופנימית. האאוטלוק נועל גלגלי 16 אינטש גדולים בהתאם לאופנה המתחדשת, אך למרבה הצער לאלה יש השפעה גדולה על סעיף השימושיות. תא האחסון שמתחת למושב (נפתח עם המפתח בסוויטש עצמאי) זעיר מאוד בנפחו ושם מלבד לקסדת חצי, דבר לא יכנס. מתחת לכידון וממול ברכי הרוכב ישנו תא נוסף, אך זה מספיק רק לניירת הרישיונות. כל זה אומר שאת התיק נשאיר על הגב בזמן הרכיבה.

עליה אל מושבו מגלה מושב גבוה יחסית ומעט קשיח ברגעים הראשונים, אולם ככל שנאספו הקילומטרים תחת הגלגלים, גילינו שמלבד הנטייה להחליק מעט על המושב בזמן בלימות, הוא דווקא נוח למדי. תלונות לא תשמעו גם מצד המורכב. לזה יש מקום נדיב, נוח לו בישבן וגם הרגליות המתקפלות יוצאות תנוחת ישיבה טובה.

על הכידון נמצא לוח מחוונים חביב, אך לא עשיר במיוחד במידע. יש שם מד מהירות, מד סל"ד (לא ממש שימושי, אבל שיהיה), שעון זמן זעיר, שלוש נורות חיווי (כולל אחת שמראה מתי מאוורר הקירור עובר למהירות גבוהה) מחוון לכמות הדלק וחום המנוע. מד מרחק מתאפס אין שם.

הידיעה שלפני כמה עשרות קילומטרים בדרך מנתניה לת"א ודרומה ממנה, לא משאירה אותי רגוע, כי כל מי שמכיר את כביש החוף בקטע הזה, יודע על איזה ג'ונגל אני מדבר. מכאן שקטנוע 125 שמסוגל להריח מלמטה את המהירות התלת ספרתית הראשונה, זה רעיון ממש לא טוב.

ובכן, רעיון טוב זה לא היה, אבל בטח שלא מהגרועים שהיו לי בעבר. האאוטלוק מרגיש מעט מהוסס בזינוק מהרמזור, אבל כבר ב-20 קמ"ש הוא מתעורר לחיים ומושך עד 100 קמ"ש (ב-8,000 סל"ד) וטיפטיפה בנחישות. הווריאטור משתלב מהר והתנועה כולה חלקה מאוד בכל מהירות, בין אם זה באיטיות עירונית או בין אם זה עם מצערת מסובבת עד לעצר. אין פרצי כוח (כמובן, זה רק 125 סמ"ק עם 11.9 כ"ס ב-8,250 סל"ד ו-1.3 קג"מ ב-6,500 סל"ד) אבל אין גם נפילות כוח מרגיזות. מצוין.

בכביש המהיר, אין מה לעשות, הוא איטי מהתנועה וזה קצת מסוכן ולכן התמדנו להיצמד לנתיב הימני. זה לא הכלי הנכון לגמיאת מרחקים מסוג זה ובכלל ליציאות מהתחום האורבני. מד המהירות אמנם הראה לנו 100 קמ"ש, אבל את התחושה האיטית משהו אישר ה-GPS עם מהירות מרבית שנעה בין 88 ל-91 קמ"ש במישור (עם רוכב במשקל 80 ק"ג על הגב) וזה קצת איטי.

במבואות האיילון, התנועה התחלה להתקבץ צפוף צפוף וטורי המכוניות נראו אינסופיים, אבל שום דבר שמאט את האאוטלוק. הוא לא הקטנוע הכי קטן בסביבה, אבל הוא בהחלט מרגיש כך בזמן השתחלות בין המכוניות. הוא קליל, זריז וההיגוי שלו ממש מעודד סגנון רכיבה נמרץ שכזה.

בתוך תל-אביב, התחושה הטובה ממנו רק מוסיפה להשתפר. המתלים שלו קשיחים למדי, אבל הם כלל לא מתרסקים על מהמורות או מעיקים על הרוכב. להיפך, הם מצליחים להוציא את העוקץ מכל מהמורה שהעמדנו לפניו וגם להקנות לו היגוי והתנהגות על גבול הספורטיביות. ואם כבר הזכרנו את שיבושי האספלט, את האאוטלוק לקחנו לאחד ממקטעי האספלט המשובשים בגוש דן וגם אחרי סדרה של 'הלוך-חזור'ים כאלה, לא שמענו אף רשרוש או צקצוק מהפלסטיקה שלו.

משקלו הנמוך (125 ק"ג), ממדיו הצרים, הישיבה הגבוהה והכידון הנמוך מכניסים את הרוכב ל'מוד' ספורטיבי תוקפני וגם מאפשרים לו לשבת גבוה מעל גגות המכוניות ולראות הרחק לפנים. גם הבלמים של האאוטלוק עושים עבודה טובה מאוד. יש לו דיסק בודד מלפנים ומאחור, אבל אחרי שמתרגלים למנופים הרחוקים והקשים (מצריכים אצבעות ארוכות וחזקות), הוא מסוגל לבלום חזק בכל מהירות.

השימוש בגלגלי 16 אינטש צמצם כאמור את מרחב ההטענה, אבל שיפר משמעותית את היכולת שלו להתמודד עם מדרכות. מרווח הגחון שלו מאפשר לרוכב לחלוף עמו מעל למדרכות גבוהות, בירידה ובעליה ללא שום קושי או סכנה לחכך את הגחון.

אולם, לא ממש אהבנו את רגלית הצד הקפיצית שעלולה לברוח חזרה בכל נגיעה בה ובקטנוע בעת השימוש בה ולגרום לקטנוע ליפול אל הארץ וכן את מכל הדלק הקטן. היצרן מדבר על נפח של 7.5 ליטר ועם צריכת הדלק שנמצאה במבחן (30 ק"מ לליטר) אמור היה להיות לו טווח נסיעה טוב, אולם, בפועל, המחוון הפסימי מגיע אל המצב האדום והריק מהר מאוד (אחרי 110 ק"מ) ותדלוקו מכניס רק 3.5 ליטרים במצב זה.

את ימי המבחן עם האאוטלוק סיימנו מסופקים מאוד ולא בגלל העובדה שהגענו עם ציפיות נמוכות. הקיוואי הזה הצליח ממש לשעשע בתוך העיר עם יכולת ההשתחלות שלו והזריזות שבתנועה ואם לשפוט לפי התגובות ברמזור מרוכבים מזדמנים, גם העיצוב שלו מדבר אל הקהל הרחב. למרות מוצאו, איכותו טובה, המנוע שלו הגם אם לא השרירי ביותר בחבורה, הוא חלק ונעים והמושב שלו נשאר נוח גם ברכיבות שחורגות משעה.

עם הסעיפים החלשים שלו אפשר להתמודד. מרבית דומיו עם חישוקי 16 אינטש מציעים נפח הטענה מוגבל ועם כוחו של המנוע צריך להשלים ופשוט להישאר בתחום העיר. כך גם אפשר לבלוע בקלות את תג המחיר ההולם של 13,000 שקל בלבד תמורתו ולגלות שהוא בר תחרות עם כלים דומים וחזקים בקבוצתו כמו הקימקו אג'יליטי סיטי 125 שנבחן כאן לא מכבר.