צילומים: ירון אדרי, רונן טופלברג
מה כבר יכול להיות גרוע בנסיעה על טרקטורן קאן-אם בשבילי שדות הנגב הצפוני לאור השקיעה? האמת, כלום. אפילו לאבק שהיתמר מעל גלגלי עשרות הטרקטורנים של רוכבי מועדון BRP מבית 'עופר אבניר', התרגלנו מהר מאוד. ולא שהייתה לנו ברירה, הרי אפילו רוח קלילה לפיזור העננים המחניקים לא הייתה. "אוויר עומד" קוראים לזה.
יציאה מהשגרה היא תמיד דבר מבורך, בעיקר אם זה בסוף השבוע ומשוייכים לכך גלגלים ומנוע. בכל זאת, עבר יותר מחודש מאז אותו מסע לאילת בו רכבנו על אותם הכלים כמה מאות טובות של קילומטרים. הפעם, האווירה התחרותית התחלפה בנסיעה רגועה, פרט לשני רוכבי DS שהקפידו ללמד את כולנו שוב ושוב שיעור באיך לא צריך להתנהג. קצת כבוד לזולת חברים. גם היה לנו זמן לעצור בכדי לשמוע נתונים היסטוריים מפי רני פלג, מוביל הקבוצה, כשמתחתינו שרידים ארכיאולוגיים בני מאות שנים ומולנו השקיעה. עוד מעט יוחלפו הצבעים הכתומים-סגולים במערב באור הירח שביום זה בחודש נמצא כמעט בשיא תפארתו.
טיול הלילה בשבילי השדות החל בקיבוץ בית קמה. משם, לאור הירח המלא, המשכנו צפונה ומערבה דרך בתרונות רוחמה, תל חסי ועוד מספר איזורים עם שמות מוזרים (שרק רני שמע אליהם, כנראה). עברנו גם בסמוך לקיבוץ ברור חיל, אך את הבשר המוכר של אנשיו לא אכלנו. פיצוי ראוי לכך הייתה הארוחה שהמתינה לנו כשעה אחר כך באמצע שום מקום שהיה אגב מקום יפה להפליא. נכון שאנטריקוט עסיסי עדיף על קבב או שישליק, אך גם עדיף לשבת במזגן בבית מאשר לנשום אבק ובכל זאת אנחנו פה. לא?! ואם זה לא משכנע מספיק, לצד הארוחה המתינו מיטות מסאז'ים ומעסים שדאגו לשחרר לנו את השרירים. עכשיו נראה אתכם מסרבים לאכול את האבק הזה, ועוד כשהכל במחיר מסובסד של 100 שקלים. שאפו ל-BRP.
כארבע שעות לאחר שיצאנו לדרך, שבנו לבית קמה. אמנם פחות נקיים מכפי שהיינו כשיצאנו, אך לפחות מרוצים ושבעים.
