פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: המחאה נשארת במקלדת

      הטוקבקים זעקו "יוצאים להפגנה!", נקבע מקום, נקבעה שעה, אבל אף לא מפגין בא להשמיע את קולו. שותקים וממשיכים לשלם

      ביום ראשון האחרון, מייד עם פרסום הידיעה אודות הייקור הצפוי למחירי הביטוח של כלי הדו-גלגלי, החלה סערה להיבנות באופק. מאות מגיבים לידיעה השמיעו זעקתם דרך המקלדת ואף העלו שלל דרכים להביע את מחאתם. החל מחניה במקומות מוסדרים למכוניות, דרך רכיבה בקבוצות להאטת התנועה וכלה בארגון הפגנה רבת משתתפים בכיכר רבין, ביום שלישי בשעה 16:00.

      דקות ספורות לפני המועד, עליתי על הקטנוע, חמוש בצלם וידאו כדי לתעד את המהלך שיכול להוות יריית פתיחה במאבק בגחמות משרד האוצר. כעבור דקותיים כבר דילגנו מבית וואלה! אל כיכר רבין כדי לגלות שאנחנו בעצם המפגינים היחידים וששאר הרוכבים קלי האצבעות על המקלדת אפילו לא באו להפגין נוכחות. אף לא אחד.

      אבל זה לא חדש ולא מפתיע והקולות המנוסים בפורומים השונים כבר צפו את התוצאה מראש. ככה זה. כנראה שהתרגלנו לספוג, לשמור בבטן, לסתום את הפה ולשלם. היום זה תעריף דרקוני לביטוח הדו-גלגלי, אתמול היו אלה מחירי הדלקים, שלשום העלאת המע"מ וכן הלאה. הממשל נוגח והציבור שותק, סופג ומרשה לעצמו להתלונן ולהמריץ לפעולה הרחק מאחורי המקלדת, כדי שאחרים יעשו את מלאכתם של הצדיקים.

      חבל שנעשינו כל כך מרוכזים בעצמנו וכל כך מנושלי יכולת להביט מעבר לים כדי לראות מה עשו האיטלקים כשהממשל רצה לייקר את מחירי העגבניות או איך התאגדו כל נהגי המשאיות הכבדות וסתמו את פריס כשמישהו רצה לייקר להם את הסולר. כל זה כמובן שלא יקרה גם אצלנו, כי כאן בעיקר יודעים להתלונן ברעש, אך לשלם בשקט. חבל.