האם תשרוף את רכבך כדי לקבל כסף מהביטוח?

שריפת רכב הינה מחזה נפוץ למדי בין עבריינים וקצת פחות נפוץ כתאונה ("מקרה ביטוח" ליתר דיוק). סליחה, תיקון: לעיתים נראה כי לשיטת רבות מחברות הביטוח, גם מבוטחים הם עבריינים-בכוח אשר מעת לעת נוהגים להצית את רכביהם שלהם, מי יודע למה - אולי בבחינת שעשוע או כתולדת השעמום? ואולי, כעולה מטענת חברת הביטוח במקרה שבפנינו, כי אוטו זה משהו שצריך לטפל בו ולתחזק אותו וזה עולה כסף אז כבר מוטב לשרוף אותו ולגמור עם ההוצאות האלו אחת ולתמיד...

במקרה שהבאנו היום, נראה, כי אילו הייתה מתקבלת עמדת חברת הביטוח, יתכן והייתה עולה המסקנה, כי בעל הרכב שנשרף הינו "מוח קרימינלי" ורב-נכלים אשר כנראה בחר בקריירה הלא נכונה. סליחה, תיקון: הואיל והוא בעצמו נשרף ונכוונה קשות בשריפה, כפי הנראה לא היה עובר את המבחן הפיזי המפרך הכרוך בקבלה לארגון פשע.

התובע במקרה זה, בעלי אוטובוס ציבורי זעיר, שב לו לביתו ביום אחד בשנת 2004 (!) אזי כבה המנוע והוא החנה אותו במקום. למחרת, ניסה להתניע את הרכב באמצעות רכב אחר ובעזרת כבלים ואז, כשנכנס לרכב, הריח משהו שרוף. לפיכך יצא מהרכב, ופתח את מכסה המנוע. תוך כדי הפתיחה, שמע קול פיצוץ ואז יצאה אש מהמנוע ואחזה בבגדיו. כתוצאה מכך, נפגע בעל הרכב בפנים, בצד ימין של גופו באוזניים בעיניים בידיים ובראש.

משסירבה חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח בטענה כי בעל הרכב היה מעורב בשריפת הרכב, הגיש את התביעה כנגדה, מלווה בחוות דעת מומחה מטעמו, מהנדס מכונות. מומחה זה קבע כי מוקד האש הראשי היה מתחת ללוח המחוונים של הרכב, וכי מקורה כנראה במערכת מאוורר המזגן. מומחה זה שלל אפשרות של הצתה.

לעומתו טען המומחה מטעם חברת הביטוח שהתובע החנה בכוונה את רכבו במקום פתוח וחזר אליו לפנות בוקר, שפך חומר בעירה רב דרך דלת ההזזה והצית בזדון את הרכב. הסתבר בחקירתו של מומחה זה, כי לצורך הבדיקה השתמש בסוג מסויים של גלאי באמצעותו גילה עקבות חומרים מאיצי בעירה מתחת לרכב. אלא, שהמומחה מטעם התובע ומומחה נוסף שנאלץ זה לגייס (האם הזכרנו כבר שלנהל משפטים נגד חברות ביטוח זה עניין יקר מאוד?) העידו כי גלאי זה כלל אינו יכול לאתר הצתה...

פלוני בעל הרכב טען כי חברת הביטוח סימנה אותו מראש כנגב ולאחר שסימנה מטרה זו, עשתה כל שביכולתה כדי להצדיקה. אגב, אם זה בכלל משנה איך הצדיקה חב' הביטוח את עמדתה, אזי זו טענה כי הרכב כבר עבר 400,000 ק"מ וסבל מתקלות מכאניות רבות ונדרש לתיקונים. ואכן כידוע, חברות ביטוח הינן קוראות מחשבות והן יודעות לקשור בין כמות תיקונים שעבר הרכב לבין רצון בעליו להפטר ממנו. עוד טענה חב' הביטוח כחיזוק לתזת ההצתה, כי ה-"הצתה" אירעה בשעה מוקדמת ביום, בהיעדר אור יום, באזור שאינו סמוך לבתי מגורים.

במשפט זה נדון, שוב ובפעם-המי-יודע-כמה (אך כפי הנראה חברות הביטוח עדיין לא הפנימו) נטל ההוכחה להוכחת המעורבות בשריפה (או בגניבה במקרים אחרים). שוב חזר ביה"מ כי הנטל להוכיח שמקרה הביטוח נגרם במכוון על ידי המבוטח רובץ על חברת הביטוח, ואם מדובר בייחוס עבירה פלילית למבוטח – כבד עוד יותר הנטל הרובץ עליה.

סופו של דבר, בית המשפט קבע שלא הוכח – מבחינה עובדתית ומקצועית (כלומר, לעניין המחלוקת בין המומחים) ששריפת הרכב התרחשה כתוצאת הצתה. יתרה מזו, ביה"מ קבע שהנסיבות בגינן החלה חברת הביטוח לחשוד במבוטח כלל אינן מצביעות בהכרח על כך שהצית את הרכב. עוד קבע ביה"מ כי ה- "תזה" ל"מניע" המבוטח להצית את רכבו כלל לא הוכחה ואף לא נעשה ניסיון להוכיחה – גם אם מדובר בתיקונים רבים, הרי לא הוכח שמדובר בליקויים קשים או ליקויים שהינם בגדר חריג לרכב הסעות הנוסע מרחק רב מדי יום ולא הובאה ראיה לעניין עלות התיקונים.

ואכן, כידוע, לטעון בעלמא זה לא עולה כסף – חוץ מאשר למבוטח, שנשאר בלי כספי שווי הרכב ונאלץ להגיש תביעה שנדונה חמש שנים וכרוכה בעלויות כספיות.

אך בכך לא הסתיימה הסאגה – חברת הביטוח אשר לא טרחה להביא ראיות לעניין ה"תיקונים הרבים" לא נמנעה מלטעון כי המבוטח לא הביא ראיות לעניין שווי הרכב, חוץ מהסתמכותו על מחירון יצחק לוי. כמובן, היא עצמה לא טרחה להציג כל ראיה נגדית לעניין שווי הרכב (האם אתם סבורים שיש לה בעיית גישה לשמאי רכב?)

גם טענה זו דחה ביה"מ. הפוליסה עצמה הרי מפנה למחירון יצחק לוי במסגרת קביעת המנגנון להערכת שווי רכב באובדן גמור (תאונה קשה גניבה או שריפה). ביה"מ מפנה לפסיקה לפיה בית המשפט רשאי במקרים המתאימים לפסוק לזכות המבוטח פיצוי גם אם לא הגיש חוות דעת שמאי מטעמו בהתבסס על מחירון יצחק לוי שהינו מחירון מקובל אשר מעמדו בוסס בקרב הציבור.

כהרגלי, אתייחס אף לשורה התחתונה לעניין הוצאות ניהול המשפט ונבחן גם הפעם האם היה כדאי לחברת הביטוח שלא לשלם למבוטח במועד. כאן, לצערנו, התשובה חיובית. בית המשפט זיכה את המבוטח בהפרשי ריבית והצמדה רגילים, אך לא פסק ריבית מיוחדת, שכן קבע כי סירובה של חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח לא נעשה בחוסר תום לב (לטעמנו, מסקנה שאינה מתיישבת עם קביעות פסק הדין גופו). יש להניח, כי בחמשת השנים הללו הרוויחה חברת הביטוח על הסכום שלא שולם הרבה יותר מריבית והצמדה כחוק. מתי יילמד הלקח? כנראה שלעולם לא...

*הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח