כוח עבודה, יקר

רכבי העבודה של מיצובישי רכשו לעצמם מקום של כבוד בקרב בעלי המלאכה. הם החלו לסלול את דרכם בשנות התשעים עם הגעת הטנדר הראשון שהיה כלי רבוע וחלש יחסית אך חסון למדי והמשיך כמובן עם הופעת המאגנום המסוקס שהראה לכולם שרכב שנועד ללכלך את ידיו ולהזיע בין אתרי בניה, יכול גם להעניק דיבידנדים של ממש בטיולי הסופ"ש עם המשפחה, גם הרבה מעבר לשבילי קק"ל הכבושים.

במהלך 2006, מיצובישי ביצעו שוב קפיצת מדרגה של ממש עם הצגת ההאנטר. קפיצת מדרגה שזעקה כבר בהופעתו החיצונית המעוגלת, בתא הנוסעים המהודר שלו וביחידת הכוח היעילה שלה היו אז 136 סוסים מכובדים.

עד אז, הכל נראה מבטיח וורוד למדי עבור ההאנטר ודומיו, עד אשר החליטו פקידי האוצר לשים סוף לחגיגה ולבטל את ההכרה במס עבור בעלי העסקים. הדבר היווה מכת מחץ איומה על פלח שוק הטנדרונים והטנדרים וזה התכווץ באופן משמעותי לכדי מכירות של אלפי יחידות בשנה בלבד, לכל המותגים יחד. אולם, למרות הכל, מיצובישי משגרת אלינו השנה את ההאנטר המעודכן, שמאיים להאפיל על כל מתחריו – אם בעבר הוא עשה זאת בעיצובו ובזכות תא הנוסעים שלו, הרי שהפעם גם הכוח נכנס למשוואה – לא פחות מ-178 סוסים מפארים את תא המנוע שלו וזה רבותי, בכלל לא מעט עבור רכב מסוגו. מכאן, שהשינוי המשמעותי הספיק לנו כדי לרצות לעשות עליו סיבוב, בכביש ובשטח, בחיי היומיום ובעבודה.

בניגוד למקובל, מיצובישי בחרו שלא לגעת כלל בהופעתו החיצונית של ההאנטר בביצוע מתיחת פנים זו וזה אומר, שהטנדר הזה שומר על הקבינה המתעגלת, על חזיתו המלוטשת (דומה מאוד לזו של האאוטלנדר) ועל תא הנוסעים המשכנע שלו.

פתיחת הדלת שוב משאירה אותנו שבעי רצון, למרות השנים שחלפו. הדשבורד ושאר הפיסול הסביבתי שם עדיין נראים עדכניים ואיכותיים ממש כמו של מכונית פרטית וככל הנראה שזה גם הודות לכך שהמתחרים גם כן נותרו ללא שינוי בתקופה האחרונה. טיפוס אל המושב הגבוה של גרסת ה-4X4 אינה משימה קלה מאוד, אך אם אתם גבוהים מהממוצע, תגלו שהמושב נמצא קו אחד עם הישבן וזה אומר שלא צריך ליפול לתוכו בכניסה או לטפס ממנו ביציאה.

מול הנהג נמצא לוח מחוונים חביב שצבוע בכחול ומואר באור נעים בלילה ובו מידע רב – כל שתצטרכו בנסיעה. במרכז הדשבורד עדיין נמצא אותו צג דיגיטלי כחלחל וקטן שמכיל את מידע מערכת השמע ומחשב הדרך המפורט.

מבט מסביב מגלה גם שימושיות טובה עם מחזיקי כוסות, תאים רבים בנפחים שונים ולא מעט אבזור שמצפים למצוא דווקא במכוניות פרטיות כמו 4 חלונות חשמל, בקרת אקלים, מערכת שמע איכותית, תא למשקפיים ואפילו חלון חשמלי מאחורי גבם של היושבים מאחור הפונה על הארגז. נפלא.

גם רשימת אבזור הבטיחות בו ארוכה למדי וזו כוללת שש כריות אוויר, ABS, EBD, בקרת יציבות אלקטרונית, אפשרות לניתוק כרית האוויר הקדמית (להושבת מושב תינוק שגבו לכיוון הנסיעה) ועוד ואלה מגובים גם בתוצאה של 4 כוכבים במבחני הריסוק.

מושביו של ההאנטר התגלו כנוחים למדי וככאלה שלא מקשים על הנוסעים בנסיעות ארוכות, הן מלפנים והן מאחור. אולם, הם מעט חסרי תמיכה ראויה בצדי הגוף ובירכיים וזה קצת מעיק בסיבובים ומעייף את הרגליים, בייחוד כאשר ברך ימין של הנהג נאלצת להתחכך באופן קבוע בבסיס הדשבורד.

כאמור, את השינוי העיקרי והייחידי בעצם, ביצעה מיצובישי בתא המנוע. מתחת למכסה שוכנת אמנם אותה יחידת כוח, באותו נפח של 2.5 ליטר, אך הפעם זו מנפקת 178 סוסים ב-4,000 סל"ד ולא פחות מ-35.7 קג"מ כבר ב-1,800 סל"ד.

גם מבלי להניח זה לצד זה ברמזור את ההאנטר החדש לצד זה המוחלף, אפשר לחוש בשינוי מייד. ההאנטר עדיין מגלה הססנות קלה בזינוק מהמקום, אבל מה שקורה אחר כך זו סימפוניה אחרת לגמרי. הטנדר הזה מתקדם מהר מאוד קדימה ואם תניחו את גלגליו האחוריים על פסי מעבר חציה או חלילה שלולית קטנה, תקבלו סחרור גלגלים קולני ומעושן ברמיסת דוושת הדלק.

בשיוט, ההאנטר מרגיש קליל יותר ונחוש יותר לבצע עקיפות. כבר לא צריך לקבל התראה מודיעינית על רכב שבא ממול שבוע לפני שהוא נראה לעין, אלא די במרווח קצר ובשניות אחדות כדי לגמור עקיפה בבטחה ובמהירות תלת ספרתית. ואם כבר הזכרנו את המהירות, הוא מסוגל גם לטוס אל עולמות לא חוקיים בקלילות, ולא רק במושגים של טנדרים ורכבי עבודה.

אולם, יש להתרגל לפעולת המנוע וללמוד את זו לפני מיצוי הפוטנציאל. את ההאצות יש להקדים בלחיצה עמוקה על ה'גז' ולהמתין שניה או שתיים לפני שהכוח מגיע, משום שאמנם דף הנתונים מעיד על כך שהמומנט זמין כבר בסל"ד נמוך ביותר, כוח משמעותי מקבלים רק בסביבות תחום שיא ההספק, כלומר מעל ל-3,500 סל"ד וקרוב ל-5,000.

תוספת הכוח הזו מקבלת משנה תוקף בעת עבודה ונשיאת משקל. יכולתו של ההאנטר לשאת טון משקל על גבו לא השתנתה, אך כעת, גם כאשר הארגז מלא בכל טוב, הוא לא יעכב את התנועה בעליות לירושלים. אנחנו ניסינו את זה והעמסנו עליו כחצי טון של משקל ומלבד רכינה מורגשת על המתלים בסיבובים, הביצועים היו מספקים למדי.

ההאנטר שהגיע אלינו צוייד כמובן בהנעה כפולה הקרויה סופר סלקט וזו מאפשרת לנהג לבחור בארבעה מצבי העברת כוח לגלגלים. מהנעה אחורית, דרך הנעה כפולה וחלוקת כוח בין הצירים, נעילת דיפרנציאל מרכזי שמחלקת את הכוח 50:50 ללפנים ולאחור וכלה בהנעה כפולה נעולה במצב LOW.

ההאנטר שלנו גם הגיע עם מיגון גחון ראוי וזה סייע בהפחתת חריקות השיניים בכל פעם שהחרטום התנדנד מעט יותר מדי בשל המתלים הרכים (שעושים עבודה נפלאה בכביש) ונגח בקרקע. את מבחן השטח התחלנו דווקא בדיונות. רעיון שיכול היה להיות נחמד מאוד בזכות תוספת הכוח והצמיגים הרחבים, אבל לחולות של חודש אוגוסט – היבשים והטובעניים היו תוכניות אחרות עבורנו שכללו שקיעות מהירות ועמוקות בכל פעם שהמהירות ירדה ממטורפת לשפויה או כאשר השיפוע היה לרעתנו. השקיעה המרגיזה ביותר הייתה כמובן זו האחרונה שחיכתה לנו שלושה מטרים בלבד לפני היציאה מהדיונה והמפגש בעפר כבוש. שלושה מטרים קצרים ושעה של חפירה בידיים, ברגליים ובכל מה שנמצא מסביבנו וכן, כבר בקושי נשאר אוויר בצמיגים.

בסופו של דבר נפרדנו (נמלטנו) מהדיונה רק כדי לשמוח מהיכולת הטכנית הגבוהה והעדיפה של ההאנטר בתיקול מכשולים קשיחים יותר. מערכת ההנעה שלו שמגובה גם בבקרת החלקה מתפקדות כמעט כמו נעילת דיפרנציאל לכל דבר, כך שהצלבות מזדמנות וגלגלים שמתנופפים באוויר לא ממש עושים עליו רושם.

מה פחות אהבנו? את תחושת הניתוק שבנהיגה בו, שלא ניתן לחוש דבר וחצי דבר בהגה שלו ושצריך להקדים בשתי שניות את הלחיצה על דוושת הדלק כדי לקבל את הכוח היכן שצריך אותו. צריכת הדלק במבחן שלנו עמדה על 7.5 קילומטרים לכל ליטר.

ההאנטר החדש מצליח לבלוט מאוד ביחס למתחריו גם אם ניקח בחשבון רק את תפוקת המנוע שלו ונתעלם לגמרי מנינוחות הנסיעה בו, מאיכות תא הנוסעים וכמובן הבטיחות. אבל, וזה אבל גדול, הוא גם יקר בהתאם מכל מתחריו.

מחירו של ההאנטר החזק והמאובזר שהגיע אלינו עומד על לא פחות מ-236 אלף שקל ותשכחו מהורדת המע"מ כמובן וזה בכלל לא מעט. המחיר הגבוה עלול למרות כל יתרונותיו לגרום לכם לבקר גם באולמות התצוגה של הטנדרים האחרים ואולי גם אף לעבר המשאיוטנדרים הגדולים כמו השברולט סילברדו והפורד F350 אם ברשותכם רשיון נהיגה מסוג 03.