פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עברת תאונה? לך תשתקם!

      האם חברת הביטוח יכולה לחייב איזה מקצוע ללמוד במסגרת השיקום לאחר תאונת דרכים ולממן אותו, משום שנמנע להמשיך לעבוד באותו מקצוע?

      פציעה בתאונת דרכים גורמת להגבלות רבות ולא פעם הנפגע לא חוזר לדפוסי החיים להם הורגל קודם לתאונה. על ניסיונה של חברת הביטוח בליווי נפגעים, פעמים רבות מערימות חברות הביטוח על המבוטחים קשיים ובין היתר מחייבת אותם לבחור בתחום לימודים מסוים שלתפיסתן יזרז את מהלך השיקום.

      על תובעים הנתקלים בדרישה שכזו מצד חברת הביטוח, לדעת כי על פי פסיקת בית המשפט, קיימת להם זכות עקרונית לבחור תחום לימודים שיתאים לרצונותיהם ועל חברת הביטוח לשאת במלוא העלויות שכרוכות בבחירתם. אך לא די בכך, חברת הביטוח תאלץ גם לממן את הלימודים וגם לשלם פיצוי מלא עבור הפסדי ההשתכרות של הנפגע, כל עוד הוא עובר שיקום.

      דרישה בעייתית זו לא נסתתרה מעיני בית המשפט העליון שלאחרונה הבהיר לחברת ביטוח לא יכולה לאלץ נפגע תאונת דרכים לעבור שיקום מקצועי שאינו חפץ בו.

      עוה"ד יראון פסטינגר ודוד וינטר ממשרד רון- פסטינגר, המומחים לדיני ביטוח ונזיקין, מתייחסים לגישת בתי המשפט בסוגיה זו.

      למבוטח זכות עקרונית לבחור תחום לימודיו

      מ', יליד 64', מנהל עבודה במקצועו, נפגע בתאונת דרכים בשנת 97', כשאופנוען דרס אותו ונמלט. מ' נפגע בקרסול רגל שמאל ונכותו הרפואית נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 20%.

      מ' עבד עד לתאונה כמנהל עבודה בתחום סלילת דרכים, ובשל פגיעתו היה חייב לעבור שיקום ולהחליף מקצוע. למרות שנפגע בקרסול מ' החליט להמשיך ולעסוק בתחום הבניה אותו הוא אוהב. בהתאם, בגיל 33 מ' השלים בגרויות ולאחר מכן נרשם ללימודי הנדסאות בניין אותם השלים בהצלחה. לימודיו אלו של מ', יחד עם התקופה בה חיפש עבודה ארכו מעל 4 שנים. מ' בחר במסלול זה למרות שבמחלקת השיקום של המוסד לביטוח לאומי המליצו לו לפנות לעבודות בתחום של הוראת נהיגה או דפוס.

      הנפגע פנה לקרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים המטפלת בנזקי גוף בלבד ומפצה נפגעי תאונות דרכים שאין בידם לתבוע מבטח אחר היכול לפצותם על הנזק והסבל שנגרמו להם, במקרים המנויים בחוק והבולטים בהם - העדר ביטוח, תאונות פגע וברח ופשיטת רגל של חברת ביטוח.

      קרנית, סירבה לממן את לימודיו של מ', סירבה לשלם את הפסדי השכר שנגרמו למ' במשך למעלה מ-4 שנות הלימודים וסירבה לממן את הוצאות מעבר הדירה.

      בפסק הדין של בית המשפט העליון, נקבע שעל חברת קרנית לשלם לנפגע את מלוא עלויות הלימודים במקצוע בו בחר וכן את מלוא הפסד הכנסתו בתקופת השיקום המקצועי ועד למציאת עבודה.

      עקרון השבת המצב לקדמותו

      לשון החוק מחייבת את חברת הביטוח לפצות את הנפגע ולהשיב אותו למצבו כפי שהיה לפני התאונה. בו זמנית מבוטחים נוטים לשכוח כי החוק מטיל עליהם את החובה להקטין את נזקיהם ובכלל זה גם להשתקם באמצעות מציאת עבודה חלופית או אחרת.

      יישום שני עקרונות בסיסיים אלו, עיקרון השבת המצב לקדמותו והחובה להקטנת הנזק, אינו עולה בקנה אחד עם כפיית הנפגע לבחירת מסלול מקצועי המועדף על חברת הביטוח.

      במקרים בהם יוכח לבית המשפט בעליל כי הנפגע בחר שלא לחזור לעבודתו הקודמת או שבחר במתכוון במסלול מקצועי בו רמת ההכנסה נמוכה ביותר, אף שבנכותו יכול הנפגע לחזור לעבודתו או לבחור במסלול מקצועי המבטיח הכנסה גבוהה יותר, סביר כי בית המשפט יעריך בעצמו את כושר השתכרותו האמיתי של הנפגע ועל בסיס זה יחשב את נזקיו. בהקשר זה יש להוסיף ולציין כי בתי המשפט לוקחים בחשבון, בבואם לקבוע את סבירות התנהגותו של הנפגע בכל הנוגע להליך שיקומו, הן את המרכיב הנפשי הסובייקטיבי, והן את המרכיב הפיזי. כך נקבע במקרים שונים כי לא ניתן לצפות מנפגע לחזור לעבודה אשר ברור כי תהיה כרוכה בכאבים או בסבל נפשי אשר נובעים מפגיעתו.

      אין לראות בהחלטות חברות הביטוח סוף פסוק

      הגישה העקרונית על פיה לא ניתן לחייב נפגע לפנות למסלול מקצועי מסוים באה לידי ביטוי כבר בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון אשר בה נקבע כי: "עיצוב חייו הוא זכותו של הפרט ואין לנטלה ממנו כחלק מחובתו להקטין נזקים שגרם לו הזולת".

      לסיכום, מומלץ למבוטח שנפגעו בתאונת דרכים ונתקל בהחלטות שהוא סבור כי היא מקפחות את זכויותיו, לא לראות בהחלטה זו סוף פסוק. כאמור בתי המשפט אינם מהססים להעמיד את חברות הביטוח על טעותן במיוחד לאחר חקיקתו של "חוק יסוד חופש העיסוק", בו נקבע, בין היתר, כי "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד".

      חברות הביטוח יתקשו לשכנע את בתי המשפט כי יש לצפות מנפגע לבחור במסלול שיקומי או בעבודה אשר נראית להן רווחית יותר מזו שבחר הנפגע בפועל.