תן כריך, קבל טסט

חשבתם פעם כמה שווים החיים שלכם? רובכם ודאי תשיבו אינסטינקטיבית: "אין להם מחיר". פסקי הדין נשוא רשימתנו היום, חושפים תעשיה שלמה של הפקרת חיי אדם כנגד... 50 שקלים במקרה הטוב ולעיתים אפילו רק סנדוויץ וכוס שתיה. כן, רבותיי, זה המחיר בו נמכרו, על פי העולה מפסקי הדין, שלומכם וביטחונכם על ידי בוחני רכב במכון רישוי מסוים בתל אביב אשר העבירו רכבים בעלי ליקויים את מבחן הטסט השנתי תוך שהעלימו עין מהליקויים - חלקם חמורים ביותר ובעלי משמעות בטיחותית מכריעה - כנגד... ובכן, אתם כבר יודעים ואני מתביישת לכתוב זאת שוב: כריך.

בשבועות האחרונים, הוציא מלפניו בית המשפט המחוזי בתל אביב סדרת פסקי דין בעניינם של בוחני רישוי אשר היו כולם שותפים ללקיחת שוחד מ"מאכערים" שונים שנהגו לבקר במקום, הכל בתמורה להתעלמות מליקויים שונים ברכבים שהובאו לבדיקה על מנת להעבירם מבחן רישוי.

שניים מהנאשמים, הוגדרו במפורש ע"י בית המשפט כעובדי ציבור ממש שתפקידם להגן על הציבור, ובמקום זאת - פגעו בו ביודעין ובזדון.

לפני שאתם ממשיכים לקרוא, וכדי לתפוס את מה שבאמת אירע ואת משמעותו, אנא עירכו תרגיל חשבונאי קטן: הנאשמים בסדרת פסקי הדין נתפסו כאשר העבירו עשרות רכבים שלא היו ראויים לכך את מבחן הרישוי השנתי, ויש להניח שזה רק קצה הקרחון גם לגבי נאשמים מסוימים אלו וגם לגבי הכלל - אם "תעשייה" זו כללה כל כך הרבה אנשים והתנהלה במשך זמן כה רב במכון רישוי אחד, יש לקוות, כי התופעה החולנית לא פשתה גם בקרב מכוני רישוי אחרים.

אם, חלילה, אירע כזאת גם במכוני רישוי אחרים אזי, סטטיסטית, שיש מאות אם לא אלפי מכוניות הנוסעות - לידכם, מולכם, אולי מסיעות את הילדים שלכם - אשר עלולות לפצוע ולהרוג. אילו מהן? ממי עליכם להיזהר? על מי תוכלו לסמוך? אין לנו, בשלב זה, תשובות בשבילכם.

מרבית פסק הדין בעניינם של שני הנאשמים עובדי הציבור, לאחר שהודו בעובדות המיוחסות להם, התמקדה בשאלה האם יש להרשיע אותם בעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה או בעבירה קלה יותר, ואולי - כטענת הסנגורים שלהם "נטפלים" לנאשמים באופן ראשוני ותקדימי שכן בוחני רישוי לא הואשמו בעבירה זו בעבר.

לא אכנס, במסגרת זו, לסוגיות המשפטיות, אלא אסתפק בציטוט מדברי כבוד השופט כ. חאלד, אשר שואל את כולנו: "האם נהיגת רכב בכבישי הארץ... כאשר קיים קרע בציריה של גלגל קדמי ימני, ארבעת הצמיגים של הרכב הם יבשים וסדוקים, קיימות נקישות במערכת ההגה, נורת ביקורת הבלמים דולקת באופן קבוע, ישנו חתך בחגורת הבטיחות קדמית ימנית וקיים חסר של גומיית דוושת הבלם, האם שורת ליקויים אלה היא כה מינורית עד שיש בה כדי לסכן את בטיחותם של הנוסעים ברכב ובכביש, או שמא היא מסכנת את חייהם של אלה?"

והתשובה, מאליה ברורה, והאמירה של בית המשפט (לשמחתנו אך גם לצערנו העמוק על הצורך בה) נחרצת מאוד: "טענה זו יש בה לא מעט היתממות שהרי צריך להיות שוטה מוחלט כדי להסכים לנהוג ברכב, בייחוד אם בני משפחתו של הנהג יושבים לצידו, כאשר הוא יודע שרשימת הליקויים של אותו רכב היא כה ארוכה וכה משמעותית עד אשר היא עלולה לסכן את החיים שלו ושל כל מי שנוסע עמו ברכב, כמו גם את חייהם של המשתמשים בדרך".

ומה על הנאשמים המיתממים? כך אומר עליהם כבוד השופט: "מכאן אני מגיע לסוגיה נוספת שנוגעת למספר הרב של מקרי השוחד שלקחו הנאשמים תמורת העלמת עין מליקויים כאלה ואחרים שנמצאו ברכבים שהובאו לבדיקה באותו מכון, מדי יום ביומו.... בוחן תנועה שנוהג לקבל לידיו שוחד כספי מדי יום ביומו, לא רק מועל בתפקידו ובאמון שניתן בו, אלא הופך למעין פיון עושה דברו של נותן השוחד, שחש חופשי לחלוטין להורות לעובד הציבור לאשר כל רכב שמובא לבדיקה בפניו, על אף קיומם של ליקויים... שהרי לעובד הציבור שכבר קיבל מאה פעמים שוחד קשה מאוד לסרב לקשת נותן השוחד כאשר מערכת היחסים ביניהם היא כה הדוקה, יום יומית, ויש בה ביטול מוחלט של שיקול הדעת המקצועי של עובד הציבור".

ואם חשבו הנאשמים המיתממים ("הפיונים" כלשון בית המשפט) שפעולותיהם הפסולות נגמרות בכריך, מבהיר בית המשפט: "הסיכון לחיי המשתמשים בדרך אנו נעצר ואינו מגובל לאותם נהגים שהיו נכונים לשלם שוחד ובלבד שלא לתקן את הליקויים ברכבים שלהם, שהרי אלה אינם מסכנים רק את עצמם ואת בני משפחתם שנוסעים איתם ברכב, אלא הם מסכנים גם את כלל המשתמשים בדרך, ומכאן הרחבת מעגל הסיכון שיצרו מעשי הנאשמים גם כלפי אותם צדדי ג' שלא ידעו שבכבישי הארץ נעים רכבים שיש בהם ליקויים מהותיים, והמשך נסיעתם של רכבים אלה הינו פועל יוצא של תשלום שוחד לעובדי ציבור, וזו בלבד".

סופו של דבר הנאשמים עובדי הציבור הורשעו בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובעבירה של לקיחת שוחד. עונשם של נאשמים אלו טרם נגזר, אך עונשם של אחרים שעבדו באותו מכון רישוי והיו שותפים לתעשיית ההפקרות - כן. צר לנו לומר, כי העונשים שנגזרו עד כה - אינם מבטאים לטעמנו את חומרת המעשים והמחדלים, ובין אם אותו לוקח כריך כשוחד היה רעב ללחם או לא - לא היתה לו כל רשות, להפקיר את חיינו. כולנו, כחברה, באמצעות הרשויות השונות, כבר היינו דואגים ללחם שלו - לא היתה שום הצדקה שישיג אותו בדרך זו.

לסיום אני מבקשת להזכיר את המובן מאליו - מאחורי כל מקבל שוחד יש גם נותן שוחד, ונותני השוחד הם אזרחים, נהגים כמוכם וכמוני שלצערנו ולחרדתנו, מעדיפים לשלם שוחד ולא לתקן את רכביהם. גם להם אין כל זכות לסכן את ילדינו ולנהוג במכונות הרג.

ולשנה הבאה, נקווה כי בתי המשפט יאמצו קו נוקשה והרתעתי שחזינו בתחילתו כלפי מי שאמור להיות קו ההגנה המקצועי על בטיחותנו, ואאחל לכולנו לנסוע בכבישים אשר נוסעים בהם רק רכבים תקינים. חזון אחרית הימים...?


*הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח