פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: למי דואג הממונה על הביטוח?

      זה שענתבי ודגן לא מבינים את מהות ביטוח החובה, אפשר לפטור בבורות הפקידות בשירות הציבורי. אבל התעתוע שלהם בציבור כבר ראוי לטיפול על-ידי הממונים עליהם

      הבוס שלה, ידין ענתבי, מיהר לברוח בעיצומה של המהומה, מחשש פן תישמט הקרקע מתחת לטענותיו הרופסות. במקומו קיבלנו את לי דגן, סגניתו, שמיהרה להרים מסך ולהסביר מעל כל במה אפשרית למי היא דואגת: חברות הביטוח. ואל תבלבלו אותה עם האינטרס הציבורי.

      הסיפור הזה הרבה יותר פשוט ממה שהוא נשמע. חברות הביטוח מרוויחות מעל 700 מיליון שקל בשנה מביטוח החובה, מתנה שהן מקבלות מהמדינה. אבל ענתבי ודגן לא מסתפקים בכך, הם רוצים לייקר את תעריף החובה לדו-גלגליים כדי שחברות הביטוח ירוויחו מיליארד שקל בשנה על ביטוח החובה. הרי הסכום הנוסף שהם מתכוונים להשית על רוכבי הקטנועים לא יחזור לכבישים, לבטיחות, או אפילו לנהגים. הוא יזרום הישר לכיסיהן של חברות הביטוח, בעלות "הפול" המפורסם, אי העונשין שאליו מופנים כל רוכבי הדו-גלגלי.

      קבלו עובדה: קטנועים זולים מהווים 95 אחוז ממכירות השוק הדו-גלגלי, והרוכשים הם כמעט תמיד צעירים, ו/או חלשים כלכלית, שרובם המוחלט היה שמח לעבור לאודי 6-A בטוחה, יקרה ומוגנת, כמו של שרי הממשלה.

      רוכבי קטנועים נפגעים יותר, כי הם פגיעים יותר. אבל הם לא הנפגעים היחידים, הם רק משלמים על זה. בפועל, המדינה החליטה להשית ביטוח חובה רק על מי שנוהג ברכב כלשהו עם מנוע. לכן, הולכי רגל, למשל, המהווים שליש מההרוגים בכבישים, פטורים אבל מכוסים. ענתבי ודגן לא יודעים, לא זוכרים, לא רוצים לזכור, שביטוח החובה נועד להגן על הנהגים והרוכבים החלשים כלכלית, ולמנוע מצב שבו אם ייפגעו בכביש, הם לא יהיו מכוסים. מבחינה זו, דומה ביטוח החובה לביטוח הלאומי, שמגן על המובטלים, הנכים, ומי שאין בכוחו לעבוד. הוא דומה גם לביטוח הרפואי, שמכסה את החולים, הקשישים, התינוקות וכל מי שנזקק לשירות רפואי. בפועל, מי שמשתכר יותר משלם יותר עבור הביטוח הלאומי ועבור ביטוח הבריאות שלו, על-מנת לסייע למי שנזקק יותר. בביטוח הרכב, התמונה הפוכה בתכלית: מי שנוסע ברכב עצום מימדים, יקר, מוגן (או אפילו סמיטריילר), ובקיצור – מי שמוגן ופוגע באחרים, משלם פחות, ומי שחשוף ונפגע על-ידי האחרים, משלם יותר.

      תארו לכם, שהמובטל הכרוני והנכה שאינו מסוגל לעבוד היה משלם יותר מהעשיר עבור קצבת הבטחת ההכנסה שלו. תארו לכם, שהחולים, הקשישים, ואפילו בעלי עודף משקל וכאלה שאובחנו כמועדים למחלות, ישלמו יותר עבור ביטוח הבריאות שלהם. עד כדי כך זה מופרך.

      זה שענתבי ודגן לא מבינים את מהות ביטוח החובה, אפשר לפטור בבורות הפקידות בשירות הציבורי. אבל התעתוע שלהם בציבור כבר ראוי לטיפול על-ידי הממונים עליהם. ענתבי ודגן מקוננים בדמעות שליש על הפסדי "הפול", אבל שוכחים לספר לנו, שהפול מוחזק כל כולו בידי חברות הביטוח. כן, אותן אלה שמרוויחות היום יותר מ-700 מיליון שקל בשנה מביטוח החובה, וזקוקות לביטוח החובה כמו אוויר לנשימה, כי כך הן מגיעות אלינו ומוכרות לנו עוד שלל מוצרים ביטוחיים. למה הדבר דומה? לכך שקופות החולים יתאגדו, יקימו חברה נפרדת שאליה הן מפנות רק קשישים, נכים וחולים במחלות כרוניות, ויבקשו לייקר את ביטוח הבריאות שלהם, כי הן מפסידות על "התיק" הזה.

      אבל הבעיה שלי היא לא עם ענתבי ודגן, הם עוד פקידים בשירות הציבורי שחולמים על משרה מכניסה בקרב החברות שהם ממונים עליהן, בדיוק כמו כל קודמיהם בתפקיד. הבעיה שלי היא עם נבחרי הציבור, מקבלי ההחלטות, שר האוצר, ראש הממשלה, שאמורים לשרת את האינטרס הציבורי, אבל נותנים לפקידים שהם מינו לשרת את האינטרס הפרטי.

      אז ביבי, בבקשה, תהיה גבר, ותרד מהמס המיותר הזה. הוא לא צודק, לא חכם, לא הגיוני, לא ראוי. תרד מזה, כי הוא פשוט לא יעבור. פשוט לא יעבור.