נאמנות למותג היא נחלת העבר

80 אחוזים מהציבור האמריקני לא נשאר נאמן למותג המועדף עליו, כך על פי מחקר שמפרסם ה'ניו-יורק טיימס'. אם בשנים קודמות נטו הרוכשים לרקום יחסי אמון עם יצרניות הרכב, הרי שהיום אין שום תמריץ הגיוני או כלכלי מבחינתם לעשות כן. על פי אינפורמציה מקדמית שליקטו הסוקרים, משבר האמון נעוץ בכניסתן של חברות הרכב מהמזרח המציעות חלופות זולות על פני התוצרת המקומית. אבל אלו הן רק חלק מהסיבות.

השבר הגדול ביותר מגיע מבסיס התעשייה המוטורית באמריקה – דטרויט. בשנות ה-80, תקופה יחסית מאוזנת במונחי מסירות כלי-רכב, כל שעל נציג המכירות היה לעשות הוא לחייך אל הרוכשים כדי שאלו יפלו שדודים לתעלוליו השיווקים. ואולם היום המצב הוא די הפוך, כפי שמסביר נשיא חברת CNW ארט ספינלה. "הימים בהם אנשים החזיקו בטויוטה או במכונית של ג'נרל מוטורס במשך דור שלם בלי לפזול למותג אחר – הסתיימו".

ג'יימס פארלי, ראש מחלקת השיווק של פורד, מראה פן נוסף של הדברים ומחזק את דבריו. "יש כיום המון אפשרויות בחירה וזה טוב. המוצרים השתפרו והקהל רוצה מכונית שלמה שעונה על צרכים, לא משנה אם הוא נוטש את הערכים המסורתיים שלו. אין לגישה הזאת מקום בעולם המודרני יותר".

על פי דירוג היצרניות במחקר, טויוטה ראשונה עם 14 אחוזים של לקוחות חוזרים. אחריה מופיעות פורד, שברולט, הונדה וניסאן. קרייזלר ושאר חטיבות המשנה של ג'נרל מוטורס ביניהן פונטיאק מנוחתה עדן, כבר מזמן אינן נוכחות בעשיריה הראשונה. את מקומן תפסו יונדאי וקיה שהתברגו למקום מרכזי בטבלה וממשיכות להראות צמיחה בכל רבעון.

אספקט נוסף בעל השפעה רחבת היקף הוא סוגיית הפרסום. אמריקה נודעת בחיבתה הסנטימטלית לפרסומות קיטשיות ריקות מתוכן; מבט חולף על שלט חוצות פטריוטי וקנית את עולמם, כך היה לפחות בעשורים האחרונים. בדור האינטרנט המצב הפך מורכב וסבוך עבור כולם, מפני שיחד עם שטף הבאנרים והפופ-אפים, הקהל הצליח להבדיל בין מוצר שהוא נזקק לשירותיו, לבין מוצר שאין לו שימוש פרקטי. "זה לא עידן של סלוגנים יותר. מה שאנשים רוצים זה היגיון בריא, הבדלה בין אחד לאחר". כך אומר נשיא אתר Edmunds.com ג'רמי אניול.

עוד הוא הוסיף שלמילים כמו נוסטלגיה יש מקום, במידה ואתה בעליה של מכונית קלאסית וקשה לך להפרד מנטלית מהמותג. מעבר לכך, אין שום הצדקה היום לנאמנות עיוורת. אי אפשר שלא להסכים איתו.