מי יפגע משווי השימוש הליניארי?

האוצר שוב מכניס את ידו לכיסי הצרכנים ושוב משתמש במכונית כפרה חולבת למזומנים לקופת המדינה. הפעם, הנפגעים העיקריים הם צרכני הליסינג, המקבלים מכונית ממקום עבודתם כרכב צמוד, לפחות אלה שמכוניתם שייכת לקבוצת הרישוי השניה.

שיטת החישוב לתשלום שווי שימוש למקבל רכב צמוד ממקום העבודה תשתנה ב-1 בינואר 2010 ותעבור משיטת קבוצות מחיר לשיטה הליניארית. בשיטה החדשה יעשה חישוב לכל מכונית שסיווגה M1 או N1 (מכונית פרטית או מסחרית עד משקל של 3,500 ק"ג) על פי ערך מחיר הקנייה שלה, ערך שרואים בו כהטבה הניתנת לעובדים מקבלי רכב צמוד ממקום עבודתם ויש לשלם עליה מס. עד עתה שיטת החישוב התבצעה על פי חלוקת המכוניות ודגמיהם לשבע קבוצות מחיר שנקבעו בהתאם לטווח מחירי קנייה של המכוניות החדשות. בהתאם לכך נקבעו תעריפים קבועים לחיוב מקבלי הרכב בשווי שימוש גם אם מחירי המכוניות לא היה זהים לחלוטין.

השיטה החדשה קובעת את שווי השימוש (העלות למקבל הרכב מהעבודה) בחישוב אחוז מספרי שנקבע מערך מחיר הקנייה של המכונית. על פי שיטה זו יעשה החישוב בשנה הראשונה (2010) על פי 2.19 אחוזים ממחיר כל דגם. לדוגמה: למכונית משפחתית אופיינית שמחירה כיום הוא 115,000 שקל, שווי השימוש יהיה 2,518 שקל לכל תקופת היותה צמודה לעובד.

תעריף השווי יעודכן בהצמדה למדד אחת לשנה. כל שינוי במחיר הקנייה של מכונית במהלך חודשי השנה, יגרום לשינוי במחיר הממוצע שלה וכתוצאה מכך לסטייה בהתאם בתעריף שווי השימוש שלה כלפי מעלה או כלפי מטה בשנה העוקבת. למכוניות שנרכשו עד ל-31/12/09 יחושב שווי השימוש על פי שיטת הקבוצות הישנה הקיימת כיום, כל עוד המכונית מצויה בשימוש העובד.

לפני מספר שנים, כאשר הוחלט באוצר "לעשות סדר" בשוק הליסינג ובמיסוי עליו, נקבעה שיטת קבוצות המחיר, שיטה בה נגבה מס זהה על כלי רכב שונים באותה קבוצת מחיר. לשיטה זו מספר יתרונות מובהקים: היא משפיעה על מחיר הרכב ויוצרת מסגרת מחירים שבה היה על היבואנים להתייצב אם ברצונם לשייך את מכוניתם בקבוצה זו או אחרת והיא הציעה פשטות מנהלית משום שהתשלום מצדו של העובד נשאר קבוע כל עוד נשאר במסגרת קבוצת המחיר.

אולם, לשיטה זו התגלה חיסרון בולט אחד והוא חוסר הגמישות היחסית של קבוצות המחיר, מלבד השינוי לשערי המטבע. כך למעשה, נאלצו יבואנים רבים להשקיע מאמצים כבירים במשא ומתן עם יצרניות הרכב כדי להוזיל את מחיר הרכישה של המכוניות, דבר שלרוב גרר הפשטה של המכונית מכל אבזור מפנק וחמור מכך, מאבזור בטיחותי חשוב. אולם, בהתערבות הרגולטור, נקבע רף בטיחות חשוב שבו בשנת 2010 יחויבו כל כלי הרכב החדשים בישראל בקיומה של בקרת יציבות אלקטרונית. כמו כן, בוטל המיסוי על אביזרי הבטיחות, מה שאפשר ליבואני הרכב לצייד את מכוניותיהם גם במספר רב של כריות אוויר.

כל זה כאמור יהיה נכון עד ל-1 בינואר 2010 שכן מאז תחל שיטת החישוב הליניארית. מטרותיה של זו הם לקשר בין שווי הרכב בפועל לתנאי השימוש בו, קביעת ערך אמיתי לשימוש ברכב, לשקף ככל הניתן את עלות רכב הליסינג עם זו של רכב פרטי, ליצור תמריץ בפני היבואנים להוזלת מחירי המכוניות וכמובן לעודד תחרות חופשית בשוק.

אולם, המציאות עלולה להיות רחוקה מכך מאוד ובעיקר מסובכת להחריד. זאת משום שלפי שיטת האוצר, כדי לחשב את אחוז המיסוי על רכב הליסינג, שוקללו מחירם של כל כלי הרכב בישראל, הפרטיים וציי הרכב, הזולים והיקרים מאוד והתוצאה היא שמחירה הממוצע של מכונית בישראל עומד על 133 אלף שקלים.

כמו כן, כדי לדעת בדיוק את עלות הרכב לעובד, יש לעשות ממוצע שנתי למחיר הרכב המדובר – בחודשי ינואר עד ספטמבר בשנת 2010 וכל חודשי השנה בשנת 2011. את נתונים אלה יספק יבואן הרכב ואלו לא יכללו מבצעי מכירות נקודתיים וממחיר ממוצע זה ייחשב אחוז המיסוי. ומה לגבי שינויי המטבע? כאן בחר האוצר להמציא מושג חדש בעולם הרכב הישראלי וזה "המדד המתואם לצרכן". זה יחשב את מחירו ההתחלתי של הרכב, יתייחס לשינויי מחיר של היבואן, יקביל את אלה מול שערי המטבע ומכך יסיק את מחירו הריאלי של הרכב ואת מדד השינוי. נשמע מורכב? בוודאי.

באופן מאוד מפתיע, שיטת החישוב החדשה של משרד האוצר מצליחה לפגוע ישירות בלב צרכני הליסינג, בצרכני המכוניות מקבוצת רישוי 2 ובאורח תמוה להקל דווקא עם אלה הרוכשים כלי רכב גדולים ויקרים יותר. לבדיקת השפעת החישוב הליניארי על מחירי העסקאות, בדקנו מחירים ממוצעים לכלי רכב בכל אחת משבע קבוצות המחיר ולהלן הדוגמאות:

במחיר של 95 אלף שקל, המתאים למכונית מקבוצת רישוי 1, העלות לעובד עמדה על 2,110 שקל בחודש ואילו לפי השיטה הליניארית, העלות לעובד מוזלת ב-30 שקלים לכדי 2,080 שקל בחודש.

במחיר רכב של 115 אלף שקל, כלומר קבוצת הרישוי השניה, העלות לעובד עמדה בשיטת קבוצות המחיר על 2,318 שקל. אולם, מייד עם המעבר לשיטה הליניארית, קופצת העלות החודשית של העובד לכדי 2,518 שקל, כלומר עליה של 200 שקלים בחודש.

במחיר רכב של 135 אלף שקל, המתאים למכונית מקבוצת רישוי 3, העלות לעובד עמדה עד כה על 3,100 שקל בחודש ואילו לפי השיטה הליניארית, העלות לעובד מוזלת ב-166 שקלים לכדי 2,934 שקל בחודש.

במחיר רכב של 158 אלף שקל, המתאים למכונית מקבוצת רישוי 4, העלות לעובד עמדה על 3,740 שקל בחודש ואילו לפי השיטה הליניארית, העלות לעובד מוזלת ב-280 שקלים לכדי 3,460 שקל בחודש.

במחיר רכב של 172 אלף שקל, המתאים למכונית מקבוצת רישוי 5, העלות לעובד עמדה על 5,180 שקל בחודש ואילו לפי השיטה הליניארית, העלות לעובד מוזלת בצורה ניכרת של 1,413 שקלים לכדי 3,767 שקל בחודש.

במחיר רכב של 240 אלף שקל, המתאים למכונית מקבוצת רישוי 6, העלות לעובד עמדה על 6,695 שקל בחודש ואילו לפי השיטה הליניארית, העלות לעובד ממשיכה לצנוח ברמה של 1,435 שקלים לכדי 5,260 שקל בחודש.

ובקבוצת הרישוי הגבוהה ביותר (7) בה ניקח לדוגמה רכב שמחירו 300 אלף שקלים, העלות החודשית לעובד עמדה עד כה על 8,580 שקל בחודש ואילו מה-1 בינואר תצנח עלות זו ב-2,010 שקל לכדי 6,570 שקלים.

לפי נתונים אלה, קבוצת המיקוד שתתייקר באופן משמעותי היא קבוצת המשפחתיות (קבוצה 2) הנפוצה והנמכרת ביותר בשוק הרכב בישראל והמהווה כ-70 אחוז מהיקף המכירות השנתי הארצי. מכאן ברור כי מרבית הנפגעים מהשינוי הם ציבור העובדים מקבלי רכב ממקום עבודתם, מכוניות משפחתיות בדגמים כמו: מאזדה 3, שברולט קרוז, טיוטה קורולה, יונדאי i30, פורד פוקוס, מיצובישי לנסר, רנו מגאן ודומותיהן.

בשיטת קבוצות המחיר הקיימת היום, שיטת חישוב שכאמור חלה על כל אותן המכוניות שנרכשו לפני ינואר ב-2010, ייעשה עדכון נוסף בתחילת שנת 2011, בחישוב שווי השימוש, ואז גם יסתיים תהליך הרפורמה בו הוצמדו מחירי שווי שימוש במהלך ארבע שנים. בינואר 2011 תבוצע התוספת האחרונה לשווי השימוש והמחירים יתייקרו בשיעור של כ-400 שקלים אם מדובר במכונית משפחתית (מקבוצה 2). במכונית משפחתית גדולה, (קבוצה 4) כמכוניות מנהלים או מיניוואן, המחיר צפוי להתייקר בכ-450 שקלים בחודש.

בשיטה הליניארית, לעומת זאת, ייעשה עדכון נוסף לתעריף בהתאם למחירים הממוצעים של כל דגמי הרכב בשנת 2010, החישוב שיעלה כפי הנראה ל-2.5 אחוזים. שיעורי ההצמדה ינועו בין 2.43 ל-2.60 אחוזים בהתאם לממוצע מחירי הקנייה של המכוניות הרלוונטיות לשווי שימוש. התעריפים הללו אמורים להיות קבועים לשנת 2011 ואינם צפויים להשתנות במהלך אותה שנה. בהתבסס על רמת המחירים הקיימת כיום ומתוך הנחה שזו תישאר גם בעתיד, העדכון אמור לייקר את סעיף שווי השימוש במכוניות המשפחתיות הנפוצות (מקבוצה 2) בכ-350 שקלים נוספים ואת המשפחתיות הגדולות (מקבוצה 4) בתוספת של כ-490 שקלים.

בהתחשב בכך שהנפגעים העיקריים מהמעבר לשיטה החדשה הם צרכני קבוצת הרישוי השניה – הקבוצה הנפוצה ביותר, העובדים יידרשו לשלם יותר על עסקאות הליסינג שלהם. החברות תצטרכנה מעתה לעבור לחישוב פרטני של עלות הרכב והדגם הספציפי לעובד, במקום החישוב הכללי הנהוג כיום. כמו כן, תיתכן העדפה מורגשת של העובדים לכיוון מכוניות קטנות וזולות יותר, למכוניות נטולות פליטה (חשמליות) בעתיד משום שאלה זוכות להנחה של 500 שקלים לעומת מקבילותיהן הרגילות וההערכות מדברות גם על נטישה של עובדים רבים את שיטת הרכב הצמוד מהעבודה, שזו הרי מטרתו של האוצר. מבחינת חברות הליסינג, אלה תוכלנה להציע מגוון מצומצם יותר של דגמים וגרסאות כלי רכב, תצטרכנה ליצור תוכניות שיווק חדשות של כלי רכב לעובדים ואילו מקומות העבודה יאלצו לעבור לשיטת חישוב שכר מורכבת בהרבה.

שיטת החישוב הליניארית תשפיע כמובן גם על יבואני הרכב. אלה שלא יהיו תלויים עוד בקבוצות המחיר, יתמקדו יותר ברמת מחירי המכוניות החדשות, בעיקר אם מדובר במשפחתיות הנפוצות כמכוניות צמודות ובדגמים הנפוצים בשוק המוסדי ובציי הרכב. ככל שרמת המחירים תהיה נמוכה, אותו הדגם המוזל יהיה כדאי יותר בעלות שכירות הליסינג ובחירתו מצד העובדים שישלמו עליו שווי השימוש נמוך בהתאם למחיר הקנייה של כל דגם, שכן מחיר השווי ייקבע בהתאם לממוצע המחיר במהלך השנה.

מנגד, כדי להתאים את מחיר המכוניות הפופולריות לייקור העליות, יתכן גם מצב בו תוזלנה המכוניות בדרך של הפחתת אבזור, שכן רמת אבזור נמוכה תאפשר את הוזלת מחירן. יתכן גם מצב בו מכונית זולה במחיר הקנייה ובשווי השימוש שלה לא תהיה זולה בעסקת רכישה. זו עלולה דווקא להתייקר בשכירות הליסינג בגלל צמצום הנחת היבואן וביקוש נמוך לדגם בשוק המשומשות הקובע את ירידת הערך העתידית. מכאן שלא כל דגם מכונית שיהיה כדאי לעובד משיקולי תשלום שווי שימוש, יהיה כדאי כלכלית עבור החברה השוכרת.

בנוסף לכך, הוזלת תעריפי שווי השימוש בשיטה הליניארית, שתפעל מחודש ינואר 2010 במכוניות כדוגמת משפחתיות גדולות (מכוניות מנהלים), מיניוואנים ורכבי יוקרה, יכולה לאפשר פתח להתייקרותם בעתיד מצד יבואני הרכב כפיצוי על הוזלת מכוניות ודגמים נפוצים יותר. זאת מכיוון ששווי השימוש שלהם יוזל ב-2010 לעומת הקיים בשיטת הקבוצות.

בעקבות ביטול שיטת קבוצות המחיר שקבעה עד עתה מסגרת מחירים לכל דגמי המכוניות בישראל, יש לצפות בעתיד לתנודות ולשינוי במחירי המכוניות החדשות שיתבצעו בהתאם לשיקול דעתם של יבואני הרכב בישראל. לדוגמה: מכונית משפחתית גדולה מקבוצה 4 שעולה כיום 158 אלף שקל, בשנת 2010 שווי השימוש שלה על פי שיטת הקבוצות הוא כ-3,740 שקל, לעומת זאת, בשיטה הליניארית, ישלם עליה העובד כ-3,460 שקל, שמשמעותה הוזלה של 280 שקל.

גם אם המכונית תתייקר בעתיד ב-5,000 שקל, רמת שווי השימוש תהיה עדיין זולה יותר משיטת השווי בקבוצות. עם זאת חשוב להדגיש כי כל ייקור במחיר המכוניות יביא לגל התייקרויות במחירי עלויות הרכישה ותעריפי הליסינג בהתאם ויגרום להעדפת דגמים ברמת מחירי שכירות נמוכים מצד החברות הרוכשות גם אם הדבר לא יהיה לטובת העובד.