פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דעה: האוצר ניצח, המדינה הפסידה

      רוכבי האופנועים הציגו חזית מגובשת, ניצחו בקרבות משמעותיים, אבל נראה שהפסידו במלחמה. מה זה אומר עלינו כמדינה?

      אמש נפל הפור. האוצר ניצח. ביטוח החובה לדו-גלגלי התייקר משמעותית והביא במקרים רבים את עלות הביטוח לרמת חוסר הכדאיות לשימוש בו. הנבואה נועדה לשוטים, כך אומר הפתגם ואכן קשה לחזות את העתיד. אולם, לשני הצדדים הנאבקים, ברור דבר אחד - ענף הדו-גלגלי ישנה את פניו ויחווה בשנים הקרובות דיאטה רצחנית, ולא שיש כל כך בשר חי לחתוך בו.

      שוק הדו-גלגלי ידע עליות ומורדות רבות בשנים האחרונות בישראל והיום נעים בכבישי המדינה מעט יותר ממאה אלף כלי רכב ומחזור המכירות השנתי עומד על כעשרים אלף כלים. לפני כשנתיים, נעשתה רפורמה חשובה בתחום רישיונות הרכיבה, ובה הפך נפח המנוע 125 סמ"ק לרמת הבסיס והדבר פתח דלת רחבה בפני רוכבים חדשים, שקטנוע 50 סמ"ק היה קטן מדי עבורם. הצמיחה המשמעותית בקהל היעד גרמה לשינוי הערכות אצל כל היבואניות עם שינוי בהיצע וביצירת תחרות מחירים בריאה בענף ואפילו סוחרי היד השניה ידעו לספר לנו על ביקוש היסטרי לקטנועי 125 סמ"ק עד כדי ניקוי מדפים של ממש.

      גם אז, ובעצם, עד אתמול, מחירי הביטוח עדיין היו גבוהים להחריד, בייחוד בהשוואה לכלי רכב רגיל, גדול וכבד יותר, אולם, רבים עדיין הסכימו לבלוע את הגלולה המרה, כדי לרכוש לעצמם כלי תחבורה סופר יעיל מסוג זה.

      גלולה גדולה ומרה מדי

      אולם כבר מאמש, הפכה הגלולה לגדולה ומרה מדי לבליעה עבור אחוז ניכר מהרוכבים, מאלה שרכשו עד כה אופנועים וקטנועים עד 250 סמ"ק, המהווים בעצמם למעלה מ-50 אחוזים משוק הדו-גלגלי בישראל. אלה, אם לא יבחרו לרכב ללא ביטוח, ככל הנראה יאלצו לוותר בחודשים הקרובים על השימוש בדו-גלגלי ולעבור למכוניות משומשות, זולות, מזהמות ולא בטיחותיות, שכן שימוש בקטנוע זול או משומש יתגלה כלא כלכלי לחלוטין. אבל הם לא לבד – כמו בהכחדתו של רכיב בשרשרת המזון, גם שוק הדו"ג בכללותו עלול לקרוס כמו אבני דומינו: בתי עסק רבים המתפרנסים בענף (מוסכים, יבואנים קטנים, חנויות אביזרים) יאלצו לסגור את שעריהם, שוק המשומשים, בעיקר של קטנועים, צפוי לסבול מעודף היצע ומחוסר רוכשים, יספוג מכה אנושה.

      ומה לגבי שוק החדשים? כבר בחודשים האחרונים, כל יבואני הדו"ג לישראל ללא יוצא מן הכלל ספגו ירידה של ממש במכירות ולו רק מחוסר הידיעה בציבור אודות השאלה האם יעלו או לא יעלו בסופו של דבר תעריפי ביטוח החובה. ועכשיו, אחרי שהייקור כבר מאחורינו, מרבית היבואנים כבר מבינים כי השנים הטובות כבר אינן לפניהם.

      אז אחרי שסימנו איקס גדול על הקטנועים הבסיסיים והזולים ועשינו ערימת אשפה גדולה מהם, שכן איש לא ירצה לרכוש אותם עוד (בעיקר כמשומשים), נגלה שהנוף המוטורי הדו גלגלי בישראל ישתנה גם כן. ענף תחבורה זה יהיה נגיש בעיקר לרוכבים אמידים ואלה ככל הנראה יעדיפו לרכוש כלים יקרים וספורטיביים יותר ואולי גם בטוחים פחות לשימוש.

      מה מרוויחה המדינה מכל הסיפור הזה? כלום

      אז איפה כאן מרוויחה המדינה? היא לא, חברות הביטוח כן. המדינה רק מפסידה ובמילה "מדינה" הכוונה היא גם אליכם נהגי המכוניות, כי אחרי שהאוצר דאג לטאטא לכם מהכביש אחוז גדול מהדו-גלגלי שכה מעצבן אתכם לפעמים כשאתם נעקפים בפקק, תישארו רק אתם על הכביש – הכבישים ייעשו פקוקים יותר, מצוקת החניה תגבר ועוד לא הזכרנו את הנושא הסביבתי וזיהום האוויר. חברות הביטוח לעומת זאת, תוכלנה למחוק את השורה בדוחות הרווח וההפסד, שלטענתן רק גורמת להן להפסדים. אבל זה אומר עוד משהו עבורכם – כמו הרוכבים, אתם עלולים להיות הבאים בתור לספוג ייקור ביטוחי או אחר, בשם תירוץ כלשהו ולמרות שכל העולם ואחותו יתמכו ויאמרו שהצדק עמכם, בסוף תשלמו כמו ילדים טובים.

      ולגבי הרוכבים, אפשר לומר שהם עשו הכל, כמעט הכל. במטרה למנוע את רוע הגזירה, הם יצאו לרחובות, האטו את התנועה כדי להמחיש מה יקרה אם אלה יאלצו לוותר על הדו-גלגלי ולעבור למכונית, הסירו את בגדיהם, עלו אל קריית הממשלה וכבשו את הכנסת.

      הרוכבים גם הצליחו לנצח בקרבות רבים יותר במערכה מול האוצר. הם סחפו את דעת הקהל בישראל למרות חסימות הכבישים, הם זכו לחשיפה ענפה בכל אמצעי התקשורת וסוגי המדיות והם אפילו ניצחו בזירה הפרלמנטרית עם תמיכתם הנדירה וחסרת התקדים במאבקים ציבוריים מסוג זה של 64 חברי כנסת – יותר ממחצית חברי המשכן. הם צודקים במאבקם, אבל אין מי שיצדיק אותם.

      הציבור לא באמת מעניין אותם

      כל זה כאמור לא הצליח להניא את האוצר, את שטייניץ העומד בראשו ואת ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון והמפקח על הביטוח. הם כנראה מודאגים יותר מהלובי של חברות הביטוח מאשר מהקולות מהעם.

      אחרי ההפגנות של אמש, גם משטרת ישראל קפצה על עגלת האוצר בכך שבניגוד גמור לפעולות המחאה הקודמות, לובשי המדים הגיעו או נשלחו בהוראה 'מלמעלה' עם כוונה ברורה לפגוע בכמה שיותר אופנוענים. בניגוד גמור לסולידריות שהפגינו במחאות הקודמות, אלה חילקו למעלה מ-800 דוחות תנועה לאזרחים הרוכבים שבאו להפגין את זכותם הדמוקרטית, ועוד מיהרו לשלוח הודעות לעיתונות על הדוחות שימצאו את דרכם לבד אל בתי הרוכבים. ממש הצלחה וכבוד. בקרוב, אחרי שהאופנועים יתאדו להם אט אט, השוטרים יצטרכו להתאמץ קצת יותר בביצוע המשימה הנפוצה - לתפקד כחולצי פקקים ומכווני תנועה.

      מנגד ושוב בצדק, מטה המאבק של הרוכבים טוען כי המאבק באוצר ובתעריפי הביטוח רק החל, אבל מה עוד ניתן לעשות שעוד לא נעשה? שנתחיל לשרוף צמיגים כמו החרדים בירושלים? שנשכב על הכבישים כמו המתנחלים? חוץ מעצמות שבורות על ידי שוטרי יס"מ, זה לא יניב מאום. אולי צריך להחרים את חברת הביטוח שתכניס לשורותיה את המפקח על הביטוח? לא להצביע בבחירות למפלגת הליכוד? למען האמת, העתיד לא נראה וורוד, אלא עגום למדי.