פלואנס, מפריכת הדעות הקדומות?

יפניות אמינות, אמריקניות זוללות דלק, גרמניות איכותיות ואיטלקיות מתקלקלות. אלה לבטח תהינה התשובות לגרסה המוטורית של משחק האסוציאציות. ומאין הבטחון? פשוט, מדובר על דעות קדומות. ולא שאין דברים בגו, לדעות קדומות יש בדרך כלל בסיס מוצק ורב שנים שהשריש אותן. רוצים דוגמה נוספת? מכונית צרפתית שמיוצרת בטורקיה. קחו לכם שנייה או שתיים, כיתבו את דעתכם על דף נייר ואחר כך תמשיכו לקרוא.

הביקור בטורקיה הפגיש אותנו עם מכונית שסובלת משורה לא נגמרת של סטיגמות, רובן ככולן לא חיוביות. תגידו כמעט לכל ישראלי את השם רנו, ותראו איך הוא מתחיל להחליף צבעים ובעיקר אם בעבר הייתה אחת ברשותו. ולא שמדובר בעלילות שווא, גם היצרנית וגם היבואנית לישראל 'קרסו מוטורס' מסכימות עם חלק מהטענות וזו הסיבה מדוע הפלואנס היא המכונית החשובה ביותר שלהם לשנים הקרובות. לא לחינם היא עברה בעת פיתוחה מעל לחמישה מיליון ק"מ מצטברים של נסיעה במקומות הכי נידחים בעולם.

אירופאים אוהבים מכוניות האצ'בק. משהו בסרח העודף הסדאני לא עושה להם את זה כנראה, גם לנוכח הליטרים הנוספים בנפח הבגאז', כשהיחס באחוזים הוא משהו כמו 80-20 לטובת גרסאות ה-5 דלתות. בישראל ובמדינות רבות אחרות, מתפתחות בעיקר, דווקא הסדאן זוכה לביקוש ער ובדיוק לכאן מכוונת הפלואנס. אחרי שבשני הדורות הקודמים העדיפה רנו להדביק קופסה שלישית לאחורי המגאן האצ'בק, הפעם היא העדיפה לתכנן את המכונית ככזו מההתחלה. התוצאה – עיצוב זורם ומכובד ולא שעאטנז מאולץ. בעתיד תצטרף חבילה ספורטיבית הכוללת קיט אווירודינמי שאף מצעירה ומשפרת את הופעתה.

הבחירה בטורקיה ככר ההשקה למכונית, לא נבעה בגלל הישבן המחוטב. הפלואנס מיוצרת במפעל 'אוייאק בורסה' המקומי של רנו ומיועדת לשיווק במדינות רבות בעולם וגם אלינו היא תגיע משם כמו גם אחותה נטולת הבגאז' והקצרה יותר שתיקרא אצלנו 'מגאן פלואנס' למורת רוחו של נציג היצרנית. ויש סיבה לכעסו. זו לא בדיוק המגאן 3 החדשה המיוצרת בספרד, אלא מכונית ברמת איכות ואבזור נמוכה יותר.

אבל בוא נעצור רגע וננסה להבין מה בכלל יש לנו כאן. הפלטפורמה של המגאן 3 משמשת גם את הפלואנס, לאחר מספר שינויים והתאמות נחוצות בעיקר כדי להפחית את עלויות ייצורה. התוצאה היא מכונית משפחתית נדיבת מידות (אורך 461.8 ס"מ, רוחב 180.9, גובה 147.9) ובעלת בסיס גלגלים של 270.2 ס"מ (264.2 בהאצ'בק), נתונים המאפיינים את הסגמנט הגבוה יותר של המשפחתיות הגדולות. ישיבה בכל אחד מחמש המושבים (נוחים מאחור, פחות מלפנים) מגלה מרווח מצויין כששלושה מבוגרים ממוצעים בגובהם יוכלו להסתדר מאחור. גבוהים יותר יסתדרו פחות בשל הגג המשתפל מטה אך מאידך, המרחב לרגליים מצוין.

נפחו של תא המטען, גאוותה של הפלואנס, הוא 530 ליטרים מכובדים כאשר קיפול שורת המושבים האחורית מאפשר הגדלתו (הנתון המדוייק לא נמסר). לנו הפריעו לוחות החוצצים בין המושבים לתא אשר מגבילים את השימוש בו כמו גם שפת ההטענה הגבוהה והצירים שגוזלים מהשימושיות (רנו, עוד לא שמעתם על טלסקופים?!). בהאצ'בק אגב, עומד הנפח על 368 ליטרים.

אל תתנו לסטיגמות לבלבל אתכם. למרות מוצאה הטורקי ומיתוגה המוזל יחסית לעומת המגאן, הפלואנס עושה שימוש בחומרים איכותיים ברוב משטחי הדיפונים של תא הנוסעים. מישוש מגלה דשבורד רך ובעל מרקם עדין התחום על ידי פלסטיק דקורטיבי לאורכו. כך גם דיפוני הדלתות. איכויות הגימור וההרכבה פחות טובים ובשלוש מכוניות שונות בהן נהגנו נשמעו צקצוקים קלים, דבר שחשבנו פס מהעולם. נקודה לרעתה. ההגה עוטה עור בגרסה המאובזרת, אך בגרסת הבסיס הוא עשוי תרכובת גומי-פלסטיק לא מזמינה (הוא גם לא מתכוונן לעומק בגרסה זו).

הקונסולה המרכזית מציעה פשטות יחסית, אך ויזואלית היא נראית טוב בהרבה מזו של המגאן היוצאת. בחלקה העליון שוכן מסך הניווט (שעון דיגיטלי בדגמים הפחות מאובזרים), במרכז מערכת בקרת האקלים המפוצלת שמגיעה היישר מהלגונה ומתחתיה מערכת שמע איכותית. זו נמוכה מידי לטעמנו אבל תפעולה מתאפשר גם דרך ההגה כך שאין כל בעייה בטיחותית עם זה. כאן נציין כי גרסת הבסיס מסתפקת במזגן רגיל.

עוד מציע תא הנוסעים מספר תאי אחסון שנפחם המצטבר הוא כ-23 ליטרים, מחברים לנגני מדיה חיצוניים, ממשק בלוטות' ועוד. חשוב לציין כי למרות הדגשתם של אנשי רנו כי נעשתה עבודה מקיפה בסעיף בידוד הרעשים (25 אחוזים שקטה יותר מהמגאן), רעשי כביש מוחשיים נשמעו במהירויות שיוט וכך גם שאון המנוע.

הפלואנס תוצע בשלב הראשון עם שני מנועים ושלוש תיבות הילוכים ובכולם נהגנו. נתחיל בחובה הציבורית – 1.6 ל' אוטומט. המנוע המוכר של רנו עבר שינוי קל הכולל הפחתת הספקו מ-110 ל-105 כ"ס וזאת מטעמי צריכת הדלק וזיהום האוויר. גם התיבה עצמה שודרגה לאחר שחברת ZF התבקשה לשפר את ה-AL4 המוכרת שלא לטובה. התוצאה היא ממיר מומנט חדש ועוד מיני שינויים כשהחשוב ביותר הוא שיפור גדול בהבטחות לאמינות.

השילוב שנראה כאילו נוצד במיוחד ללקוח הישראלי, לא משכנע על הכביש. ארבעה יחסי העברה בלבד בגיר והספק מופחת, גורמים לה להתנהל בעצלתיים כשנסיעה בכביש הררי או עקיפה מצריכה לחיצות כבדות על דוושת התאוצה ולא מעט סבלנות. התשלום פרט לשאון מנוע נוכח מאוד מעל ל-3,000 סל"ד הוא בתחנת הדלק – 8.8 ק”מ לליטר בממוצע. הגרסה הידנית משפרת מעט את המצב תודות לעוד קצת כוח וחמישה יחסי העברה המחולקים טוב יותר, אך זו כמובן לא תואמת את טעמו של הלקוח הישראלי. עם זו אגב, עמדה צריכת הדלק על 10.9 ק"מ לליטר.

ההפתעה היא גרסת הדיזל אבל לך תשכנע את המשוכנעים. למנוע ה-1.5 ל' אמנם 105 כ"ס גם כן, אך בשילוב עם תיבת שישה הילוכים ידנית הוא מרגיש חי כבר מסל"ד נמוך ונאות להאיץ מיידית בכל פעם שביקשנו ממנו. תוסיפו לכך צריכת דלק ממוצעת של 12.3 ק"מ לליטר ופעולה נעימה יותר וקיבלתם את המוצר הכי טוב כאן, אולי עד להצגת גרסאות נוספות במהלך השנה הבאה – מנוע בנזין 2.0 ל' 140 כ"ס עם תיבה רציפה (CVT) ודיזל נוסף עם תיבה רובוטית כפולת מצמדים.

מזלנו היה שדווקא מנוע הדיזל הוא זה שהיה בחלקנו עת מצאנו כביש הררי מפותל המוביל לאחד מאותם כפרים להם התוודענו בסרטי הטרגדיה הטורקיים. כבישים אלה, למרות איכותם הגרועה והרטיבות מהגשם שירד מספר דקות קודם לכן, עזרו לגלות כי הפלואנס מציגה התנהגות כביש טובה ובעיקר בטוחה עם מעט מאוד רכינה על המתלים כתוצאה מעומסי הפניות. איבוד אחיזה מצריך פרובוקציה קיצונית של ממש או טונות של טיפשות והתפרעות מיותרת, כי כמעט ולא הצלחנו לחוות תת היגוי או היגוי יותר ולמען האמת, נראה כי גם בקרת היציבות לא נדרשה באמת לעבוד. גם הבלמים הציגו שרידות גבוהה לבלימות חוזרות ונשנות ממהירויות גבוהות.

אבל שלא תטעו. פלואנס רחוקה מלהעניק הנאה מנהיגה כפי שעשו צרפתיות אחרות מלפני דור ויותר. התנהגותה נייטרלית וההגה בעל משקל סביר ושני אלה ישכנעו אתכם לשוב הביתה דרך הכביש המהיר בלבד, שם היא חושפת מתלים הסופגים שיבושים בצורה טובה. שיבושים כאלה אגב, לא חסרו לנו שם כי נראה שמהנדסי הכבישים של טורקיה למדו באותה הפקולטה יחד עם מהנדסי מע"צ, כך שלפחות בסעיף זה צפויה הצרפתיה להתאים לישראל.

למרות הדעות הקדומות והנפות היד המזלזלות כנגד המותג, יש דבר שאי אפשר לקחת מרנו. היצרנית מצרפת הייתה הראשונה להשיג חמישה כוכבים במבחני הריסוק של ה-Euro NCAP עם הלגונה ב-2001, והמגאן הייתה הראשונה לעשות זאת בקרב מכוניות משפחתיות. לפני שנה בדיוק נבחנה גם המגאן האצ'בק החדשה וזו השיגה את הניקוד המקסימלי בריסוק החזית כמו גם הריסוק הצידי.

הפלואנס אמנם שונה במקצת מהמגאן שנבחנה מה שעשוי להפחית לה מספר נקודות זכות, אולם סביר להניח כי היא עדיין ברמת בטיחות של חמישה כוכבים. לזכותה גם שש כריות אוויר כבר ברמת הבסיס וכן כל בקרות הבלימה המוכרות, מערכת בקרת משיכה ומערכת בקרת יציבות.

7,000 יחידות בשנה צופה קרסו למכור מהפלואנס ששיווקה יחל אצלנו בינואר 2010, כאשר 1,000 בלבד הן למרכב האצ'בק והשאר לסדאן. תג המחיר יעמוד על 118 אלף שקלים עבור גרסת הבסיס 'אותנטיק' או 125 אלף עבור הגרסה המאובזרת 'אקספרסיון'. עבור ההאצ'בק, יעמוד המחיר על 121 אלף או 128 אלף בהתאמה. גרסת הדיזל מתוכננת אף היא להגיע אלינו בשלב מאוחר יותר (ספטמבר 2010) ולמרות שהיא הטובה משאר אחיותיה, נראה כי רק בודדות ממנה ימכרו לקהל פרטי אם בכלל.

עוד בתוכנית קרסו להביא את גרסת ה-2.0 ל' CVT לכשתושק אך עוד מוקדם לדבר על כך וכאמור חבילת הספורט. את תאוותם של הממהרים תשלים גרסת ה-RS שבניגוד למכונית הטורקית, תהיה מגאן 3 אמיתית שתגיע בסוף 2010 היישר מהמפעל בספרד. וכמובן, חשוב להזכיר גם את הגרסה החשמלית ZE שהשקתה צפויה ל-2011. זו תהיה ארוכה יותר בשל הסוללות ואלינו היא תגיע דרך יבואנית אחרת, 'בטר פלייס'.

למרות השתייכותה למשפחת רנו ולמרות העובדה כי היא מיוצרת בטורקיה ומיועדת לשווקים מתפתחים, לפלואנס סיכוי גדול להפוך לשוברת דעות קדומות. היא איכותית מספיק בכדי לתת מענה הולם לשוק המשפחתיות הנשלט על ידי "היפניות האמינות" ואם יש סעיפים בהם היא אינה מצטיינת, מידותיה הנדיבות מחפות על כך. אולם, מעבר לכל תיאלץ רנו לשכנע את העם היושב בציון כי תמו ימי "רואה מוסך כל שני וחמישי" וכאן צפוי לה המאבק הקשה ביותר כי כידוע, דעות קדומות חזקות מעובדות.