פורמולה 1 סיכום עונת 2009 חלק ב'

עונת 2009 של הפורמולה 1 אמורה הייתה להוות נקודת מפנה בסבב המירוצים שלא מצליח למצוא את עצמו בשנים האחרונות. אולם, במקום לפתוח דף חדש שיסמן על הגעתן של שבע שנים טובות לפחות, קיבלנו אינספור רגעי שפל שהוכיחו שוב שבמקום בו יש הרבה כסף ועוד יותר אגו, לא ניתן לצפות להרבה, בטח שלא לספורטיביות.

מספר השערוריות להן נחשפנו בשנה האחרונה היה כה רב, כשכל אחת מעפילה על קודמתה. קרב עיקש בין התאחדות ה-FIA (למעשה קרב של איש אחד, היו"ר הפורש מקס מוזלי) לאיגוד הקבוצות FOTA, כמעט והביא לפרישתן של הקבוצות למען הקמת סבב מתחרה. במקביל, רצה פרשת השקרים של מקלארן ולואיס המילטון שביקשו בדרך קלוקלת להביא לפסילתו של נהג אחר (יארנו טרולי, טויוטה) ממירוץ פתיחת העונה באוסטרליה.

ואם כאן אמרנו לעצמנו "לאן הספורט הזה הגיע", באו פלאביו בריאטורה ונלסיניו פיקה וחשפו יחסי "עובד-מעביד" המזכירים תקופות אפלות. זה לא נגמר כאן כי אותו פיקה חשף את אחת השערוריות הגדולות השנה בעולם הספורט כולו – אותו בריאטורה פקד עליו לרסק את הרנו שלו בקיר בגרנד פרי הסינגפורי של 2008, כדי שבן קבוצתו פרננדו אלונסו ינצח את המירוץ. בריאטורה הודח בבושת פנים מהסבב ובכלל, מכל פעילות בעולם הספורט ופיקה מחכה שמישהו יסכים להחזיר אותו למסלול.

יכולנו להמשיך ולהזכיר רגעי שפל נוספים, כמו העובדה שזהו הספורט היחידי שאוסר על המשתתפים בו להתאמן ושכל עניין ה-KERS נחל כשלון חרוץ, אך לא לשם כך התכנסו כאן היום. אחרי שסקרנו את הרגעים החיוביים של העונה לפני שבועיים, בחלק השני של "העונה שהייתה" נביא את הרגעים הפחות חיוביים וגם קצת חומר למחשבה. תהנו (עד כמה שאפשר).

הנהג הוותיק בסבב אמנם היה קונה (ובהרבה כסף) את המקום השלישי אליו הגיע בתום העונה, אך ללא ספק ניתן לומר שבשורה התחתונה, לנוכח העובדות בשטח, הוא איכזב. הברזילאי שבכל הקריירה שלו תמיד היה מספר 2, נדרש לעמוד גם השנה בצילו של נהג, ג'נסון באטון, אולם לרגעים נראה היה שהוא הולך להלחם על כבודו. הוא אמנם ניצח פעמיים וארבע פעמים נוספות ביקר על הפודיום מה שהעניק לו את תואר "הרגע החם של השנה" שלנו בפעם השנייה ברציפות, אך ללא ספק איכזב.

דווקא ברגעי האמת, כשבאטון ליקט פירורי נקודות, לא הצליח באריקלו לצמצם את הפער בטבלת האליפות עד כדי איום ממשי על בן קבוצתו וזאת למרות שבידיו היו הכלים לעשות זאת גם מבחינת המכונית וגם היכולת האישית. ואם זה לא מספיק, איבד באריקלו גם את תואר הסגנות לסבסטיאן ווטל (רד בול), הרבה בגלל טעויות שלא אופייניות לבעל ניסיון כמותו.

עוד ניתן למנות נהגים מאכזבים נוספים כמו קימי רייקונן (פרארי), רוברט קוביצה (ב.מ.וו), הייקי קובליינן (מקלארן) ורבים אחרים, אך במקרה שלהם האשמה נמצאת בעיקר בקבוצותיהם. באריקלו כבר הושיט את היד, אך נראה שוויתר רגע לפני הנגיעה.

זו הייתה העונה הגרועה ביותר בכל שנותיה של פרארי בסבב הפורמולה 1 מאז הקמתו ב-1950. ובכל זאת, האיטלקים הצליחו להתרומם מעט ואפילו לנצח (רייקונן, ספא) מה שמשאיר את תואר המאכזבת לקבוצה אחרת, ב.מ.וו.

לאחר שנתיים מדהימות בסבב הגיעה ב.מ.וו אל עונת 2009 מבלי להכין את שיעורי הבית, כשהיא חסרת כל ולא אחת נראית משוועת לרחמים. אלה הגיעו בסוף על ידי הודעת פרישה, או אם תרצו סוג של התאבדות. אמנם במירוץ השני לעונה סיים ניק היידפלד שני, אך זאת רק בזכות הגשם שהביא להפסקתו עוד לפני המחצית. הגרמני האנמי סיים לבסוף במקום ה-13 בטבלת האליפות עם 17 נקודות, שתיים יותר מבן קבוצתו רוברט קוביצה "נהג השנה" שלנו ב-2008. ב.מ.וו סיימה במקום השישי מתוך עשר קבוצות בטבלת היצרניות, בהחלט לא משקף את הנפל שהציגה באמת.

לואיס המילטון היה כאן גם בשנה שעברה, אז בגלל תקרית העקיפה על קימי רייקונן בספא. את הכבוד המפוקפק הוא מקבל כעת בגלל המירוץ הראשון לעונה באוסטרליה, כאשר יחד עם קבוצתו ניסה להפיל בפח את יארנו טרולי וטויוטה.

טרולי סיים שלישי במירוץ, אך המילטון וקבוצתו טענו שעקף תחת דגל צהוב בזמן שהייתה של מכונית הבטיחות על המסלול, מה שאסור לעשות על פי התקנות. השופטים אכן הענישו את האיטלקי ואת מקומו ירש הבריטי, אולם צל של היגיון ובדיקה מעמיקה הביאו לגילוי התרמית. אלוף העולם של 2008 נפסל מהמירוץ, שלא לדבר על האיקס שעשו עליו מיליוני אוהדים. אולי זה מה שגרם לו לאסוף את השברים ולסיים כ"נהג השנה" שלנו.

פרננדו אלונסו כל כך רצה להוכיח שהוא יודע לנהוג, שאפילו שלושה גלגלים לא עצרו אותו מלעשות זאת. זה קרה בגרנד פרי ההונגרי כאשר ביצוע כושל של הצוות הטכני שלו שחרר אותו למסלול עם גלגל קדמי לא מאובטח, שהשתחרר זמן לא רב אחר כך.

מסתבר שברנו ידעו על הטעות ושחררו את הספרדי למסלול בכל זאת. לצערם, שבוע קודם לכן גרם גלגל משוחרר למותו של נהג הפורמולה 2 הנרי סורטיס, כך שב-FIA מצאו שעיר לעזאזל על מזבח הבטיחות והחליטו להשהותם מהמירוץ הבא בסבב. לשמחת הקבוצה, העניקה להם ההתאחדות סוג של חנינה אבל את העונש קיבלה מאוחר יותר בדמות השערורייה של השנה.

רובנס באריקלו מגיע למירוץ הביתי שלו כשפער הנקודות בינו ובין ג'נסון באטון עומד על 14 נקודות ובקופה 20 נותרות. לעיני הברזילאים הוא קובע את הפול פוזישן בעוד הבריטי רק במקום ה-14. יש עוד סיכוי. באריקלו מתחיל את המירוץ בצורה מצויינת רק בשביל לחזור לפיטס בשלבי הסיום עם פאנצ'ר שמכתיר באופן סופי את באטון כאלוף.

עם הרבה תקוות בלב להוציא בכל זאת משהו מהעונה הזו, הגיע פליפה מאסה לגרנד פרי ההונגרי. אלא שקפיץ שהתשחרר מהמכונית של בן ארצו וחברו הטוב רובנס באריקלו, פוגע בו בעוצמה בעת מקצה הדירוג ושולח אותו חסר הכרה אל קיר הצמיגים. הברזילאי הובהל לבית החולים לא לפני שהתמונה המפחידה שאתם רואים כאן שוחררה לאמצעי התקשרות.

למרות כל החששות וכותרות שזעקו "קשה, אך יציב", מאסה התאושש מהר מאוד ולא נמצאו כל פגמים בריאותיים שימנעו ממנו מלחזור להתחרות. נקווה ש-2010 תשכיח זאת ממנו.

קנוניית השנה ללא ספק שייכת לצד שנמצא מאחורי המוסכים. לאיגוד הקבוצות FOTA לא התאימו תכנוניהם החד צדדיים של מקס מוזלי וה-FIA לעתיד הסבב וזה איים כי אם דרישותיו לא תתקבלנה, הוא ילך ויקים סבב מתחרה. זה כבר כמעט והגיע לכדי ביצוע מה שאילץ את מוזלי להתקפל כמו אוריגאמי של ברווז. דרישות FOTA התקבלו ואפילו הוסכם כי מוזלי לא יאריך את הקדנציה שלו ובתנאי שתהיה הסכמה לחתום על חוזה של שקט לשנתיים נוספות.

חשבתם ששינוי דרסטי בתקנות יניב מירוצים מרתקים? אבדו עליכם בעיניים. שוב התגלתה הפורמולה 1 כשעמום גדול כשאת המירוצים המעניינים העונה ניתן לספור על יד אחת ועוד תישארנה אצבעות ספייר. מכאן שקשה לשים את האצבע שנותרה על מירוץ שהיה ממש משעמם כי כאלה היו הרבה. המדד הוא באיזה מהם נרדמת הכי מהר.

כמידי תחילת עונה, אנו מנסים לנבא את שיהיה בסופה. אז בואו נחזור לחודש מרץ האחרון ונראה איפה צדקנו ואיפה טעינו בגדול. הקבוצות מסודרות בהתאם למיקומם בתום העונה.

בראון – הימרנו על מקום שני, בפועל לקחה אליפות.

רד בול – כשלון חרוץ. שלנו כאילו שניבאנו לה מקום שמיני ולא את סגנות האליפות.

מקלארן – ידענו שלמקלארן תהיה שנה קשה ושהיא תאבד את האליפות וגם צדקנו רוב הזמן. ניבאנו לה מקום חמישי והיא סיימה שלישית.

פרארי – אמרנו אלופה, קיבלנו מקום רביעי וגם זה בקושי.

טויוטה – כמעט. מקום חמישי למרות שפירגנו לה קצת יותר עם רביעי.

ב.מ.וו – השנים הטובות נגמרו. אמרנו מקום שלישי, קיבלנו שישי.

וויליאמס – קולות הגסיסה שעשתה הקבוצה הפרטית הביאו אותנו לחשוב שימיה ספורים ועד לפשיטת הרגל היא תהיה במקום השביעי. צדקנו. היא עדיין לא פשטה את הרגל.

רנו – חשבנו שש, קיבלנו שמונה אבל יותר מזה, קיבלנו שערורייה שבנס לא זרקה אותה לכל הרוחות.

פורס אינדיה – חשבנו שהיא תהפוך למרצדס אבל בראון הקדימה אותה. חשבנו שהיא תסיים שביעית אבל היא סיימה אחת לפני אחרונה. אבל עזבו, איזה שיפור מטורף היא הציגה פתאום?

טורו רוסו – חזקים על חלשים אנחנו. פגענו בול במטרה.

שוב נבכה את אי היכולת של קברניטי הסבב להציג לנו שואו מלהיב ועוצר נשימה. רק בשביל הסיכוי הקלוש שברני אקלסטון קורא כאן, נשים לו את את התמונה הבא. כי שם זה אחרת.

כן – נהג מוכשר שאחרי הרבה שנים הביא את היכולת שלו לכדי מימוש. את המירוץ הטוב ביותר שלו הציג בדיוק ברגע הדרוש עם יכולת משכנעת בגרנד פרי הברזליאי אותו סיים כאלוף.

לא – מירוץ אחד מתוך 17 להיות בו טוב זה לא מספיק. בכלל, כבר במשך העונה אמרנו כי באטון לא קורץ מחומר של אלופים ומזלו הגיע רק בזכות מכונית שהציגה רמה אחת מעל כל השאר.

כן – הנה בן אדם שבא לעבוד ולא לעבודה. הוא נלחם בעור שיניו ולא התייאש לרגע אחד ובחר בניגוד לבאטון, שלא להפריח הצהרות שווא. הוא גם התאמץ יתר על המידה ופיצץ לא מעט מנועים בשל כך.

לא – לשמור על תקינות המכונית זו גם גדולה שצריך שתהיה באלוף. אולי בעונה הבאה.

לאור אירועי השנה האחרונה, נותר לקוות כי החלפתו של מקס מוזלי בתפקיד היו"ר באקס מנהל פרארי ז'אן טוד תביא רוח חיובית למסלולי המירוצים. אך התקווה הגדולה ביותר נמצאת בהגדלת מספר הקבוצות מעשר ל-13 ו-19 מירוצים במקום 17 בעונה שהסתיימה.

תקווה גדולה תלויה במעברי הנהגים בין הקבוצות כשהמעניין ביותר הוא פרננדו אלונסו שהגיע לפרארי. המעבר של ג'נסון באטון למקלארן יניב סיפור מעניין בפני עצמו כי זה זמן רב שלא נהגו שני אלופי עולם צעירים באותה הקבוצה. זה גם יתן תשובה מי מהם אלוף ראוי יותר. בכל מקרה, נקווה ליותר עניין למען השואו, כי מירוצים זה כבר לא.

.