למרות שהבטחתי לעצמי להימנע מכך, קשה מאוד לדבר היום על כלי רכב דו-גלגליים ובייחוד קטנועים מבלי להזכיר את המציאות החדשה אליה נקלע הענף לאחר נסיקת מחירי ביטוח החובה. אלה מרחיקים את כלי תחבורה יעילים אלה מקהל לקוחותיהם ועתידים לשנות את פני התחבורה בישראל ללא היכר. לתוך כל הסערה הזו, שלטעמנו עלולה לסתום את הגולל על עולם הקטנועים הקטנים והזולים, מגיע קטנוע חדש של קימקו שמבטיח ומקיים להציב רף חדש בפלח ה-300 סמ"ק.
ה'דאון-טאון', זה שמו, חמוש במנוע 300 סמ"ק אמיתי (299 סמ"ק לייתר דיוק) בניגוד לרוב המתחרים בקטגוריה זו שמציעים נפח ממוצע של 270 סמ"ק ומה שמסייע לטיוואני הזה להביט על כולם מלמעלה הוא נתון ההספק. הדאון טאון משיק בכוחו אל הקצה העליון של קטגוריית רישיון הביניים A1 (עד 33 כ"ס), עם 32.8 סוסים מוצהרים ולמעשה מצליח להביט עין בעין עם קטנועי ה-400 סמ"ק הגדולים והיקרים ממנו בהרבה.
אז איך הוא מרגיש על הכביש? מייד תגלו.
יש לו את ה'לוק'
מבט חפוז על קטגוריית ה-300 סמ"ק מגלה שעד כה, קטנועים אלה נאלצו באמת להשתדל כדי לשכנע רוכבי קטנועים להעדיפם משום שהפער בינם לקטנועי ה-250 קטן מאוד מבחינת הביצועים ולא פעם נשאלת שאלת כדאיותם לנוכח תוספת היוקר במחירם ובמחירי הביטוח. התוצאה היא קטנועים שלרוב מציעים מראה קרבי יותר, עם רשימת תפנוקים מוארכת ובחלק מהמקרים גם קריצה לכיוון הספורטיבי.
אולם, אנשי קימקו, שככל הנראה הבינו שיש להם ביד קלף חזק שכבר בעומדו באולם התצוגה מסוגל לבדל עצמו מקטנועים אחרים, לא הצטרכו להתאמץ באופן חריג. הוא לא מעוצב כמו מכונת תקיפה עירונית, הוא לא חריג בגודלו ואף אחד לא באמת הרגיש בצורך לצבוע לו את חלקי מערכת הבלימה באדום, סתם כדי שיבלוט.
במקום אלה, קיבלנו קטנוע כמעט שגרתי בהופעתו, כזה שלא תסובבו אחריו ראשים ואף טיפת ריר לא תטפטף לכם מזווית הפה כשתראו אותו. אולם באותה המידה הוא לא יעורר סלידה בקרב אף אחד והוא עדיין נראה חד ומודרני כפי שניתן לצפות מקטנוע שעתיד לייצג את קימקו בכניסה אל העשור השני של המאה ה-21.
יוזר פרנדלי
אחרי שליטפנו אותו במבטים, הגיע הזמן לתת לאצבעות ללכת במקומנו ולהתחיל לחפור בקרביו. כיאה לקטנוע בגודל בינוני, מתחת למושב אשר נפתח באלגנטיות באמצעות בוכנה (אך הפתח בסופו של דבר אינו גדול) ניתן למקם שתי קסדות (אחת גדולה ואחת קטנה יותר) או אחת עם ציוד וזה נהדר. תא נוסף ניתן למצוא משמאל לכידון ובו ניתן למקם בקלות את כל שיש לכם בכיסים, או מנעול דיסק לא קטן, אך את זה לא ניתן לנעול. בין רגלי הרוכב, למרות הרצפה הלא שטוחה, ישנו וו תליה לשקיות עד משקל של 3 קילוגרמים.
מול פני הרוכב נמצא לוח מחוונים נאה המכיל שלושה אלמנטים עיקריים: מד מהירות (משמאל), מד סל"ד (מימין) ובמרכז נמצא צג דיגיטלי שבו מוצגים כמות הדלק, חום המנוע, שעון זמן ומד מרחק מתאפס ועוד. אולם לא מצאנו סיבה ברורה מדוע כדי לאפס את זה האחרון יש להשתמש בשתי אצבעות, בלחיצה על שני מתגים שונים.
בהמשך מבחינים גם באיכות חומרים ובגימור טובים ומסביב לרוכב הכל נראה ומרגיש מוצק ועמיד. לטובה אפשר לציין גם את מנופי הבלמים שעל הכידון, שאותם ניתן לכוונן בקלות להתאמה אישית.
קשה, קשה...
טוב, הגיע הזמן לצאת לרכיבה, אבל נראה כי הקימקו החדש לא הולך לעשות לנו חיים קלים כבר על ההתחלה, מייד עם הניסיון להוריד אותו מג'ק האמצע. אחרי סדרה של דחיפות כשאני על גבו, אני מבין שזה לא ילך. הוא לא מוכן לרדת מהג'ק. רק אחרי שירדתי ממנו הרמתי, דחפתי, תקעתי את הרגל מאחורי הרגלית והשקעתי המון כוח, רק אז היא נאותה להתקפל. רק כדי להבין שהדבר לא קרה בגלל מיקום חניה בעייתי, שיניתי פוזיציה, העליתי אותו על הרגלית (מלאכה קלילה מאוד במפתיע), ניסיתי להורידו ממנה שוב וכל הסיפור חזר מהתחלה. בשל כך, בכל ימי המבחן עמו בחרתי להשתמש ברגלית הצד הפחות אידיאלית.
לחיצה על המתנע מעירה את המנוע מייד וכבר ברגעים הראשונים הדאון טאון מעביר תחושות של כלי לא רגיל. קשה להסביר זאת במילים, אבל כבר במצב סרק, המנוע מרגיש אחרת, מווברץ קלות אבל דרוך ואגרסיבי. סיבוב המצערת גורם לנו לשחרר "וואו" בתוך הקסדה. הדאון טאון מושך חזק מאוד ממצב עמידה, הרבה יותר חזק מהקטנועים בקטגוריה שלו.
אבל לצד התחושות מהמנוע, המתלים דואגים להזכיר לרוכב שהם תמיד שם, או לא ממש שם, כלומר, הם כאן, אבל לא כדי לשכך מהמורות, בייחוד לא זה האחורי. אלה היו כל כך קשיחים, עד שיכולנו לחוש בכל חוסר שלמות של האספלט האורבאני של תל אביב, כל קמט, סדק או גרגר אבק שבמקרה נקלע אל מתחת לגלגלים. אחרי זמן לא רב, עצרתי בצד כדי להביט, אולי בכל זאת מישהו החליף את הקפיצים והבולמים בגזעי עצים אבל לא. אלה האחוריים שניתנים לכוונון נמצאו במצב קשיח למחצה ובעזרת כוונון ידני קל מאוד (אין צורך בכלי עבודה) העברתי את הכיול למצב הרך ביותר. אבל... הרבה זה לא שינה. הדאון טאון נותר קשה כמו אבן וזכה בתואר הקטנוע עם המתלים הקשיחים ביותר שעבר תחת ידנו.
פרק החוסר נוחות לא מסתכם שם, שכן גם המושב שלו לא בא לפנק אף אחד. הידיים ממוקמות בצורה מאוד נוחה על הכידון, אבל המושב נמוך יחסית בתוך הקטנוע, כך שמתקבלת זווית לא ממש אידיאלית ברגליים. כמו כן, המושב אמנם רחב ותומך היטב בגב התחתון בזכות המשענת הנדיבה, אבל ריפוד של ממש אין בו. גם הוא, כמו המתלים מרגיש קשה וחסר רחמים. קשה כל כך שאחרי חצי שעה של רכיבה התחלתי לנוע בחוסר נוחות עליו. אחרי שעה של רכיבה, כבר התחלתי לדבר סינית וממש הזדקקנו, הישבן שלי ואני לעצירה. הוא כדי להחזיר קצת דם ואני כדי לפקוק את חוליות הגב. באופן מפתיע יותר, דווקא המורכב או המורכבת שמאחור יזכו לקצת יותר ריפוד במושב, אך יהיה על אלה להתרגל למיקום לא מושלם של הרגליות (קבועות), הגורם לחיכוך קבוע עם הפיירינג הזוויתי.
יאללה תן גז
ונחזור למנוע. זה כאמור מפיק טיפטיפה פחות מ-33 סוסים וזה יפה מאוד לקטנוע בגודלו. בשימוש יומיומי, קל או אגרסיבי, נראה ששום דבר לא קשה לו. סחיטת המצערת מעמידה מביאה אותנו ל-100 קמ"ש בזריזות ואם תתמידו בהחזקת המצערת עד לעצר, גם 150 קמ"ש הם אפשריים על מד המהירות.
המנוע הזה משודך גם לווריאטור חדש של קימקו וזה מרגיש עסוק למדי בזמן הרכיבה. בזינוק מהמקום עם מצערת פתוחה לרווחה הוא שומר את המנוע על סל"ד נמוך יחסית (כ-4,500 סיבובים), ב-20 קמ"ש קופצת מחט הסל"ד ל-5,500, יורדת חזרה לסביבות ה-5,000 סיבובים בתחום שבין 60 ל-90 קמ"ש ואז מצפינה בחדות לעבר ה-7,000 סיבובים, לתחום בו המנוע מרגיש הכי חזק. התוצאה היא תאוצה לא ליניארית בתחושתה ונראה כי בשל חלוקת תחומי הסל"ד, הקימקו הזה מאיץ מהר יותר בתחושה מ-100 קמ"ש ל-140 קמ"ש, מאשר הוא מאיץ מ-50 ל-90 קמ"ש.
בכל מקרה, למרות תפקודו של הווריאטור, הביצועים עדיין טובים בהרבה מכל מקביליו ובהחלט עולים מעל הציפיות.
שפ"צים בגוש דן ושיוט לירושלים
זוכרים את המתלים הקשים? ישנו כלל אצבע שקושר בין אופי ספורטיבי לבין כיול קשיח במתלים, אבל האם זה גם המצב בדאון טאון? כן ולא. הדאון טאון כן מרגיש זריז בפניות לפחות כמו שהוא זריז בהאצות. קל מאוד להכניס אותו לסיבובים, הוא נוטה בקלות וגם מעביר תחושות טובות מהמתרחש שם למטה.
אבל לא הכל וורוד שם ולמעשה, לא בגללו. קטנוע המבחן נעל צמיגי 'קנדה' 12080 R14 מלפנים ו-15070 R13 מאחור ואלה הרגישו לנו כבעלי אחיזה מאוד נמוכה באספלט. הם הרימו ידיים מוקדם מהצפוי בפניות ואף ננעלו מהר למדי בבלימות, שהיו רחוקות ממיצוי היכולת המצוינת של בלמי הדאון טאון. צמיגים איכותיים ודביקים יותר יתאימו כאן הרבה יותר.
בעיר, ההתנהלות עם הדאון טאון קלה מאוד. הוא מרגיש יציב מאוד, גודלו אינו מאיים והכידון שלו מאפשר ביצוע פניות ברדיוס קטן מאוד. גם כשיוצאים איתו אל הכבישים המחברים בין הערים הגדולות, הוא שומר על קלות התנועה. היציבות הכיוונית שלו במהירויות תלת ספרתיות מצוינת, מיגון הרוח מסיט את רוב המערבולות מגוף הרוכב והקסדה והמנוע שזכה עוד קודם לשבחים, מאפשר שיוט ללא כל קושי סביב ה-120 קמ"ש, וכשלוחצים אותו, אפשר להפיק ממנו מספיק מיץ כדי לעקוף בבטחה.
על השקל
למרות העובדה שהקימקו דאון טאון 300 מצליח להשיק לקטגוריית ה-400ים בסעיף הביצועים, כשמגיעים לשורת המחיר, מגלים שהמאזניים נוטים בכבדות לכיוונו. מחירו 29,990 שקל בלבד, כך שהוא זול יותר אפילו מקטנועי ה-250 היפניים ויקר רק באלפים בודדים מקטנועים טייווניים דומים.
לשאלת התמורה למחיר, ניתן לענות כי התמורה כאן טובה מאוד, אבל רק אם אתם מוכנים לסלוח לו על הקשיחות חסרת הרחמים מהמתלים והמושב הקשה. שימו לו צמיגים טובים ותקבלו את הקטנוע הכי 300 שאפשר.
.