מכסחת השיאים

סטיבן וולקינס מבריטניה עובד קרוב ל-30 שנה כמנהל טיפוח באחוזת בוליו (Beaulieu), מתחם ירוק המתשרע על אלפי דונמים שבחלקו המרכזי ניצב המוזיאון הלאומי לכלי-רכב היסטוריים באי. ספק זו סקרנות, נראה שוולקינס די משתעמם מעבודתו כגנן ולכן החליט לאחר שצפה בבוב קליבלנד, עמית אמריקני למקצוע מגיע עם מכסחת דשא למהירות ממוצעת של 81 מיילים לשעה (כ-131 קמ"ש), לנסות את מזלו ולנתץ את השיא הנוכחי לכיוון ה-100 עגול (כ-161 קמ"ש).

לצורך העניין נעתרו מנהלי המוזיאון ומעסיקיו, לורד מונטגו והבן ראלף, לשדך אותו אל חברת 'קאונטקס' (Countax) המתמחה בייצור מכסחות דשא והיא זו שתחבר עבורו את המפרט. כדי לדרבן אותו הבטיחו לו שבמידה וישבור את השיא האמריקני, ממתין לו דוכן רשמי לצד 250 כלי-רכב שמוצגים לראווה במוזיאון, ביניהם ארבעה שוברי שיאים מיתולוגיים כמו ה'ציפור הכחולה' של מלקולם קמפבל מ-1925. וולקינס לא היסס וביחד עם 'קאונטקס' מיתגו את הניסוי כ'פרויקט ראנינגבלייד' והחלו לעבוד.

התנאי לשבירת השיא מותנה בכך שאסור לשפר את מכסחת הדשא עם כל מיני בלוני ניטרו או מערכות משוגעות. "הרגולציות של גינס קובעות שהמכניקה צריכה להיות סטנדרטית בדיוק כפי שהיא יצאה מהמפעל", כך נציג ספר השיאים. עוד הוא אומר כי "המכסחת חייבת לעבוד באותו היום בכיסוח כמה שעות לפני שהיא תנסה לשבור את השיא, כדי לאמת שהיא תקינה והכול עומד במקום".

היעד הוא כאמור 100 מייל לשעה ואת הכלי לא ינווט וולקינס, אלא נהג בשם דון ווילס דרך רצועת חוף 'פנדינג סאנדס' שאורכה כשבעה מיילים. באופן סימלי משהו, חוזר ווילס בפעם השנייה מאז 2002 (שיא במכונית חשמלית) לאותו מקום שבו סבא שלו מלקולם קמבפל, שבר את שיא המהירות היבשתי לפני 85 שנים בסיועה של ה'ציפור הכחולה'. ווילס יצטרך לעבור מייל אחד (כ-1.6 ק"מ) ב-36 שניות בלבד ובתרגום אחר – לכסח מגרש כדורגל מלא בקצת יותר מ-2 דקות וחצי.

אל השיא "ישוגרו" ווילס והמכסחת בין התאריכים 27 ל-28 בחודש פברואר 2010, כך שנותרו לצוות כשלושה חודשים בלבד לערוך ניסויים. וולקינס כמובן, די בטוח שיצליח להגיע ליעד. "יש לנו אמון מלא במכסחת וגם בשיתוף הפעולה שנרקם כאן", הוא מציין. עוד הוא מדגיש כי "חשוב לנו להביא לבריטניה עוד שיא מהירות יבשתי, אפילו שהוא טיפה ביזארי". רק שלא יאלץ לאכול דשא אחרי כל ההצהרות.